חפש בבלוג זה

יום רביעי, 28 במרץ 2018

קוסמוי - הגענו!

הטיסה מצ'יאנג מיי לקוסמוי יוצאת בצהרים, יוצאים בנחת מהמלון, נסיעה של משהו כמו 20 דקות לשדה התעופה, להגיע שעה לפני הזמן לטיסה, להיפרד מאקי ומבול הנהג, וזהו, אנחנו לבד.
בטיסות פנים בתאילנד מגישים ארוחות, וזה אומר שממריאים, אוכלים ונוחתים.
אני חייבת להקדיש רגע לנושא האוכל, כי זה נושא מהותי במשפחה שלנו (וגם אצל החברים שאיתם אנחנו מטיילים). לבררנים באוכל (אצלנו זה זאב ומעין) די מאתגר להתמודד עם אוכל מקומי. כמובן שברוב המקומות אפשר למצוא רשתות עולמיות, אוכל איטלקי או המבורגר. במטוס, לעומת זאת, זה קצת יותר בעייתי. בטיסה הזו למשל, הוזמנה למעין 'ארוחת ילדים'. הגיע סוג של ספגטי עם רוטב עשבי תיבול, ועליו רק פלפל חריף אחד, כי בכל זאת זה לילדים. לקינוח היתה מין עוגה (אני לא בטוחה שבחרתי את שם העצם המתאים פה). משהו סגול ורוטט, במרקם שבין ג'לי לסחלב. הטעם קוקוסי/ענבים (למרות שיכול להיות שהרגשתי ענבים רק בגלל הצבע, ובתכל'ס זה היה סתם סוכר). בקיצור - הסיכוי שמישהו יאכל את זה, ובטח שמעין - אפסי. מזל באמת שהטיסה קצרה. בקצה הדרך יחכה לנו (בשאיפה) מקדונלדס. את הארוחה הזו לצערי לא צילמתי, אבל מצרפת צילום של ארוחת הילדים מהטיסה מבנגקוק לצ'יאנג מיי, בתחילת השהות שלנו. "עוגת" סמיילי צהוב, סוכריות חלב מרוכז, ועוד מיני מזונות שלא עברו את מבחן החך של מעין, ואף אחד אחר לא העז לטעום.



נחתנו בבטחה בשדה התעופה של קוסמוי, ועכשיו, אחרי שהתרגלנו לנהג הצמוד - אנחנו צריכים למצוא בעצמינו דרך להגיע למלון. בירבור קל בשדה, ועלינו על שתי מוניות, בדרך למלון.
היציאה משדה התעופה עוברת באזור, איך לומר, לא סימפטי. צריפים, לכלוך, דוכני אוכל מטונפים וכולם, אבל כולם, נוסעים על אופנועים וכמובן בלי קסדות. משפחות שלמות (שני הורים ושני ילדים) על וספה.
אמרנו לנהג לאן אנחנו צריכים ויצאנו לדרך, על כביש שעובר לאורך החוף. לאט לאט התחלנו לראות מלונות מפוארים, ואזורים קצת יותר תיירותיים - נרגענו.
אחרי נסיעה של משהו כמו 20 דקות הגענו. המונית התחילה לטפס על הר שלפי מה שאנחנו מבינים ולפי התמונות - עליו נמצא המלון שלנו. כמה לטפס? הכביש במקומות מסויימים בזוית של 45 מעלות, להערכתי. תוסיפו לזה סיבובים וכביש ללא שוליים, וכמובן נסיעה בצד ההפוך של הכביש. ובכן - מזל שלא אנחנו נוהגים. בסוף העליה הגענו למה שנראה כמו הכניסה האחורית של המלון, ומישהו רץ לעזור לנו עם המזוודות במעלה ההר, עוד כמה מטרים.
לחברים שלנו, לעומת זאת, היה נהג מונית קצת יותר מפונק משלנו. מתחת למלון על הכביש הראשי הוא הודיע להם שהוא לא עולה. צריך בשביל זה ארבע על ארבע.
הוריד אותם על הכביש עם המזוודות ושיסתדרו משם.
למרבה המזל אנחנו כבר הגענו למלון, ופגשנו את הבחור השירותי ביותר שאפשר לבקש - קוראים לו Pkon, אבל כולם קוראים לו P.K ואנחנו קוראים לו פקאן. פקאן ירד עם האוטו לאסוף את הרוזנטלים מלמטה, כי ככה, מסתבר, מתנהלים פה.



כשהזמנו את המלון היו לנו הרבה התלבטויות. חיפשנו מלון שיכול להכיל שני מבוגרים + שני ילדים בחדרים נוחים, במחירים שפויים ובמיקום שחשבנו שהוא טוב. ידענו מראש שהמלון לא על קו החוף, אלא דורש נסיעה, וגם ידענו שהוא עושה שאטלים (ככה כתבו בבוקינג). כל זה וגם התמונות בבוקינג לא הכינו אותנו למה שמצאנו בפועל,  לטוב וגם למה שפחות טוב.
בתמונות - גן עדן. במציאות - אתגר מדרגות לטיפוס, חדרים מפוצלים ונגישות בעייתית.



הדבר הראשון שעשינו כשהגענו זה לעלות (!) לבריכה, שהיא שתי בריכות בשני מפלסים שונים ודווקא סבבה.


התמקמנו, והבנו שעל ההר, בצמוד למלון יש מסעדה. החלטנו שליום הראשון ננסה אותה, בלי להסתבך.
ישבנו כולנו, הזמנו ואכלנו (חלק יותר טעים וחלק פחות) ואז, בזמן שחיכינו לחשבון, ראינו פתאום מתחת לשולחן שממית מפוארת, מתרוצצת בין הרגלים (למסעדה נכנסים יחפים, כן?)
יצאתי מיד החוצה עם שתי הבנות לפני שתתחיל מסכת של צרחות במסעדה, כדי למצוא על קיר המסעדה המואר, מבחוץ, לפחות ארבע שממיות במה שנראה כמו כנס השממיות השנתי בריזורט בתאילנד.
או קיי, הבנו, נחזור במהירות לחדר, חשבנו. התחלנו ללכת לעבר החדר, בדרך שהיא רובה מדרגות ובשאר היא כמו הבמה האלכסונית של "הכל הולך", ואז, ממש ליד החדר, כשאנחנו עולות במדרגות לכיוון החדר, צמחיה מסביב, פתאום מבין השיחים - קירקרה עלינו צפרדע. זה היה הקש ששבר את גב המעין, והיא טסה לחדר בזעקות. בעוד אנחנו נכנסות לחדר ואני מנסה להרגיע אותה, על קיר החדר (מבפנים, כמובן) - עוד שממית.

ערב טוב לך :)

בקיצור - רציתם טבע - קיבלתם, ובגדול. המלון נמצא בתוך חורש, ומלא כולו בחרקים, זוחלים, ושלל חברים - שאת חלקם אנחנו עומדים לגלות רק בשש בבוקר (שזו, מסתבר, שעת החיזור המועדפת של הצרצרים).
אחרי כל ההרפתקה הזו, עוד ביקשנו מ PK שיקח אותנו לחוף למאי, להסתובב, אולי נבין את המקום. מצאנו את עצמינו ברחוב שהוא סוג של שוק מלא בסטות וברים שקוראים להם sexi sex או ואריאציה כלשהי של זה. פחות התחברנו.


שומרים על מורל גבוה בשאטל של PK

סיימנו את היום בשינה, שכאמור נקטעה קצת מוקדם מדי עקב רעש מחריש אזניים, שאחר כך הסתבר כצירצורים של ציקדות.  מחר הולכים לבדוק את הים!

אין תגובות:

פרסום תגובה