חפש בבלוג זה

יום ראשון, 27 בנובמבר 2011

אצות ושמש בפארק תעשיות רותם

זה לא קורה כל יום, שאני יוצאת מהמשרד אל השטח.
זה לא קורה כל יום שאני נוסעת מהבית לשלושה ימים, ומשאירה את הכל מאחור. בלי ילדים, בלי דאגות, רק אני והראש, שיוצא לדרך מלא בטרדות ודאגות, ומתמלא תוך כדי מסע ברעיונות חדשים, תובנות חדשות ו... שקט.

אין ספק שהפעם היה לי מוצלח במיוחד, גם המועד בא בדיוק בתיזמון הנכון, גם תכנית הסיור היתה מרתקת, גם החברה היתה מהנה במיוחד, וגם מזג האויר פעל לטובתינו.

יצאנו ביום ד' בבוקר, במסגרת "קמפוס אנרגיה" של החוג לניהול משאבי טבע וסביבה באוניברסיטת חיפה, 24 סטודנטים - לסיור של שלושה ימים (יומיים וחצי, אם רוצים דווקא לדייק) באזור הדרום.

ראינו המון דברים, מרחיבי אופקים ומרחיבי דעת, ולעיתים אפילו ממלאים את הלב בתחושת גאווה לאומית (ממש כך, ולא בהגזמה).

הביקור שלנו בפארק התעשיות רותם היה בדיוק זה. מרחיב אופקים ולב.
הנה לכם מקום, בין דימונה לערד, שחרט על דיגלו קדמה, יזמות וטכנולוגיה ברמות הגבוהות ביותר, ומהווה בית לכמה מהחולמים הגדולים ביותר, שיהיו הבסיס הכלכלי של מדינת ישראל בעתיד. באמת.

הסיור שלנו כלל מצגת על ידי מנכ"ל הפארק, סיור בין המתקנים השונים הפועלים במקום, והסברים מפורטים על הטכנולוגיה המרתקת של יוניברב, שמפיקה שמן מאצות. כמה פשוט כך גאוני. (זו לא פעם ראשונה שאני שומעת את רענן, אבל זו הפעם הראשונה שאני נמצאת ממש בשטח, וזה מזכיר לי את התואר הראשון והשני שלי, כשעוד הייתי מהנדסת :)).



אחרי שראינו איך עובדים הדברים באמת (בכמה מעט כסף מקימים מתקן פיילוט, וכמה חברים טובים צריך בשביל זה), המשכנו מעבר לגדר, אל מגדל השמש של ברייטסורס, שנראה מדהים בתמונות על רקע השקיעה, ואני יכולה להבטיח לכם שעושה רושם לא פחות טוב גם בשטח.



יש מקומות שבהם אתה מרגיש את קטנות האדם אל מול גודל הבריאה.
פה בדיוק ההפך. האינטיליגנציה והיזמות האנושית מדהימה.

יצאתי אופטימית.

אמנם לארוחת צהרים לא מצאתי בדימונה מה לאכול (מתנצלת, מסתבר שדביר זה לא בדיוק הטעם שלי), אבל תחת השפעת גלי האופטימיות האמנתי שבארוחת ערב יהיה יותר טוב, וראו זה פלא. מחשבה בוראת מציאות.

המשך הסיור (התייעלות אנרגטית ופסגות קולינריות) - בפוסט הבא.


אין תגובות:

פרסום תגובה