חפש בבלוג זה

יום חמישי, 15 בספטמבר 2011

פוסט יומולדת (לא) חגיגי


6:30 – השכמה. איזה יום היום? אה, יום חמישי, יש לי יומולדת...

6:35 – אויש, אני בצום מאתמול. הולכת לבדיקות דם שגרתיות. אסור לי קפה.

7:00 - ילדים, כריכים, התארגנות. מזל שיום חמישי, יום חופשי שלי. מנסה לא להילחץ ולא להרים טונים.

7:45 – בית ספר, הגענו בזמן. גן – הגננת הזכירה לי שהסכמתי להיות גיזברית (למה? טעות של טירונים). אבל אני נוסעת לחודש עוד מעט. אוי ואבוי, הכל נורא לחוץ – חייבים לפתוח חשבון להזמין צ'קים, להודיע להורים, לאסוף כספים, להחליט, לשלוח, לגבות, להפקיד. כמה שמות פועל. ורק פועלת אחת...

8:15 – מודיעה לגננת שחייבת ללכת – צריכה להספיק להגיע בזמן לקופת חולים. הכל מטושטש לי. נזכרת שלא שתיתי קפה (אני בצום כבר 13 שעות). הגדולה מתקשרת לאחל לי מזל טוב. היא בטיול כבר חמישה ימים, הערב זה נגמר. אני כל כך שמחה שהיא חוזרת – היא חסרה לי.

8:30 – קופת חולים. תור. לא נורא, רק חמישה לפני. פוגשת בהמתנה אמא של חברה של הבת שלי – זו שבחטיבה. היא עם תינוק בעגלה. נכד. מה?! כן. נכד. הוא חולה. הבת שלה בעבודה, היא שומרת עליו.

8:45 – עם המבחנה של הבדיקות ביד, פוגשת אמא מהגן. שיחה קצרה על גביית הכספים, והיא: "מה, את גיזברית? איך זה קרה לך?!". שנים אני כבר טסה מתחת לרדאר. לא יודעת מה קרה.

9:00 – בדואר, צריכה לשלם עד אתמול את התשלום לאוניברסיטה. היה לי מזל, מצאתי חניה בקלות. 23 איש בתור לפני. מה קרה? אה, 15 לחודש, כולם באים לשלם מיסים. בהחלטה של הרגע לקחתי מספר והלכתי לקנות לי קפה. מי יכול לחכות בתור בצום?!

9:15 – עדיין בתור, אבל עם כוס קפה ביד. פוגשת אמא של חברה של הגדולה. ניחשתם נכון. עם הנכד. גם הוא חולה, הבת בעבודה. סבתא שומרת. מתחילה להרגיש זקנה.

10:00 – בבית. שתי מכונות כביסה, קיפול ופיזור. מדיח, סידור של הקומה התחתונה. תוך כדי מקבלת הרבה טלפונים – ההורים, האחיות, חברות אהובות – ואפילו מישהי מהבנק, שביקרתי בו לאחרונה לפני 15 שנה לפחות – התקשרה לאחל לי מזל טוב. רק המעצבנים האלו מ"ידיעות מנויים" שאני רודפת אחריהם כבר שבוע לביטול המנוי לא מצליחים לתפוס אותי. מוזר.

12:30 – חברה נפלאה מחו"ל בסקייפ – מזכירה לי שכבר שבוע לא בדקתי את תיבת הדואר שלי. אנחנו מדברות בטלפון. היא עזבה בקיץ, ולא שמעתי את קולה מאז אוגוסט. זה נעים לי מאוד, ומחמיא לי. מכינה תוך כדי שיחה ארוחת צהריים לילדים.

13:00 – הנסיך חוזר הביתה מבית הספר. אוכל, ומתחמק מהשיעורים באלגנטיות.

13:30 – השקופה חוזרת מבית הספר – אוכלת, ומודיעה לי שיש לה שיעורים והיא צריכה עזרה. אבל קודם סיכמנו שהולכים למספרה. בדרך אנחנ ובודקים את תיבת הדואר. מלאה עד אפס מקום, כולל המתנה הנפלאה ששלחה לי החברה מאנגליה (אוהבת אותך מותק, תודה!)

14:15 – אנחנו מתייצבים במספרה – אני, הנסיך והשקופה. שלושתנו מסתפרים, יעילות מקסימלית, ב 15:00 אנחנו בחוץ, אחרי שתיאמנו תספורת נוספת לקטנה. מה שמגיע מגיע.

15:30 – בסופר – קניות השלמה. תוך כדי קניות הנסיך נזכר שיש היום יומולדת לחברה מהכיתה. לא זוכר באיזו שעה. מתחילים טלפונים לחברים מהכיתה. זה ב 17:00, בצד השני של היישוב. קונים מהר מתנה ורצים לשים את הקניות בבית.

16:00 – הולכים לקחת את הקטנה מהצהרון, ומשם ישר למספרה. הפעם יש קצת תור.
טוב, 16:35 היא על הכיסא.

16:45 - היא מסופרת. הספרית נתנה לה לבחור סיכה או קשת מתנה על התנהגות טובה. ההתלבטות אורכת יותר זמן מהתספורת עצמה.

17:10 - מגיעים באיחור אופנתי ליום ההולדת. באופן תמוה כל מרכז היישוב פקוק, לקח המון זמן להגיע. באים, יוצאים מהאוטו כדי לשאול מתי נגמר. השקופה נשארת באוטו, לחכות שתי דקות. אני עוד לא מספיקה לחזור והגברת יצאה מהאוטו ונעלה אותו עם המפתחות בפנים.

17.40 – בעלי, בדרך לאסוף את הגדולה מהטיול שהיתה בו בחמשת הימים האחרונים – מגיע עם מפתחות החילוץ. הנסיך לא רוצה להישאר ביומולדת. לא בא לו טוב. חוזרים הביתה יחד איתו (מזל, אחרת היינו צריכים לחזור לאסוף אותו בעוד שעה בדיוק.

18:00 – בבית. ארוחת ערב. הקטנים רצו פיצה, אני הכנתי קציצות. בסוף היה גם את זה וגם את זה. יש שאריות למי שמעוניין.

18:30 – עוד מדיח, עוד מכונת כביסה, שיעורים במדעים כיתה ד'. שיעורים באנגלית כיתה ט'. פיתה עם שוקולד לגן חובה.

19:30 – בעלי חוזר עם הגדולה. התגעגעתי נורא. חוזרת במצב רוח מעולה, וזה כבר נהדר. מזוודה מלאה כביסה.

20:00 – רואים יחד את התמונות מהטיול, אני שמחה שהיה לה כיף. אני אוכלת סלט עם חזה עוף.

21:00 – בעלי הולך לאימון קראטה. מקלחות, סיפורים ("האריה והעכבר" לאחת ו"הכינה נחמה" לשני). אני רעבה בטירוף. כל הדיאטה לא הייתי רעבה ככה, למרות שאכלתי.

22:00 – שניים ישנים – אני יורדת למטבח להכין לי את הפנקייק של דוקאן. הדבר היחיד שאולי יחסל את הקרייבינג שהשתלט עלי.

23:00 – מתיישבת על המחשב. הולכת להכין לי כוס קפה. מה שקורה על הקיר של הפייסבוק שלי גורם לי אושר גדול ומחמיא לי מאוד. תודה רבה לכל החברים שלי, המשפחה שלי, לכל מי שצילצל, פגש, אמר, שכח, כתב לי על הקיר, ושלח לי הודעה. במשך כל היום הטלפון שלי לא הפסיק להשמיע צלילים של הודעות נכנסות.

אני בת 42.
עדיין אין לי נכדים.
יש לי משפחה נפלאה והמון חברים.
אני בריאה (לפחות עד שתוצאות בדיקות הדם מהבוקר יגידו אחרת),
וכבר שבוע לא הגעתי לחדר הכושר.
מחר יום ששי.
אפשר לנוח.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה