חפש בבלוג זה

יום שני, 26 במרץ 2018

פרחים ופילים, יום 3+4

עוד בשלב תכנון הטיול, הבהרנו למדריך שלנו שאנחנו לא מעוניינים להגיע לאטרקציות עם חיות. לא רוצים לרכב על פילים, לא להצטלם עם נמרים מסוממים ולא להאכיל קופים.
ביטלו את כל ההצעות שלו שכללו בילויים מהסוג הזה, ובמקומן שיבצנו אטרקציות אחרות, שקשורות יותר לטבע ותרבות.
במהלך הנסיעות הארוכות שלנו יחד, אקי שאל למה אנחנו לא רוצים ללכת לפילים, והסברנו לו שפעילויות מהסוג הזה לא מתאימות לתפיסת העולם שלנו. הוא הקשיב, קיבל את דעתנו, ושאל אם אנחנו פתוחים לשמוע את הצד השני של המטבע. כמובן שכן. וכך שמענו את הסיפור על הפילים שעד לפני כמה עשרות שנים שימשו כבהמת עבודה, סייעו בכריתת עצים ובמלאכות הדורשות כוח רב. מאז שהמלך הקודם של תאילנד הכריז שבראש סדר העדיפויות שלו - שימור הטבע והקיימות, הפסיקו לכרות עצים, והפילים, איך לומר נותרו מובטלים.
הפילים מבוייתים ורגילים לחיות בסביבת בני אדם, וגם לעבוד כל היום. אם לא זה - הם מדוכאים ומתים, ואל הטבע הם לא יכולים לחזור.
יש בתאילנד כמה אלפי פילים כאלה, שאין ממש מה לעשות איתם וחייבים למצוא להם פיתרון. חלקם נמצאים בחוות כאטרקציות לתיירים, וחלקם נמצאים בבתי מחסה לפילים, שם הם מקבלים טיפול מסור וחברה אנושית שהם רגילים לה האם תהיו מוכנים ללכת לבקר במקום כזה? חשבנו על זה קצת. הסיפור נשמע הגיוני ואפילו נוגע ללב. המחיר לא זול אבל מדובר בתרומה לשימור הפילים החלטנו ללכת על זה,  ואקי הזמין לנו ביקור בחוות הפילים למחר בשעת אחר הצהרים.
לפני זה, יש לפנינו עוד חצי יו צצ'יאנג ריי, ונסיעה ארוכה בחזרה לצ'יאנג מיי.
נסענו לפארק פרחים יפהפה שהוקם לכבוד המלך, על אדמות שפעם גידלו בהן אופיום.



הפארק מהמם והפריחה משגעת, ואם לא מעין רצה רצה ונפלה, וחטפה שיפשוף מהמם ובהלה קטנה, הכל היה יכול להיות מושלם.

רגע לפני. תראו אילו בירכיים מושלמות :)

בבוקר היום הרביעי אנחנו בחזרה בצ'יאנג מיי, ונוסעים לעשות פיקניק במפל הדביק. נסענו בבוקר לסופר לקנות מצרכים, ואיתם אל המפל, שקוראים לו המפל הדביק כי אפשר לטפס בו במעלה הזרם, בלי להחליק. אז אני כמובן לא בדיוק יציבה, ולכן ויתרתי מראש, אבל כל השאר טיפסו בהחלט, ונהנו ממש. יורדים למטה במדרגות ואז מטפסים למעלה חזרה. ושוב. ושוב. ושוב.




אני בינתיים טיילתי אל המעין שממנו נובעים המים.



והנה, הגיע הרגע. אנחנו נוסעים לחוות הפילים.
במבט ראשון זה נראה כמו הכלוב של הפילים בספארי ואז מגיעים ומקבלים חליפת בגדים, שאותה לובשים במקום הבגדים שאיתם הגענו. הסיבה הרשמית היא שהבגדים עומדים להתלכלך ולהירטב. בתכלס מדובר על מיתוג מטורף והתמונות שמתקבלות אחר כך מהממות. רווח כפול.


מקבלים הסבר על הפילים ועל ההיסטוריה שלהם, על מצבם בתאילנד באופן כללי ועל החווה. ואז ממלאים בתיק צד קני סוכר - וקדימה. לעבודה. נכנסים אל הפילים ומתחילים להאכיל אותם. אין מילים לתאר את החוויה ההזויה הזו. חיית ענק שכל מה שבא לך לעשות כשהיא מתקרבת אליך זה לברוח - פשוט ניגשת אליך ומבקשת עוד. ואם פעם יצא לכם לעמוד ליד פיל - תסתכלו לו בעיניים. יש להם העיניים הכי חכמות והכי מלאות הבעה שראיתי.
אחרי שהפילים אכלו ושבעו, וכמובן הוציאו כמעט מיד מהצד השני חבילות מרשימות של קני סוכר מעוכלים (המדריך: "אנחנו אורזים את זה ומעבירים את זה למפעל שבו מייצרים מזה נייר"), הגיעה האטרקציה האמיתית. חם בחוץ, והפילים צריכים מקלחת.
כל אחד מאיתנו צוייד בקערה ומברשת, ו...



כן כן. מי שלא מנקה בבית לפסח, מנקה פיל בתוך מי מדמנה  😊

כשהפילים נקיים ורעננים, מסתיימת הפעילות, ואנחנו הולכים למקלחות. המקום מספק שירות מושלם, כולל מקלחות, מגבות, וכמובן אננס לסיום.

עוד יום של חוויות מוזרות הגיע לסיומו. וכדי לסיים בכיף, אקי מוסר שמחר יוצאים  לטרק בג'ונגל 😄

אין תגובות:

פרסום תגובה