חפש בבלוג זה

יום חמישי, 8 בספטמבר 2011

לבריאות!


אני כבר רואה את זה קורה. יום לפני הנסיעה פתאום לקטנה יהיה חום, או שלבעלי יכאב הגב, או שלמישהו תהיה בחילה נוראית אחרי הטיסה, או שפשפת אחרי ההליכה ברחובות...

אם יש משהו שאני לא סובלת זה להתחיל להתרוצץ ולחפש כל מיני דברים חיוניים אחרי שכבר צריך אותם. התחלתי לדמיין איך אני מסתובבת בניו יורק בשביל למצוא תיילנול קידס בטעם שהבת שלי מוכנה לבלוע כשהיא עם חום, או לחפש דראג סטור כדי למצוא משהו נגד שילשולים על חשבון איזה מוזיאון או טיול.

לאור החששות הנ"ל, ובהתחשב בעובדה שכשנוסעים ששה אנשים ההסתברות לתפוס משהו גדלה פי שש בבסיס, ואחר כך עולה בשיעור אקספוננציאלי בהתחשב בסיכוני ההידבקות, הלכתי לבקר את חברתי הרוקחת.
בכלל, חברה רוקחת זה תמיד טוב. זה כמעט כמו חברה עורכת דין (גם כזו יש לי) וכמו חבר מוסכניק (זה אין לנו. מה חבל). תמיד יש עם מי להתייעץ, למי לפנות, ובכלל להיפוכנודרים כמוני זה נכס יקר.

בחודש האחרון אני רושמת כל פעם שעולה לי משהו לראש, כדי לא לשכוח. בטלפון החכם שלי הכנתי רשימה של תרופות שאני רוצה לקחת איתי, כדי שכשאגיע לבית המרקחת לא אשכח כלום. רצה הגורל, ודווקא הבוקר, הגעתי למרכז השירות של אורנג' עם מכשיר תקוע, ועידכון מערכת ההפעלה שלו דרס את כל מה שהיה עליו. כך יצא שהגעתי לבית המרקחת בלי הרשימה, אבל כמו שניתן לראות בתמונה, הצלחתי יפה מאוד גם בלעדיה.



הגברת שעמדה אחרי בתור שאלה בחשש לאן אנחנו נוסעים, כי לפי ההצטיידות נראה היה לה שאולי אנחנו נוסעים לאפריקה או לקוטב הצפוני, וכששמעה שאנחנו נוסעים לארצות הברית של אמריקה, איך לומר, היה קצת לא נעים.
"בכל אופן," היא אמרה לי, "יותר טוב ככה. אני פעם נסעתי לאמריקה עם אנגינה, ולא הצלחתי להשיג רפאפן". טוב, רפאפן אין לי,  אבל אני מצויידת למגוון רחב של ארועים – בעיות שינה, בעיות ערות, בעיות שלשול ובעיות עצירות, בעיות הצטננות, בעיות גירוד, שפשפת, נזלת שעלת וסתם מיגרנה. משחת עיניים, טיפות אוזניים- you name it . לא תתפסו אותי לא מוכנה.

עכשיו רק נשאר לקוות שלא נצטרך לפתוח אף אחת מהקופסאות.

רק בריאות!

אין תגובות:

פרסום תגובה