אחרי הביאוס של השופינג אתמול, ועקב תחזית מזג אויר לא כל כך חיובית - החלטנו בישיבת סגל מיוחדת לנסות ולהגיע למרכז קניות - והפעם ללכת על בטוח. בהבהובי האינטרנט שאנחנו מצליחים לקלוט בוילה, אסף הצליח למצוא מרכז קניות שכתוב עליו שהוא גדול, משפחתי, ושיש בו גם גן שעשועים לילדים. די היינו בטוחים שראינו אותו על האוטוסטרדה כשבאנו משדה התעופה, ובהמלצות היה כתוב - בירידה מהאוטוסטרדה - קל ופשוט להגיע.
קל ופשוט, כפי שאתם יודעים, זה השם השני שלי (למעשה השלישי והרביעי, יש לי שם שני אחר), ולכן הוחלט שאני המנווטת להיום.
סבבה. אין בעיה.
waze ונסענו.
הירידה לאוטוסטרדה עברה בשלום, וגם הנסיעה עליה - זה היה קל למדי. ירידה אחת לפני הירידה המיועדת, ה waze הודיע לי להיצמד למסלול הימני ולרדת בירידה הקרובה.
במכשיר הקשר אני מודיעה לנוסעי הרכב השני שיש טוויסט בעלילה, והופ - יורדים.
הגיס שלי - לעומתי, מנווט עם האף. הוא יודע לאן צריך להגיע, מתמצא בסביבתו ולכן יודע בכוחות עצמו לאן צריך לנסוע.
אני מנווטת לפי הטלפון. מה שהוא אומר - אני עושה. גם אם לפעמים זה נראה לי מוזר ולא ברור - אני גורסת שאו הכל או כלום. אם אתה מנווט עם הרגש - כבה את הטלפון. אם לא כיבית אותו - אחריו באש ובמים. או בשדות, או בכבישי העפר.
מה שקרה הוא שנסענו בדרכים צדדיות, בין כפרים שכוחי אל, בשדות אספסת וחרדל, בין כרמים ומטעי זיתים - בשלב מסויים היינו בטוחים שיש פה רק שתי אופציות - או שהלכנו לאיבוד, או שהקניון הזה כל כך עלוב, כי הרי אין מצב שזו הדרך אליו...
בשתי המכוניות התקפת צחוק משתוללת, הילדים לא יודעים אם לזרום עם הצחוקים או להתבאס מהמצב...
אחרי משהו כמו רבע שעה של נסיעה עלומה (הטלפון דווקא היה מרוצה, עשיתי כל מה שהוא אמר) לפתע נגלה לעיננו הקניון (שני מטר מהאוטוסטרדה, ממש על הירידה שבה לא ירדנו).
טוב, מדובר בקניון פתוח, ענק, מלא חנויות מפוארות ומפונפנות אבל יש גם כאלו שמתאימות לאנשים רגילים, כמונו.
הנה, כאן.
טוב, נקדים את המאוחר - אכן בילינו שם יום שלם.
אכלנו, שתינו, שיחקנו, בילינו, בזבזנו ומיצינו - וחזרנו בסוף היום עם כאבי רגליים - משל חרשנו את רחובות העיירות הציוריות או הערים ההומות.
היה שווה - ואם אתם בסביבה ובעניין של קניות אני ממליצה.
אפילו גן השעשועים היה שווה:
ואז חזרנו הביתה, ואכלנו את כל מה שנשאר במקרר....
קל ופשוט, כפי שאתם יודעים, זה השם השני שלי (למעשה השלישי והרביעי, יש לי שם שני אחר), ולכן הוחלט שאני המנווטת להיום.
סבבה. אין בעיה.
waze ונסענו.
הירידה לאוטוסטרדה עברה בשלום, וגם הנסיעה עליה - זה היה קל למדי. ירידה אחת לפני הירידה המיועדת, ה waze הודיע לי להיצמד למסלול הימני ולרדת בירידה הקרובה.
במכשיר הקשר אני מודיעה לנוסעי הרכב השני שיש טוויסט בעלילה, והופ - יורדים.
הגיס שלי - לעומתי, מנווט עם האף. הוא יודע לאן צריך להגיע, מתמצא בסביבתו ולכן יודע בכוחות עצמו לאן צריך לנסוע.
אני מנווטת לפי הטלפון. מה שהוא אומר - אני עושה. גם אם לפעמים זה נראה לי מוזר ולא ברור - אני גורסת שאו הכל או כלום. אם אתה מנווט עם הרגש - כבה את הטלפון. אם לא כיבית אותו - אחריו באש ובמים. או בשדות, או בכבישי העפר.
מה שקרה הוא שנסענו בדרכים צדדיות, בין כפרים שכוחי אל, בשדות אספסת וחרדל, בין כרמים ומטעי זיתים - בשלב מסויים היינו בטוחים שיש פה רק שתי אופציות - או שהלכנו לאיבוד, או שהקניון הזה כל כך עלוב, כי הרי אין מצב שזו הדרך אליו...
בשתי המכוניות התקפת צחוק משתוללת, הילדים לא יודעים אם לזרום עם הצחוקים או להתבאס מהמצב...
אחרי משהו כמו רבע שעה של נסיעה עלומה (הטלפון דווקא היה מרוצה, עשיתי כל מה שהוא אמר) לפתע נגלה לעיננו הקניון (שני מטר מהאוטוסטרדה, ממש על הירידה שבה לא ירדנו).
טוב, מדובר בקניון פתוח, ענק, מלא חנויות מפוארות ומפונפנות אבל יש גם כאלו שמתאימות לאנשים רגילים, כמונו.
הנה, כאן.
טוב, נקדים את המאוחר - אכן בילינו שם יום שלם.
אכלנו, שתינו, שיחקנו, בילינו, בזבזנו ומיצינו - וחזרנו בסוף היום עם כאבי רגליים - משל חרשנו את רחובות העיירות הציוריות או הערים ההומות.
היה שווה - ואם אתם בסביבה ובעניין של קניות אני ממליצה.
אפילו גן השעשועים היה שווה:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה