חפש בבלוג זה

יום שבת, 26 בספטמבר 2015

כבשנו את המצודה (ועוד כמה מקומות) - ברצלונה יום #3

מה עושים ביום השלישי בברצלונה?
כובשים את הר היהודים-
נוסעים בתחתית, בפוניקולר וברכבל, וזו כבר אטרקציה בפני עצמה.
יופי של נוף לכל הכיוונים נשקף מרחבי המצודה, ומזג האוויר מחייך אלינו גם היום, אז חייכנו בחזרה :)

במצלמה אמורה להיות תמונה של כולנו, אבל אני מתעצלת...
אחרי סיבובים מסביב לחומות וצפייה בתחרות קליעה בחץ וקשת (שמשום מה נראתה למעין מרתקת במיוחד...) ירדנו בחזרה ברכבל והלכנו למכון חואן מירו. בפעם הקודמת שהיינו כאן ממש רציתי להיכנס וכבר היה סגור, אז הפעם הבטחתי לעצמי שנכנסים.
אנחנו לא שוחרי אמנות גדולים (חוץ מניצן) ולכן מזל גדול שהכרטיס שקנינו בתחילת הביקור נותן כניסה חינם למוזיאון. חואן מירו זה משהו מיוחד (ובעצם כל אמן זה משהו מיוחד), אבל הסיור במוזיאון המחיש לנו אפילו יותר שכל קשר בין הכותרת של הציור לבין הציור עצמו הוא מקרי בהחלט. ליאור ואני שיחקנו ב"תן שם ליצירה" וניסינו לנחש איך יקראו לה רק לפי מה שמצויר.
אז אם לא ידעתם, אנא דעו שכל מה שמירו מצייר זה אישה, ציפור וכוכב. לפעמים בשקיעה, לפעמים בבוקר, לפעמים בשדה. 
בכל מקרה, נוכחות של עיגול עם נקודה באמצע בציור מספיקה כדי שזו תהיה אישה, ושאר הכתמים הם ציפורים. לפעמים יש כוכבית * או האשטג # וזה כוכב או נחש או כל צורה אקראית אחרת.
וזה הכי פחות מופשט שלו
בסוף הסיבוב, כשכבר חשבנו שהבנו את שפת הסימנים של מירו, עמדנו מול זה (או ליתר דיוק מול גרסה מוקדמת שלו, בשחור לבן). מנסות להבין מה אנחנו רואות. 

Potato. J. Miro
טוב, פה נשברנו.
אם אנחנו לא מזהות תפוח אדמה, אז כנראה שלעולם לא נבין אומנות.

עברנו הלאה לכיוון האצטדיון האולימפי, וחיפשנו בגוגל את הספורטאים שהטביעו את רגלם מולו בשדרת הכוכבים (חלק בנעלים, חלק יחפים, תלוי בענף הספורט. זה דווקא נחמד).
משם הידרדרנו לכיוון פואבלו אספניול וכבר היינו רעבים ועייפים. מזל שזה בירידה..
טוב, פואבלו אספניול הוא מקום מדהים, אבל בדיוק היום היה שם אירוע (יש לנו מזל בטיול הזה...)
בכל מקום בעיר אני רואה אנשים עם חולצות של הרבלייף ותגים של כנס. חשבתי שבטח הרבלייף עושים פה איזה כנס סוכנים או משהו, אבל לא הבנתי כמה זה גדול עד שראינו היום שהם סגרו את פואבלו אספניול לאירוע שלהם הערב לפי השילוט - 35 שנה להרבלייף.
זה הדבר המטורף ביותר שראיתי, אירוע מעוצב מאין כמוהו בלוקיישן מטורף, ואיזה מארגן או מעצב אירועים שלקח את הג'וב הזה מגשים פה את חלום חייו. זה היה מטורף ושום תמונה שנעלה לא תסביר את מימדי האירוע, אבל ננסה -

כל הכפר מקושט - אהילים, מטריות, פרחים...

פרחי ענק צמחו בכל מקום

החצר המרכזית באטרף

אותיות ענק בעיצוב מגלומני

ובמיוחד B

ומאות משטחי עץ וארגזים צבועים בצבעי פסטל

ומעל הכל, מגדלור ענק שנבנה במקום עם מגלשה מלמעלה עד למטה.
אני מקווה שהם לא יהיו שיכורים...

בחמש אחר הצהרים סגרו את המקום כדי לסיים את ההכנות הקדחתניות לארוע, ואנחנו התגלגלנו חזרה לדירה, לנוח קצת.
ניצן ואני עוד קפצנו לחנות ברובע הגותי ששמתי עליה עין (מוצרי נייר ועיצוב אלבומים לאלבום שמחכה לי בבית), ואז נסענו שוב לכיוון המונז'ואיק, למופע המזרקה הלילי.
חשבתי שמכיוון שכל אנשי הרבלייף (יש כאן אלפים כאלו) יהיו הערב באירוע בפואבלו אספניול, וגם נדמה לי שיש הערב איזה משחק כדורגל, אז לא יהיו הרבה אנשים במזרקה.
חה חה חה חה חה חה חה
איפה כולם??
טוב, בכל זאת היו לנו מקומות טובים (ואפילו התיישבנו ליד כמה חברה חמודים מישראל ששטים בים התיכון על יאכטה. ומאיפה? מרמת ישי!)


אז ככה נראית מזרקה שרוקדת ביונסה :)
בקיצור, עוד יום עמוס, אני בעיקר בשוק מזה שמעין זורמת עם כל זה וכמעט לא מקטרת.
מחר יוצאים לסיור מודרך לחירונה ופיגראס, בעקבות עוד אמן הוזה.

כיף לנו במקסימום!

אז שבוע טוב והמשך יבוא :)

אין תגובות:

פרסום תגובה