איך שולחים ילדה לחו"ל?

היא היתה רק בת חמש כשקראו לי לשיחה אצל מנהלת המעון.
"הבת שלך מנהיגה מרד", אמרו לי, וסיפרו לי שבא צלם לצלם אותם לתמונת מחזור לקראת סוף השנה והיא הודיעה לצלם שהיא והחברות שלה לא מסכימות להצטלם.
כשהגננת שאלה למה, היא ענתה "אין טעם, אנחנו ממילא לא מסכימות לעלות לגן חובה"...
כשסיימתי לצחוק, שאלתי אותה למה, והיא אמרה "בגן חובה אין צבעי פנדה. אנחנו לא מסכימות לעבור".
הבטחתי לה שאני אלך באופן אישי לחנות ואקנה צבעי פנדה לגן, והיא חשבה על זה רגע ואמרה "בסדר. נצטלם מחר".

כבר אז אמרנו שיש רק שתי אפשרויות לילדה הזו - או שהיא תהיה ראש המאפיה, או שהיא תהיה ראש ממשלה.

מאז, ועם התובנה הזו, אנחנו משתדלים להשקיע כמה שיותר בחינוך שלה, כדי שתלך על האופציה השניה, או לפחות לא על הראשונה...

מי שמכיר אותנו לא מהיום זוכר בוודאי, איך בשנה שעברה היא נסעה עם משלחת של הצופים ליפן.
זו היתה הרפתקה רחוקה מאוד, אבל בסף הכל 10 ימים. כבר אז היא הודיעה לי שהמטרה האמתית שלה היא לנסוע עם המשלחת לארה"ב השנה, להדריך במחנות של נוער אמריקאי.
מכיוון שאני מכירה את הילדה שלי, את הנחישות שלה, את הכישורים שלה ובמיוחד את האופטימיות מממשת המשאלות שלה, היה לי ברור שאין פה שאלה, והיא תעבור את המיונים - כי באמת אין כמוה.

והנה, הפתעה.
בשבוע שעבר היא נסעה, לחודשיים וחצי, להדריך במחנה קיץ בוירג'יניה ביץ'.
הנה, כאן:

איפה עוד הייתם רוצים להעביר את הקיץ??

בכל התהליך הזה היינו נחושים, ונדיבים, וגיבורים, ותומכים, ואז מגיע הרגע שבו אתה באמת צריך לשחרר, ולתת לה לנסוע.
למי שכבר שלח ילד לטיול אחרי צבא למזרח או לדרום אמריקה זה אולי נראה קטן, אבל בשבילנו זה באמת ביג דיל, ואולי הכנה טובה לבאות.
היא נסעה, נלהבת ונרגשת כמו תמיד, והשאירה אותנו כאן עם חדר ריק וקצת געגוע, שבטח ילך ויגדל ככל שיעברו השבועות.

אז כדי שרק אנחנו נתגעגע, ולה יהיה כיף - הכנתי לה (מאחורי הגב שלה, וזה לא היה קל) מעטפות עם מכתבים לאורך כל השהיה שלה.
12 מעטפות כרוכות יחד, ועל כל אחת תאריך - כל יום ראשון מעטפה, ובתוכה מכתבים ותמונות מהבית.

סתם, כדי שיהיה לה כיף.

אז מה יש בפנים - זו הפתעה, אבל ככה זה נראה מבחוץ:

על המעטפה הראשונה היה תאריך של יום הטיסה, הנה הצצה:

וההנחיות:

תחזיק מעמד, או לא?

ומכאן והלאה - יש מעטפה לכל יום ראשון, עד החזרה...
לא מגלה מה יש במעטפות, אבל תודה רבה לכל מי שהשתתף והתאמץ להגניב לי מכתבים ותמונות - במייל, דרך חברים, מאחורי הגב ובעציצים :)