חפש בבלוג זה

יום שלישי, 26 ביוני 2012

יום הולדת שמח, אמא!

היא היתה בת 21 כשנולדתי.
כשהייתי בגן הגננת שאלה ביום העצמאות מי יודע בת כמה המדינה.
אני הצבעתי ואמרתי שהמדינה זקנה כמו אמא שלי, בת 25.
זה אחד מסיפורי הקאלט המשפחתיים שלנו, ונזכרתי בו כשהבת הבכורה שלי נולדה, והייתי ממש זקנה, בת 25.


כמה שנים אחר כך נזכרתי איך אחותי הקטנה נולדה כשאמא שלי היתה בת 37 בערך, ונראתה לי ממש לא בגיל שאפשר עוד להתחיל, וכשהבת הצעירה שלי נולדה, והייתי כמעט באותו הגיל - נראיתי לעצמי ממש צעירה.

היום, כשאני מסתכלת על אמא מהצד, היא נראית לי צעירה כל כך, איכשהו מרחק השנים ביננו הצטמצם, ואני נדהמת כל פעם מחדש לחשוב על כך שאמא שלי הפכה לסבתא בגיל 46, שזה אומר אני בעוד שלוש שנים (אין לחץ, ניצן. אין לחץ...). 








אמא שלי, בלי יותר מדי בילבולי מוח, התוותה לי את הדרך להיות האדם הבוגר שאני. במעשיה ובדרך שבה היא מסתכלת על העולם היא לימדה אותי להיות הורה בגובה העיניים, היא לימדה אותי להיות פמיניסטית בלי לשרוף את החזיה, היא לימדה אותי לעשות הרבה דברים ביחד, באותו זמן, וגם ביחד, עם עוד אנשים.
היא לימדה אותי לא לוותר על החלומות שלי, ולא לחשוב אף פעם שמאוחר מדי. הכל אפשרי בעולם של אמא שלי, ובעקבות זה - גם בעולם שלי.


היום הוא יום ההולדת של אמא שלי, שהיא, כזכור, זקנה כמו המדינה.
אני מאחלת לה את כל הבריאות והאושר שבעולם, והנאה רבה מכל מה שבנתה והקימה במשך כל השנים האלו, הבעל שלה (הי, אבא!), הבנות שלה, הנכדים שלה, העסק שלה.


בין השאר, זה גם יום הנישואין של ההורים שלי, 44 שנים היום (נכון? זה אני +1, לא?), ואת כל מה שכתבתי עד עכשיו אני יכולה פשוט להעתיק ולתאר איך הזוגיות של ההורים שלי לימדה אותי למה אני צריכה לשאוף ומה זאת אהבה (זה הצליח, אגב. בניסיון ראשון :)).


אמא, אני אוהבת אותך מאוד,
יום הולדת ויום נישואין שמח! 





אין תגובות:

פרסום תגובה