חפש בבלוג זה

יום ראשון, 25 במרץ 2018

צפון, וצפון ממש

הבוקר התחיל מוקדם, כי מסתבר שלפי תכנית הטיול שאישרנו, אנחנו נוסעים היום לצפון - צ'יאנג ריי.
ארוחת בוקר במלון, תיקים עמוסים על האוטו, וקדימה. צפויה לנו נסיעה ארוכה, ולכן המדריך תכנן עצירת התרעננות באמצע הדרך. סוג של תחנת דלק, שלצידה מעיינות חמים. סטארט אפ, אולי נייבא לארץ רק בגרסת הקיץ?
המיים בגייזר בסביבות 80-90 מעלות, אבל הם מוזרמים לתעלות ומתקררים קצת, רק 40-50-60, תלוי כמה אתה אמיץ.
לאט לאט אנחנו מגלים שמה שעל הנייר נראה הזוי ומוזר, דווקא מרגיש ממש טבעי פה, ואיכשהו זה הגיוני לשבת כולנו עם הרגליים במים חצי שעה, לפני שממשיכים לנסוע...


מייבשים רגליים וממשיכים לנסוע, עד היעד הבא, המקדש הלבן.
אני מניחה שזה מקום חובה לכל מי שמטייל בצפון תאילנד, אבל כותבת כאן כדי שלא תגידו שלא אמרתי. חובה!
המקדש מדהים, כל הסביבה מטורפת, והציורים בפנים, שאותם אסור לצלם, הם פשוט ואו אחד גדול.
זה שילוב של מסורת עתיקה, כשרונות מטורפים וראיית עולם מודרנית. קשה להסביר במילים את החוויה, אז בקיצור מומלץ, ורצוי עם מדריך שיודע להסביר, לספר, ולגשר את תרבות המזרח שכל כך זרה לנו.
אני מציידת אתכם בכמה תמונות, רק כדי לנסות להעביר את העושר של החוויה. והכי חשוב - משקפי שמש חובה! המקום מסנוור!


אחרי המקדש, כמובן שהגיעה השעה לארוחת צהרים. גם כאן, אנחנו בידי המדריך. הכל מתוכנן, מאורגן, מוזמן ומתוזמן.
אקי הבטיח - אני לוקח אתכם למקום שתאהבו. אני מזכירה לכם שבשלב הזה אנחנו מכירים בקושי יומיים, ובכל זאת, הצליח לו. אני חושבת שאם לא היינו צריכים להגיע ליעד הבא שלנו, היינו נשארים לשבת ב melt in nyour mouth עד הערב. מבנה יפהפה, על גדת הנהר, אוכל לעולה ואווירה מדהימה, ערסל ענקי תלוי בתור מרפסת, ותאילנדית מקומית על גדת הנהר קוטפת עלים ומדגימה לנו חיי כפר מה הם.



אגב, קל מאד להתרגל לעובדה שארוחה ענקית לשמונה אנשים, עולה בממוצע 200 שקלים.

בסוף הצליחו לגרד אותנו משם, אחרי ארוחה, וקינוחים, וקפה מעולה, והמשכנו לנסוע - היעד הבא, שבט ארוכות הצוואר. אז אמנם דמיינתי אותן בכפר שכוח אל בלב ההרים, וזה לא בדיוק המקרה, ועדיין - התופעה מרתקת והעובדה שהיא ממשיכה להתקיים גם בעולם המודרני - מפליאה אותי מאד.
ביקור קצר ובלתי אמצעי, שהסתיים באננס טרי הטעים ביותר שאכלתי מאודי.


אחרי הביקור הזה המשכנו הלאה.
מה היעד הבא? משולש הזהב. חיבור הגבולות בין תאילנד, מיאנמר ולאוס. מגיעים, מפקידים דרכונים, עולים על סירה - ולפני שאתה מספיק לעכל מה קורה איתך אתה בשוק של לאוס.
אם הייתם אומרים לי חצי שעה קודם שאחצה את הגבול, ואקנה נעלי נייק מבחור עם חצאית ולק אדום בלאוס, לצלילי טודו בום של סטטיק ובן אל - כנראה ש... ובכן, לאט לאט אני מתחילה להאמין להכל.


שקיעה על המקונג היתה סיום מושלם ליום כזה, או לפחות זה מה שחשבנו.


הגענו למלון בצ'יאנג ריי, וירדנו לארוחת ערב כדי לגלות שממש ליד המלון נמצא בית קפה מלא בחתולים.
מי שעוקב אחרי הסיפורים שלי מטיולים קודמים בוודאי זוכר שחתולים כבר כיכבו אצלי, והנה - שוב.
אתה קונה כוס קפה, נכנס, מתיישב על הרצפה וסביבך חתולים מכל המינים וכל הצבעים, מקלים במעט על הגעגועים הביתה :)


ובכן, עוד יום סופר עמוס בא לקיצו.
יצאנו בבוקר מצ'יאנג מיי, ונסענו מאות קילומטרים - כדי ללטף חתולים.
כבר קשה לחכות למחר.

אין תגובות:

פרסום תגובה