מאוכזבת...

עוד לא שעה לתוך היום הראשון של כתה י"ב וכבר קיבלתי ממנה SMS – המורה מאוכזבת ממני L

אני חושבת לעצמי – איך יכול להיות שמורה מאוכזבת מתלמידה שלה, גדולה ככל שתהיה, כבר לאחר 45 דקות? למה נשאר לנו לצפות בשאר השנה?

ניסיתי להבין על מה ולמה, שומעת את האכזבה בקולה של בתי – גם ילדות בנות 17 צריכות חיזוקים חיוביים מדי פעם.

אנחנו גרים בישוב קטן יחסית, ויש בו רק בית ספר תיכון אחד. במהלך הקיץ הזה, רווי המחאות החברתיות אשר רק אחוזי הלחות בו עברו את תדירות ההפגנות בכיכרות וברחובות – כתבו בוגרי בית הספר תושבי היישוב עצומת מחאה, הקוראת לבית הספר לשוב ולהיות כשהיה. אני לא גדלתי כאן, אז אני לא יודעת, אבל יש האומרים שבית הספר התיכון כאן הצטיין ביחס אישי לתלמיד ובערכים חברתיים, ממש כמו שאר ההתנהלות היישובית.

בשנים האחרונות הוא הפך- מין הסתם כחלק מתרבות הרייטינג והתחרותיות הגואה, לעוד בית חרושת לציונים, שלפעמים שוכח מי אלו הילדים שעומדים מאחורי הציונים הללו.

ותראו מה זה – לבוגרי בית הספר – חיילים וסטודנטים – זה אכפת. קמה לה קבוצה בפייסבוק, הקוראת לשיפור והידברות מול בית הספר – והבת שלי – שמיניסטית ונערה בעלת דעה ועמדה חברתית, לחצה לייק.

ועל כך, אמרה לה המורה, היא מאוכזבת ממנה באופן אישי.

עכשיו זו הבת שלי, ואני יודעת, אני כנראה לא ממש אובייקטיבית, אבל בשיא הכנות אני מוכנה להגיד – אולי אין לה את הציונים הכי גבוהים בכיתה, ולפעמים זה נכון שהיא טיפה ילדותית, אבל היא טובת לב, ואחראית, ותעשה הכל בשביל החברים שלה, מדריכה, ראשג"דית וראש צוות בצופים ובאופן כללי – היא אדם מצויין.

מי שמכיר אותי יודע שאני ממש לא מההורים המתערבים. אני דוגלת בשיטת ההתמודדות העצמית של ילדי, ועושה כל מאמץ לחזק אותם בבית ולאפשר להם להתמודד לבד בחוץ.

למרות כל זה, אני לא מצליחה להבין איך מורה ומחנכת בבית ספר, שהחזון שלו מתואר באתר הבית שלו כך:

 

(סליחה שאני לא משתפת בלינק המלא, מנסה לשמור על מעט האנונימיות שעוד נותרה לי ולה)

יכולה לומר לילדה, נערה ואזרחית שנקיטת העמדה שלה – שהיא אגב העברת מסר לבית הספר לגבי אי העמידה שלו בחזון שלו עצמו – שהיא גורמת לה לאכזבה. ברמה האישית.

גברתי המחנכת – אני מאוכזבת ממך. ברמה האישית.