חפש בבלוג זה

יום ראשון, 15 ביוני 2014

שבתרבות

טוב, אנחנו לא צרכני אמנות גדולים, למעשה אנחנו קטנים ממש.
האמנית היחידה במשפחה שלנו (הגרעינית, לא עושה הכללות על כל הכשרונות האחרים) זו ניצן, שיושבת בצבא וקצת משתעממת בשבועיים האחרונים, אז היא החליטה שהיא רוצה לראות את התערוכה של ויק מוניס במוזיאון תל אביב.
בהתחלה היא ניסתה לשכנע את החברים בבסיס לנסוע, ואיכשהו זה לא הסתייע (למרות שהכניסה לחיילים במדים במוזיאון היא חינם) ואז, כדי שהיא לא תהיה מבואסת, הצעתי שניסע כולנו, בשבת.
לא לגמרי היה לי ברור מה יעשו שם נער מתבגר וילדה בת 8 אבל עד שלא מנסים, בטח לא יודעים, נכון?
אז קמנו בשבת בבוקר, העמסנו את כולם על האוטו, ויאללה, נסענו לחו"ל.

הדרך מוכרת, השלטים בעברית, אבל מהרגע שנכנסנו למגרש החניה ועלינו ישר לרחבת המוזיאון, שכחנו איפה אנחנו.

כאמור אנחנו ממש חובבנים בתחום, אז התחלנו את המוזיאון אינטואיטיבית מהגלריות הקרובות לכניסה, והאמת היינו די אבודים כי זה לא ממש היה לטעמינו, ובטח לא לטעמם של הילדים.
בשלב מסוים ניגש אלינו השומר החביב שראה את מעין עומדת מול תמונות הכיבוש והמחאה, ואמר במבטא רוסי כבד: "פה לא מתאים ילדים, לכו מעלית קומה 1-. שם טוב"

אז הלכנו. קודם עברנו מול כמה קלאסיקות, וראינו כמה יצירות של מפורסמים, אני עמדתי משתאה מול גוסטב קלימט, ומעין נעצרה מול ז'אן מירו, והציצה לכל אחד מהחדרים המיניאטורים של הלנה רובינשטיין. שרון ניהל שיחה ערה עם השומרת באולם על ציור שנקרא בית החרושת ומתאר את המהפכה התעשייתית ואת הנוף מעל מגדל אייפל, וזאב וניצן, נדמה לי, עצרו מול כל תמונה וציור, והתפעלו.

כל זה עוד לפני שהגענו לתערוכת הקרמיקה שנראית כמעט כמו המטבח שלי

הכנה להולנד...

ואפילו הקיר צבוע בכחול, כמו בבית!

ולפני שנכנסנו לעולם הקסום של אנדי וורהול - בתערוכה אינטראקטיבית מיוחדת לילדים (ולכל המשפחה)
איזה כיף שמותר לגעת, לצייר, להחתים...
אחר כך עברנו לבנין החדש, ושם, לא תאמינו, הסריגה הכי גדולה שראיתי אי פעם, ואני ראיתי סריגות ;-)

מהמם, באמת!
ואז, הגענו לתערוכה שלשמה התכנסנו.
ויק מוניס, רבותי, עושה אמנות מכל דבר. מצעצועים, מקטשופ, מתבלינים, מפסולת, מגזרי עיתונים וממושבות של חיידקים.
אוי, כמה שאנחנו נהנינו.
צילמתי בלי הכרה עד שנגמרה לי הסוללה, כל דבר - מקרוב, ומרחוק, ועם הילדים, ובלי.
יש המון תמונות, אני מצרפת רק חלק - כדי לעשות לכם חשק. לכו לראות מקרוב בעצמכם!
רצה לשלוף את אוסף צעצועי הקינדר שלי!

ותראו מה אפשר לעשות מחיילים קטנים...
או מנייר צבעוני.. מעלף!

והכי מהכל - גזרי עיתונים... 
בסוף כבר התעייפנו, אבל היינו מלאים בהשראה. כל כך מלאים שכבר היה צריך לשבת :)

שוחרי אמנות שכאלה 3>

אז אם עוד לא הלכתם, ויש לכם בוקר או אחר צהריים או שבת פנויה - אל תתעצלו. קחו את הילדים (או בלי, מפרגנת...) ולכו למוזיאון.

אין תגובות:

פרסום תגובה