חפש בבלוג זה

יום רביעי, 18 באפריל 2012

החיים היפים

לפעמים עוברת בי מחשבה כזו,
הרבה פעמים זה כשאני יושבת מיואשת מול הר הכביסה, או בערב ארוך במיוחד, כשאני עייפה ועצבנית וצריכה עוד להשכיב ילדים לישון.
ברגעים האלו, פתאום זה מכה בי.
כמה מזל יש לי. לנו.
שנולדנו איפה שנולדנו ומתי שנולדנו.
על הדור של ההורים שלי עברו פה שנות ילדות לא פשוטות.
על הדור של סבתי עברה התבגרות ושנות-עשרים של מלחמה נוראית, ובריחה אינסופית כמעט.
על הדורות שלפניה עברו מלחמות עולם,
ולפני כן שנים חשוכות - שבהן חשמל ומים לא היו מובנים מאליהם (או לא היו בכלל), הרפואה לא הייתה מה שהיא היום, המשפחה לא הייתה מה שהיא היום...
לו הייתי באה לעולם באפריקה, או בחלק אחר של העולם, עלולה הייתי להיקלע למלחמת אזרחים, לבצורת ורעב, לחיים של דלות במדבר הקופח.
לאנשים כמוני זה קרה, בדיוק בחיים מקבילים לשלי. איך התמזל מזלי שאני יושבת לי בסלון מול ערימה של כביסה לקיפול?!

הגילגול הנוכחי שלי תופס אותי בזמן טוב על פני הכדור הזה.
בקצת פחות ממאה השנים שיש לי לבלות כאן -
אני רוצה שרק ימשיך ככה.
קורת גג מעל הראש,
שמיכות חמות בחורף, ומזגן בקיץ.
אוכל במקרר.
חיוכים (רוב הזמן).
הקיטורים הם רק תבלין מתחכם לתבשיל המדהים הזה, שהוא החיים שלנו.

מי ייתן והאתגר היחידי שלי יהיה לתווך לילדי את מוראות הזיכרון, ולא ללמד אותם הישרדות מהי.

אגב, בימים כמו היום, קורה שהם שואלים אותי, ומבקשים נחמה בהבטחה שלנו זה לא יקרה.
ואני מבטיחה.
אני חושבת שאם יבוא חלילה יום שבו לא אוכל לעמוד בהבטחה שלי - הכעס על כך שהבטחתי לשווא יהיה הדאגה הקטנה ביותר של כולנו.

הסתכלו סביבכם, חברים.
המשפחה שלכם.
החברים שלכם.
הבית שלכם.
הכביסה שלכם, הכלים בכיור, האוברדרפט בבנק...

חבקו באהבה את עולמכם, כפי שאתם מכירים אותו.
היו מאושרים - ולו רק מעצם העובדה שכל אלו יהיו כאן גם מחר...

תגובה 1: