חפש בבלוג זה

יום שני, 12 במרץ 2012

ברוכים הבאים, סיסי הכותל!

לפני 25 שנה (פחות או יותר) בן הדודה שלי, שחי בקנדה, הגיע לארץ לחגוג בר מצווה בכותל המערבי.
יום ההולדת שלו חל בחודש יוני, כלומר צפוי היה מזג אויר חם ומגניב בירושלים, ואמא שלי, שמאז ומעולם היתה קוסמת על מכונת התפירה, רצתה לתפור לי שמלה חגיגית וקלילה, אך צנועה דיה למעמד המחייב.
הלכנו לחנות בדים, לחפש את הבד המתאים לתפירת השמלה, חיטטנו פה וחיטטנו שם, ולא ממש מצאנו את מבוקשנו, עד שניגש אלינו בעל החנות ושאל מה אנחנו מחפשות, ואולי אפשר לעזור.
אמא שלי אמרה שכן, אנחנו צריכות בד לשמלה עבורי, כי יש לנו בר מצווה בכותל.
המוכר הסתכל אלינו במבט משונה, ואפילו חשדני, והתחיל להוציא כל מיני בדים הזויים, כבדים, עבים, כהים, וממש לא קשורים למטרה שלשמה התכנסנו.
בהתחלה היינו סבלניות, אבל באיזשהו שלב אמא שלי פשוט אמרה לו שהבדים שהוא מראה לנו ממש לא מתאימים, ואנחנו מחפשות משהו פרחוני, קליל ונחמד, שיתאים לנערה, למזג האוויר ולמעמד.
בשלב הזה הגיע, בלי שום הכנה מוקדמת, כמו תמיד, אחד ממשפטי הקאלט המשפחתיים שלנו, והמוכר אמר "אבל יהיה לה קר, אמרת שיש לכם בר מצווה בקוטב!"

מבר המצווה ההיא אין לי תמונות, ואני אפילו לא זוכרת אם תפרנו שמלה בסוף.
לעומת זאת, היום היינו בירושלים לחגיגת בר מצווה של משפחה מקסימה במיוחד, עם ילד מדהים במיוחד, שבאו כל הדרך מיוסטון, טקסס כדי לחגוג את השמחה עם המשפחה והחברים כאן, בכותל.
מזג האוויר היה מושלם, החברה הייתה נהדרת, הטקס נערך במתחם קשת רובינסון, והיה מרגש ומכבד עד מאד (גברים ונשים יחד, דרשה מעניינת ואווירה נפלאה).

רק בישראל, אנשים מגיעים מקצה העולם לעלות לתורה למרגלות הכותל, וכל הטקס כולו מלווה ברעשי רקע של דרבוקות ושופרות, מחגיגה מקבילה של מישהו אחר (צילמתי אותם, ראו נא את הסבתא עם הנמר והעקבים המרקדת בראש!)



רק בישראל, הרב מגלה שאחת האורחות היתה המורה שלו ב hebrew school אי שם בארצות הברית כשהיה ילד ותבינו, כל אחד מהם הגיע מקצה אחר של הגלובוס במיוחד לאירוע הזה!)


רק בישראל, כשיוצאים ממנהרות הכותל, צריך לחזור חזרה לרחבת הכותל עם שני מאבטחים לכל קבוצת מטיילים...


ורק בישראל, אם היינו נשארים ברחבת הכותל עוד קצת, היינו זוכים להשתתף בטקס קבלת הפנים לסיסים, במעמד ראש העירייה מר ניר ברקת ורב הכותל. ואם גם אתם, כמוני, לא יודעים מהם הסיסים ולמה צריך לקבל את פניהם - אני ממליצה על הרחבת אופקים מרתקת - מדובר בציפורים המקננות בין אבני הכותל, אשר חוזרות עם בוא האביב לירושלים בירתנו, וזה כנראה כל כך מרגש, עד שראש העיר והרב מפנים את זמנם כדי לקיים לכבודם טקס קבלת פנים. הנה, ממש כאן.
בשעות הבוקר, אני יכולה לדווח שנצפו בשטח רק יונים. נראה לי שהסיסים המתינו לשעות אחר הצהריים כדי "לעשות כניסה" בדיוק בטקס.

בכל מקרה, מזל טוב לאורן ולכל משפחת פזגל, ותודה שנתתם לנו את הכבוד להשתתף בשמחתכם :)

2 comments:

  1. פוסט כל כך ישראלי- עצוב, מצחיק ומרגש בעת ובעונה אחת.

    השבמחק
  2. וכפי שנכתב - סיסו ושימחו בשמחת חג, מחאו כפיים.

    השבמחק