חפש בבלוג זה

יום חמישי, 1 בדצמבר 2011

ים המלח - טייק 2

טוב, חיכיתי, אולי קצת יותר מדי, עד שישבתי לכתוב את הפוסט הזה.
אם יש נושא שנוי במחלוקת, שיש לו אלף פנים וכל אחד מסתכל עליו בעיניים אחרות - הרי זה ים המלח.
מפעלי ים המלח פועלים באונה הדרומית של הים מאז 1952, עת הוקמו כחברה ממשלתית (על מיקומה של חברת האשלג, שכבר היתה שם מאז 1929!)




מפעלי ים המלח הם דוגמה לתעשייה אשר ממוקמת במקום מסויים, ללא חלופות אחרות, וברור כי לא ניתן לייצר אשלג ומגנזיום ללא חומר הגלם, שהוא אחד מאוצרות הטבע הבודדים המצויים בשטחה של מדינת ישראל.


החברה מעסיקה מספר גדול מאוד של עובדים, המתגוררים באזור שאינו מרובה אפשרויות תעסוקה, בלשון המעטה, ומהווה סוג של עוגן כלכלי באיזור.


נכנסתי לויקיפדיה (שלא תגידו שאני לא עורכת תחקירים לפני שאני כותבת), ומשם אני מביאה את הפסקה הבאה, תחת הכותרת "סוגיות שנויות במחלוקת":
  • מפעלי ים המלח קיבלו את הזיכיון הבלעדי להפקה עוד לפני גיבושו של חוק התכנון והבנייה. כתוצאה מכך, התבצעו פעולות הקמה והרחבה של המפעלים ללא כל פיקוח מקומי או כלל ארצי. בשנות ה-90 של המאה ה-20 החלו להישמע הסתייגויות, בעיקר של ארגונים סביבתיים, שביקשו לתקן את המצב כדי למנוע מצבים שבהם פיתוח המפעלים פוגע באיכות הסביבה או בגורמים שכנים אחרים. ב-1995 התקבל חוק המכפיף את הפיתוח העתידי בשטחי מפעלי ים המלח לחוק התכנון והבנייה. 
  • בדומה למפעלי ים המלח, גם אזור המלונות בחופו הדרומי של ים המלח הוא מעסיק חשוב באזור. גורמי התיירות מביעים לעתים חשש לפגיעה בהכנסתם בעקבות פעילות מפעלי ים המלח. המלונות נמצאים על חופי בריכת אידוי (המכונה "מספר 5") ומכאן ההשפעה הרבה של פעילות המפעלים על המלונות. כאמור, מובע חשש בקשר להצפת המלונות וערעור היסודות, אך עם זאת, דווקא המיקום מול הבריכות מספק מפלס מים יציב יחסית באמצעות השאיבה בניגוד לים עצמו, שמפלסו יורד בהתמדה.
  • היקף התמלוגים שמשלמים המפעלים למדינה בעבור הזכות לנצל את משאבי ים המלח זוכה לביקורת ציבורית רחבה.
  • ניצול עובדי הקבלן במפעל נחשף לציבור הרחב בסרט התיעודי זהב לבן עבודה שחורה ששודר במסגרת עובדה בשנת 2004.
  • בשנת 2011 יצאו לראשונה מפעלי ים המלח בקמפיין ציבורי, וזאת לקראת החלטה שצריכה לקבל הממשלה על אופן תפעולה הראוי של בריכת האידוי של המפעלים באגן הדרומי. עמותת אדם טבע ודין פנתה לרשות השנייה בדרישה להסיר את קמפיין בטענה שהוא מטעה את הציבור ובכך מנוגד לחוק. 

כמו בשאר המקומות בהם ביקרנו, גם במפעלי ים המלח קיבלו אותנו בסבר פנים יפות (מאוד). אירחו אותנו יונתן שטיבל, סמנכ"ל הרכש  וראש מרכז המצוינות בנושא גזי חממה ורועי וידברג, רכז טביעת רגל פחמנית של כי"ל. 
השיחה, יש לציין, נסובה סביב נושא מאמצי הפחתת הפליטות וצמצום השימוש באנרגיה במפעלים, ושם אני יכולה לומר, מידע אישי, שנעשים מאמצים רבים והחברה מובילה שינוי תפיסתי ואירגוני - ובעיקר סביבתי.




אני יודעת שיש ויכוח, אני יודעת שהקמפיין שנוי במחלוקת.
רבות דובר על מפלס ים המלח, ועבודה אחת משמעותית ומרכזית נכתבה אצלנו, במוסד נאמן.
המסקנה המרכזית היא שאין פיתרון יחיד, נכון.
הכל חשוב. הטבע, הסביבה, הפרנסה, המפעלים, המלונות, התושבים.  


מפעלי ים המלח הם חברה מובילה בתחומה בעולם. חברה שמטרתה להרוויח, ואם לא תרוויח ממילא אין לה זכות קיום.


יש עוד הרבה ללכת במסע אל הקיימות ושיווי המשקל בין התעשייה והטבע, ולא רק בים המלח (רק דוגמה לנושאים שנמצאים על סדר היום הפרטי שלי בתקופה האחרונה - התעשיות הפטרוכימיות במפרץ בחיפה, תחנות הכוח של חברת חשמל, פיתוח נמל חיפה ונחל הקישון...)


בינתיים, נתחיל לצעוד בצעדים קטנים. שלא ניפול.


ממפעלי ים המלח, נסענו צפונה כדי לקצר טווחים לקראת יום ששי בבוקר. 
לנו בלילה בבית ההארחה בקיבוץ צרעה, ליד בית שמש.
החדרים היו בינוניים, הריח מהלולים היה ממש מחוץ לחלון, על הבוקר נערו החמורים - אבל הי - החברה הייתה נעימה :)



2 comments:

  1. את בטוחה שזה קיבוץ חצבה ולא צרעה? (אני לא מכירה קיבוץ חצבה באיזור ואני מכירה את כל הקיבוצים פה - כי אנחנו לומדים בבית ספר משותף).

    הבתים נראית לי כמו המלון של צרעה...

    תבדקי (-:

    חוץ מזה- מתה על הבלוג שלך.

    השבמחק
  2. חחח ברור שאת צודקת. תיקנתי :)
    וחשבתי עליך כל הזמן שם. שני מטר מממך.

    השבמחק