חפש בבלוג זה

יום שישי, 12 באפריל 2013

3.4.2013 - כאן נולד פינוקיו


הבוקר שלנו מתחיל בסביבות 11, שזה ממש מוקדם. עד שקמים, עד שאוכלים, עד שזזים, בכל מקרה -  ב 12 בערך היינו בקולודי. הנה דוגמה לכפר שכוח אל שבאמת לא קרה בו כלום למעט העובדה שקרלו קולודי גדל שם, ואחר כך כתב את פינוקיו...
יש שם הרבה כלום, ובאמצע הכלום - הפארק של פינוקיו...

יש בפארק משהו תמים וארכאי, וזה כנראה סוד הקסם שלו.
הילדים נהנו כל כך  ובעיקר מהעובדה שמזג האויר היה מושלם והיינו שם כמעט לבד.
מתקני שעשועים, מקום להתרוצץ, פסלים ומבוכים – מה עוד ילד יכול לבקש? רק אוכל, כל הזמן רעבים!



אחרי שבילינו שם, ומיצינו את העניין, נסענו לעיירה לוקה. מקסימה, מוקפת חומה, שני כיכרות מרכזיות והמון יונים שאפשר לרדוף אחריהן, ושוב, לא המון אנשים – לקטנים וגם לגדולים זה נעים וכייפי הרבה יותר מאשר ברחובות פירנצה הומי התיירים.



ישבנו במסעדה נחמדה, עם בעל בית חביב שנתן לנו שירות מעולה ולבבי ואוכל טעים מאוד (נעם הכתיר את הספגטי פירות ים שלו בתואר "הפסטה הכי טעימה בעולם" וגם האחרים טרפו הכל). בסופה של הסעודה ביקשנו סליחה על כל הבלגן שהישארנו, וגם טיפ נחמד... הוא ביקש שנמליץ עליו, אז אם במקרה אתם מגיעים ללוקה, הנה המלצה למסעדה חביבה.

כשסיימנו שם כבר היה לקראת 19:00, ועוד רצינו להספיק את פיזה, אז יצאנו למירוץ נגד השקיעה – מי יגיע ראשון.
בפיזה כל מה שרצינו זה להצטלם עם המגדל – ובסופו של דבר שיחקנו אותה. הגענו לשם קצת אחרי 19:30, היה עוד אור אבל השמש כבר כמעט שקעה, החניות היו ריקות, והככר ליד המגדל שוממה.
יצאנו, הלכנו 500 מטר עד המגדל, היינו שם כמעט לבד – הצטלמנו בכל הפוזות הנדרשות (וכמעט בלי אנשים ברקע, כולם כבר הסתלקו). אפילו מצאנו איזו מסעדה ריקה מאדם שבה המלצר הסכים שניכנס כולנו לעשות פיפי בשירותים...
הנה הקולאג' - עכשיו כשערכתי אותו גיליתי שכל תמונה צולמה בזוית אחרת - נורא קשה לצלם ישר כשהמגדל עקום... מצחיק)



אחרי חצי שעה בערך חזרנו לאוטו, ויצאנו לדרך הביתה- נסיעה של שעה וחצי בערך – בכפרים כאן בחושך זה אתגר אמיתי – הגענו לוילה לקראת 22:00 – עוד יום ארוך הגיע לסיומו.

הילדים התקלחו והתפזרו למיטות – הצלחנו לעייף אותם – 1:0 למבוגרים J

אין תגובות:

פרסום תגובה