חפש בבלוג זה

יום ראשון, 17 ביוני 2012

מאיפה להתחיל?

אני נמצאת באניברסיטת וורוויק, בקובנטרי אנגליה.
יחד איתי עוד 99 אנשים מכל רחבי העולם, כולם סטודנטים לדוקטורט, כולם עוסקים בתחום האנרגיה.
מדובר בסדנה שנמשכת שבוע ימים, שבמהלכו, אני צופה, לא נצא מהבניין. חדרי המגורים, אולמות ההרצאה וחדרי הישיבות נמצאים כולם במתחם אחד.
החדרים ברמה של בית מלון. מרווחים, מפנקים, ומדוגמים בכל מה שצריך (כולל פינת קפה מאובזרת ואינטרנט מהיר. יש גם מגהץ, אבל אין לי כוונה להשתמש בו...).
חדר האוכל מגיש קפה ושתיה קלה לאורך כל היממה, והארוחות הרמה של בית מלון.
ארוחת הערב של היום כללה מנה ראשונה של אגס ביין, מרק אפונה ומנטה, ומנות עיקריות בשפע, רק לבחור. לקינוח היו המון דברים, אני אכלתי פירות.
זה הפירוט הטכני, ועכשיו לפירוט האנושי.
בתמונה (סליחה על האיכות, צילמתי מהשקף המוקרן על הלוח) מוצגים השמות של 100 המשתתפים. כמו שאתם רואים, שרה ודניאל כתובים בגדול וזה כי יש שניים כאלו. כל השאר - יחידים במינם. אתם יכולים למצוא אותי?


בכל דקה כאן, אתה מתיידד עם מישהו. אנשים הגיעו לכאן כדי להכיר חברים, למצוא שותפים למחקר, לייצר שיתופי פעולה. כל הזמן אתה רק מספר מי אתה, מאיפה אתה, במה המחקר שלך עוסק.
כשאמריקאי מדבר אלי אני מבינה 90% ממה שהוא אומר.
כשבריטי מדבר אלי אני מבינה 60% ממה שהוא אומר.
כשמישהו ממדינה אחרת מדבר אלי אנגלית, שגם עבורו היא לא שפת אם, אני מבינה 40% ממה שהוא אומר.
בארוחת הערב, לעומת זאת, ישב לידי סקוט הסקוטי (נשבעת!), ולצערי אני יכולה להגיד שהבנתי אולי 20% ממה שהוא אמר, אבל מכיוון שרוב השיחה נסובה על התלבושת המפוארת שהוא מתכוון ללבוש מחר בערב התרבויות, לא הרגשתי שאני צריכה לבקש ממנו לחדד את הדברים. בגדול - הוא הסביר מה סדר הפעולות בלבישת האאוטפיט, ומסתבר שזה עניין של קרוב ל 25 דקות. לטענתו אין מספיק זמן הכנה בלוח הזמנים כדי לאפשר לו להתארגן מחר בערב. בעיה.


הגענו לכאן בסביבות 14:30, והספקנו מאז כל כך הרבה שקשה להאמין.
יש כאן המון הרצאות מבוקר עד ערב, ובעיקר יש כאן משחק תפקידים אסטרטגי שנקרא energy islands, שיימשך על פני כל השבוע.
חולקנו לשש קבוצות, המייצגות שני עולמות, שלושה איים על כל עולם.
כל אחד מהעולמות מדווח למועצה עליונה, אשר הודיעה, באופן חד צדדי ומחייב, שעליו להפחית את פליטות הפחמן שלו ב 30% עד שנת 2030.
עכשיו כל אי צריך להחליט איך הוא הולך לעשות את זה.
מותר לעשות עסקאות בין האיים.
מותר לדבר ולנהל משא ומתן.
מותר לרגל, מותר לרכל, מותר כמעט הכל.
ואת כל זה אנחנו אמורים לעשות בזמן הפנוי שלנו. על ארוחת ערב, על קפה בצהריים, מה שנבחר.
ביום חמישי נצטרך להציג מצגת לפני המועצה העליונה (שהיא, במקרה, כל חברי המרכז הבריטי לחקר האנרגיה, המתכנס כאן לוועידה השנתית שלו בדיוק בזמן הזה) ובה אנחנו מסבירים איך אנחנו הולכים לעשות את זה.
הקבוצה שלי קיבלה אי שהוא משהו כמו סין, גדול, מתועש, פולט המון ולא מוכן לוותר על הקידמה שבעולם המערבי יש כבר מזמן. מצד שני, יש לנו הרבה כוח לנהל משא ומתן מכיוון שאנחנו מחזיקים בחומרי גלם ואמצעי ייצור שכל שאר האיים רוצים נורא, וגם אין לנו בעיה של פוליטיקה פנימית. דיקטטורה פה. מה שנגיד - בתור ממשלה - זה מה שיהיה.
בינתיים התחלקנו לתפקידים שונים בתוך הקבוצה - שניים בחרו להיות צוות המשא ומתן (אחת שהיא עורכת דין ואחד שמאמין שיש לו את זה), שלושה בחרו להיות רעיונאים, ולהעלות אפשרויות ורעיונות לפתרון. שלושה בחרו להתמודד עם סוגיות האי-ודאות והתרחישים השונים האפשריים (כמויות הניירת שקיבלנו מדהימות. כל הנתונים על העולמות הדימיוניים האלו, כולל הכל - דמוגרפיה, תעשייה, משק חשמל, מה שתגידו.
בקיצור זה הולך להיות שבוע מעניין, ויש לי תחושה שאלמד בו המון דברים חדשים - גם מקצועיים, גם בין אישיים, גם תרבותיים.
מחר בבוקר תכנית מלאה לכל היום  החל מ 9 בבוקר, וערב התרבויות מתחיל רק ב 20:30, מה שאומר שזמן פנוי - אין.

אולי יהיה לי פחות זמן להתגעגע הביתה ככה :)

ונסיים במוטו שהציגה לנו מנהלת המשחק:

A woman's guess is much more accurate than a man's certainty
(Rudyard Kipling)


אין תגובות:

פרסום תגובה