חפש בבלוג זה

יום שני, 26 במרץ 2012

רגע לפני פסח - אם אני לא מנקה ארונות, אז לפחות את המצפון...

חיכיתי המון זמן להוציא את הסיפור הזה מהארון (ותכף תראו שלא דווקא מהארון הוא יצא, אלא ממקום אחר).
בשנים האחרונות אנחנו חוגגים את ליל הסדר אצל אחותי בבית, עם כל המשפחה, ולפעמים גם אורחים.
אנחנו לא קפדנים מאוד בהלכות החג, ואף פעם לא מגיעים לחלק השני של ההגדה (זה שקוראים אחרי האוכל).
באוכל אנחנו דווקא מקפידים מאוד.
ככה זה הולך-
לפני פסח אנחנו עושות ישיבה - אמא שלי, ושלוש האחיות.
המטרה: לחלק משימות.
האמצעי: ישיבה, רצוי עם קפה, ועוד יותר רצוי גם עם משהו לנשנש. מרכלים, מקשקשים, מחפשים נייר לכתוב עליו משימות.
התוצאה: אמא שלי מבשלת, אני אחראית על הסלטים, ואחותי על סידור השולחן והאירוח.

ככה כל שנה. אותה ישיבה, אותה תוצאה.
אבל ממשיכים לעשות ישיבות.
פעם עשינו את הישיבה בבית קפה בבודפשט, וכתבנו על מפית.
פעם בגינה של אחותי, בשמש.
השנה עשינו אותה אצל מל ומישל, בסוף השבוע התל-אביבי.

טוב, הפואנטה של הפוסט הזה התרחשה בשנה שעברה.
התכנסנו לקראת ליל הסדר אצל אחותי בבית, אפילו הגענו יום קודם כדי שיהיה לנו זמן להתאקלם.
בבוקר ערב החג ההורים שלי הגיעו עם הקייטרינג (הכל נוסע בצידניות וקופסאות, ככה כל שנה, ולא רק בפסח)
אני הבאתי איתי את המצרכים לסלטים, ועשינו השלמות בערב החג ליד הבית של אחותי.
אחותי היתה אז בהריון מתקדם, עם תאומים, ובגדול כל מה שהיא רצתה זה שנתארגן מסביבה, והיא פשוט תשרוד.

אז התארגנו, אוכל סלטים, שולחן (היא נתנה הוראות, אנחנו עשינו).
בישלנו ביצים קשות, הוצאנו פולקע מהמרק, גירדנו חזרת והמסנו מלח במים.

בסוף יש תמיד את הרגע הזה שבו מבינים שכדאי לסדר את הבלגן במטבח, כי אחרת ליל הסדר לא יהיה מסודר.
אז סידרנו.
פינינו אריזות, זרקנו את הזבל, השלכנו פירות ישנים לקומפוסטר... וניגשנו לערוך את השולחן.
חצי שעה לפני הסדר, אנחנו כבר מקולחים ולבושים יפה וכל הילדים מסורקים, ואנחנו מניחים את צלחת הסדר על השולחן, ומגלים שאין חרוסת.
מה?!
איך זה קרה?
שולפים את הפתק עם המשימות.
לא כתוב חרוסת.
נשמעת טענה שחרוסת היא סוג של סלט, ולכן היתה באחריותי, כחלק מהסלטים.
הנאשמת משיבה שחרוסת היא ממש לא סלט, והיא חלק מעריכת שולחן החג.
האחראית על השולחן, בקושי זזה, ונוהמת מהספה.
אחראית הבישולים לוקחת אחריות ואומרת שבפעם הבאה לא תסמוך עלינו.
אחותי הצעירה (שלא היה לה תפקיד עד כה) מפציעה, וחושבת צלול (בניגוד לשאר).
מספיק לילל, בואו נכין מהר חרוסת!

או קיי, אנחנו מסכימות. בואו נכין חרוסת.
עכשיו אין לי אלא להפנות אתכם כמה שורות למעלה.
השלכנו פירות ישנים לקומפוסטר.
אין תפוחי עץ.

אז כמו שאמרתי, קפדנים אנחנו לא, אבל באוכל אנחנו מאוד אדוקים. אי אפשר לעשות ליל סדר בלי חרוסת. איך נזכור את הטיט?!
אחיותי ואני מחליפות מבטים צולבים. השמנה מהספה מהנהנת ללא מילים, ומסמנת עם העיניים ללכת על זה.
הצעירה מסתכלת עלי בחוסר אמון ותדהמה.
ואני, בנונשלנט, יוצאת החוצה, פותחת את המכסה של הקומפוסטר (אף אחד לא ראה! וידאתי!), ומוציאה שני תפוחים עייפים שכבר חשבו שהגיעו את המנוחה והנחלה.  
חזרה במטבח - שטיפה יסודית, קילוף, ויאללה, לבלנדר (עם כל השאר, כמובן, אגוזים, יין, קינמון).

שולחן החג מושלם.
אף אחד לא ידע.
עד עכשיו.

אמא, אחיותי, השנה מי מכינה את החרוסת?!

2 תגובות:

  1. המצוקה שלך נגעה לליבי ואני מציעה שנפתח במבצע התרמת חרוסת או לפחות תפוחים טריים :-)
    שיהיה לך חג שמח ביותר

    השבמחק
  2. כבר כשנה, מאז ליל הסדר האחרון, כואבת לי הבטן. סוף סוף יצא המרצע מהשק...

    השבמחק