חפש בבלוג זה

יום שבת, 13 באוגוסט 2011

הספירה לאחור

על מסך הפתיחה של הטלפון שלי מיקמתי שלושה מונים - אשר סופרים לאחור את הימים.

האחד מונה את הימים עד תום השלב השני של הדיאטה שלי.
הוא עומד על 18 כעת. מוזר, אבל דווקא בזה אני לא מתעסקת כמעט. לא קשה לי, טעים לי, ואני יורדת נפלא במשקל.

השני מונה את הימים עד יום ההולדת שלי.
הוא עומד על 32 ימים. עוד רגע אהיה בת 42.
אין לי מושג למה אני סופרת, בתכל'ס לא קורה שום דבר חשוב ביום הזה. סתם, מין הרגל שכזה. עוד יום על לוח השנה.

השלישי מונה את הימים עד הטיול שלנו.
הוא עומד כעת על 45.
וזה מרגש ומלחיץ. באמת.
אני יודעת שתפקידי בגוף הזה, שנקרא משפחה, להיות זו שתמיד אומרת ומבטיחה שהכל יהיה בסדר. אופטימית חסרת תקנה. אבל אני גם יודעת שהפעם הוא צודק, בעלי. מדובר במבצע סבוך ומורכב, שאם לא נתכנן היטב מראש - יכול להסתבך ולהתפקשש בקלות.

אנחנו נוסעים עם ארבעה ילדים לקצת יותר מחודש בארצות הברית. מעולם לא נסענו לכל כך הרבה זמן, ומעולם לא נסענו בהרכב מלא.
כמו בחיים השיגרתיים שלנו, נצטרך לתמרן בין שני מבוגרים (אחד אחראי והשניה זורמת), שתי נערות מתלהבות, ילד נרגש וחפרן במיוחד וקטנה בת 5, שבעיקר עסוקה כרגע בלשאול שוב ושוב אם הדרכון שלה הוא דרקון יורק אש, או לא...

אין לי ספק שהמשפחה שלנו תרוויח חוויה מדהימה, גם תיירותית וגם משפחתית. מה שבטוח זה שההתרגשות מתחילה לחלחל. התחלתי לחלום חלומות על נסיעות ואריזות. זה אומר שלפחות תת-המודע שלי מבין שמשהו עומד לקרות.

בתור התחלה, אני מחליפה את הצלצול של הטלפון שלי.
מעכשיו, אם תתקשרו אלי, זה מה שאני שומעת:


שבוע טוב!

אין תגובות:

פרסום תגובה