בחלומי אני צועדת ביריד צבעוני ורועש, מתקני שעשועים סביבי, דוכני מזון ומשקאות והמוני אנשים צוהלים.
הרעש וההמולה מכבידים עלי, אבל אני ממשיכה לנוע, כאילו יש לי מטרה, אך איני יודעת מה היא.
מולי אוהל בודד וחשוך, צופן בחובו סודות ועתידות.
אני נכנסת, ואישה ססגונית ועטופה ברדידים שואלת אם ארצה עיסוי.
אני מצביעה על הבטן ההריונית שלי, ואומרת שאסור לי לעשות עיסוי בהריון, והיא מבטיחה שתעסה אותי בעדינות וברוך, בדיוק מה שאני צריכה.
אני נשכבת על המיטה, וידיה המשומנות מתחילות לנוע, מחליקות על כתפי, על פני, על בטני התופחת.
התחושה נעימה, ואני מתמסרת לליטוף, ולפתע מרגישה מין תחושה של חום מהבטן.
אני פוקחת את עיני ורואה גבעול של פרח בוקע ועולה מתוך הבטן שלי, נושא עליו ניצן מפואר של שושן צחור.
בתדהמה אני רואה כיצד הפרח הולך ועולה, צומח מתוכי, ואז נפתח, ונפרש לפרח יפהפה. ממרכזו של הפרח בוקע חבל טבור, ואליו מחוברת תינוקת יפהפיה, מרחפת באויר כמו אסטרונאוט בחלל, מחוברת אל הפרח רק בחבל, המעניק לה ביטחון, שלווה וחיים.
היא מתבוננת בי ואני בה, היא מחייכת אלי ואני אליה, מושיטה אליה יד כדי ללטף או לגעת, והמעסה אומרת לי "לא, יקירתי, אל תגעי, הכל בזמן הנכון..."
הפרח נסגר והתינוקת בתוכו, ומתכנס חזרה אל תוך הבטן שלי, ההריונית, המלאה.
קמתי בבוקר, והכל היה לי ברור.
יקראו לה ניצן, כי היא בוקעת מתוך פרח.
23 באוגוסט, 1994.
היום היא בת 18. אהובתי הראשונה.
אה, ואת זה כתבתי לה בדיוק היום, לפני שנה :)
הרעש וההמולה מכבידים עלי, אבל אני ממשיכה לנוע, כאילו יש לי מטרה, אך איני יודעת מה היא.
מולי אוהל בודד וחשוך, צופן בחובו סודות ועתידות.
אני נכנסת, ואישה ססגונית ועטופה ברדידים שואלת אם ארצה עיסוי.
אני מצביעה על הבטן ההריונית שלי, ואומרת שאסור לי לעשות עיסוי בהריון, והיא מבטיחה שתעסה אותי בעדינות וברוך, בדיוק מה שאני צריכה.
אני נשכבת על המיטה, וידיה המשומנות מתחילות לנוע, מחליקות על כתפי, על פני, על בטני התופחת.
התחושה נעימה, ואני מתמסרת לליטוף, ולפתע מרגישה מין תחושה של חום מהבטן.
אני פוקחת את עיני ורואה גבעול של פרח בוקע ועולה מתוך הבטן שלי, נושא עליו ניצן מפואר של שושן צחור.
בתדהמה אני רואה כיצד הפרח הולך ועולה, צומח מתוכי, ואז נפתח, ונפרש לפרח יפהפה. ממרכזו של הפרח בוקע חבל טבור, ואליו מחוברת תינוקת יפהפיה, מרחפת באויר כמו אסטרונאוט בחלל, מחוברת אל הפרח רק בחבל, המעניק לה ביטחון, שלווה וחיים.
היא מתבוננת בי ואני בה, היא מחייכת אלי ואני אליה, מושיטה אליה יד כדי ללטף או לגעת, והמעסה אומרת לי "לא, יקירתי, אל תגעי, הכל בזמן הנכון..."
הפרח נסגר והתינוקת בתוכו, ומתכנס חזרה אל תוך הבטן שלי, ההריונית, המלאה.
קמתי בבוקר, והכל היה לי ברור.
יקראו לה ניצן, כי היא בוקעת מתוך פרח.
23 באוגוסט, 1994.
היום היא בת 18. אהובתי הראשונה.
אה, ואת זה כתבתי לה בדיוק היום, לפני שנה :)
מרגש לקרוא- מזל טוב!
השבמחק