חפש בבלוג זה

יום רביעי, 3 באוקטובר 2012

הישרדות חגים - יום 9


אחרי שכמעט הדחנו שלושה משתתפים בלילה שבין יום 6 ליום 7 עקב מגפת הקאות, הצלחנו באורך פלא להגיע ליום 9, ואפילו שני משתתפים בכירים הצליחו לצאת לארוחת ערב זוגית ביום הנישואין שלהם, שבמהלכה היו רק 5 שיחות מהבית, שלוש הודעות SMS  וכמה הודעות ב what's up (רובן נוגעות לבעיות קליטה בטלפון החדש של שרון, ולשעת החזרה המשוערת שלנו הביתה).

מכיוון שמשתתפת אחת יצאה למחנה הישרדות משלה במסגרת הצופים, ואחת, מסתבר, יש לה חיים, יצאנו הבוקר סוף סוף לטייל, שני הורים ושני ילדים. הרכב משפחתי שאנחנו לא זוכרים מאז...
מאז 2002, למעשה.

נתחיל מהסוף, טיול שמסתיים בשנת צהריים בהכרח לא יכול להיות רע, ולכן היום הזה מוגדר כהצלחה מסחררת.

יצאנו מהבית ב 9 בבוקר, חמושים בשני ילדים, שני תיקים ומצלמה, ונסענו לפארק המעיינות.
זה ממש ליד הסחנה, שבו לא הייתי מאז שאני הייתי בגיל של מעין בערך, וזאב אומר שהוא חושב שהיה שם בערך בגיל של שרון.
זה נושא ששווה בדיקה כי לפי הנתונים הללו (פלוס מינוס שנה שנתיים לכל כיוון, כן?) יש מצב שהיינו שם אי שם בשנות השבעים העליזות, באותו היום!
בכל אופן, קצת חרדים ממזג האוויר והעומס האנושי, התייצבנו במקום בשעה 10:00 ושכרנו רכב גולף חשמלי למשך שעתיים.
לקט רכב ומים (ואין כמו הפרצוף ה"מאושר" של מעין בשמאלית התחתונה)

בשעה הזו לא היו כל כך הרבה אנשים (אבל לא ממש היה נטוש, זה בסדר), וגם לא היה נורא חם.
הסתובבנו לנו בין המעיינות (מעין הרגישה בבית J ) ומדי פעם גם שכשכנו במים.

לקט "הוא הלך בשדות" (ולמטה באמצע אני מצלמת את החצב שמופיע בראש הפוסט)

לאט לאט לקראת הצהרים הרגשנו את נפח המטיילים עולה, וכשהגענו בחזרה בתום שעתיים, כבר היה בכניסה די טירוף.
למרות שאיחרנו באיזו חצי שעה בהחזרת הרכב , חייכו אלינו יפה ואמרו תודה, ואנחנו נסענו לכיוון הבית.


לקט "אני לא נכנסת למים כי הדגים ינשכו אותי", ומשמאל באמצע- רק בישראל.

מילות פרידה שמצאנו על החלון כשיצאנו מהפארק (יחס אישי!)


כאמור, מקלחת, ארוחת צהריים ושנ"צ כבר בבית, בהחלט טיול כלבבי J
בקיצור
תודה לציפי על ההמלצה,
תודה לעם ישראל שמאחר לצאת מהבית (או פשוט גר רחוק?!)
עוד יום עבר, בחיי שיש מצב שנצליח לעבור את זה בשלום...


אין תגובות:

פרסום תגובה