אוהו כמה תכניות יש לנו.
כמה מקומות רצינו לראות ובכמה מוזיאונים לבקר...
לפעמים צריך לדעת מתי להרפות, מתי להקשיב, מתי להחליט שזה יהיה יום באיזי ולא נהרוג את עצמינו.
ואז מוצאים את עצמינו בקצה השני של העיר מחפשים אחרי קניון אאוטלט שכוח אל וחוזרים על ארבע ב 21:15 בערב.
אבל לפני זה, לשרון יש היום יומולדת.
הבחור בן 13 וזו בעצם הסיבה שאנחנו כאן.
ילד שלי, מדהים ומיוחד, עם חוש הומור משוגע וכישרון אינסופי (לא תאמינו איך הוא מנגן בקסטנייטות שקנינו שלשום בשדרה!)
כולנו מאחלים לך שהכל יזרום לך בחיים.
אם זה יקרה - הכל יהיה אחלה!
אז בבוקר התייצבנו בקאזה בתיו. מבנה מטריף של גאודי כמובן, כשנכנסים מקבלים מין טאבלט כזה, שבו אתה למעשה מסתכל על הבית ורואה את ההשראה, את הרהיטים שאינם שם, את השטיחים שהיו כשגרו בבית... פטנט נהדר - גם להיט טכנולוגי וגם מאפשר להמון אנשים לעמוד בחדר ולחוות את החוויה בלי להפריע אחד לשני. אפילו מעין שקשה לה בדרך כלל במקומות כאלו כי היא לא מבינה את ההסברים באנגלית נהנתה מאד כי הטכנולוגיה באמת מהממת.
אחר הצהרים נסענו לפארק גואל.
נסיעה קצת מוזרה, במטרו ואז באוטובוס בקו שנוסע ברחובות צרים במעלה הגבעה, עם נהג שודים שכמעט הפך את כולנו בכל סיבוב.
הצלחנו להגיע, ואפילו בזמן לכרטיסים שהזמנו מראש.
טוב, אני אוהבת פסיפס, ושם יש שילוב של טבע ואדריכלות קסומה, שאי אפשר להישאר לו אדישים, גם בין כל אלפי הסינים והיפנים שמציפים את העיר.
חשבנו שזה רעיון טוב לעשות רק שני לוקיישנים ביום כדי לא להיקרע, ואז ניסינו להגיע לקניון אאוטלט כלשהו, ונסענו בשבילו רחוק והלכנו הרבה ברגל, וכמובן שזה לא היה שווה את הנסיעה.
מעט חנויות, שום דבר ששווה להרחיק בשבילו, ואת כולן יש כאן בעיר כמובן (אולי המחירים היו יותר נמוכים, אבל כמה פעמים אפשר לעבור על הקולקציה החורפית של ברשקה שוב ושוב).
טוב הדרך חזרה היתה סבוכה כמעט כמו הדרך הלוך, לשימחתנו הצלחנו להגיע ברגל עד לתחנה של קו המטרו שמגיע עד הדירה שלנו - חצי נחמה...
מחר יש לנו כרטיסים בשעה 16 לסגרדה פמיליה, ולזאב ושרון יש כרטיסים לכדורגל בערב.
ננסה למלא את שאר השעות מסביב בצורה אפקטיבית.
כמה מקומות רצינו לראות ובכמה מוזיאונים לבקר...
לפעמים צריך לדעת מתי להרפות, מתי להקשיב, מתי להחליט שזה יהיה יום באיזי ולא נהרוג את עצמינו.
ואז מוצאים את עצמינו בקצה השני של העיר מחפשים אחרי קניון אאוטלט שכוח אל וחוזרים על ארבע ב 21:15 בערב.
אבל לפני זה, לשרון יש היום יומולדת.
הבחור בן 13 וזו בעצם הסיבה שאנחנו כאן.
ילד שלי, מדהים ומיוחד, עם חוש הומור משוגע וכישרון אינסופי (לא תאמינו איך הוא מנגן בקסטנייטות שקנינו שלשום בשדרה!)
כולנו מאחלים לך שהכל יזרום לך בחיים.
אם זה יקרה - הכל יהיה אחלה!
אז בבוקר התייצבנו בקאזה בתיו. מבנה מטריף של גאודי כמובן, כשנכנסים מקבלים מין טאבלט כזה, שבו אתה למעשה מסתכל על הבית ורואה את ההשראה, את הרהיטים שאינם שם, את השטיחים שהיו כשגרו בבית... פטנט נהדר - גם להיט טכנולוגי וגם מאפשר להמון אנשים לעמוד בחדר ולחוות את החוויה בלי להפריע אחד לשני. אפילו מעין שקשה לה בדרך כלל במקומות כאלו כי היא לא מבינה את ההסברים באנגלית נהנתה מאד כי הטכנולוגיה באמת מהממת.
 |
| מעין בוחנת את העציצים והפרגולה שלא באמת שם... |
 |
| כל קאזה צריך מרפסת... |
אחר הצהרים נסענו לפארק גואל.
נסיעה קצת מוזרה, במטרו ואז באוטובוס בקו שנוסע ברחובות צרים במעלה הגבעה, עם נהג שודים שכמעט הפך את כולנו בכל סיבוב.
הצלחנו להגיע, ואפילו בזמן לכרטיסים שהזמנו מראש.
טוב, אני אוהבת פסיפס, ושם יש שילוב של טבע ואדריכלות קסומה, שאי אפשר להישאר לו אדישים, גם בין כל אלפי הסינים והיפנים שמציפים את העיר.
 |
| גולדרט - אימפריה! |
חשבנו שזה רעיון טוב לעשות רק שני לוקיישנים ביום כדי לא להיקרע, ואז ניסינו להגיע לקניון אאוטלט כלשהו, ונסענו בשבילו רחוק והלכנו הרבה ברגל, וכמובן שזה לא היה שווה את הנסיעה.
מעט חנויות, שום דבר ששווה להרחיק בשבילו, ואת כולן יש כאן בעיר כמובן (אולי המחירים היו יותר נמוכים, אבל כמה פעמים אפשר לעבור על הקולקציה החורפית של ברשקה שוב ושוב).
טוב הדרך חזרה היתה סבוכה כמעט כמו הדרך הלוך, לשימחתנו הצלחנו להגיע ברגל עד לתחנה של קו המטרו שמגיע עד הדירה שלנו - חצי נחמה...
 |
| אבל מה כל זה חשוב כשהילדים שלך הולכים ככה ברחוב? |
מחר יש לנו כרטיסים בשעה 16 לסגרדה פמיליה, ולזאב ושרון יש כרטיסים לכדורגל בערב.
ננסה למלא את שאר השעות מסביב בצורה אפקטיבית.
 |
| מזל טוב, ילד בר מצווה! קאפקייקס, קצפת ונרות מהסופר, מצית להדלקת הנרות מהפיצוציה הקרובה הילד - שלנו! |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה