חפש בבלוג זה

יום ראשון, 9 באוקטובר 2011

יום 12 - יום ללא תמונות

9.10.2011

טוב, אז מה שקרה זה שהחלטנו התחיל את הבוקר בחנות של old navy שראינו אתמול מהחשמלית.
ארזנו הכל, אכלנו לחמניות עם שוקולד (אני אכלתי יוגורט, אם זה מעניין מישהו), ושמנו את המזוודות בשמירה של המלון.
אחר כך הלכנו ברגל לכיוון רחוב market, בתמימות.

זה ממש קרוב, שלושה בלוקים ואנחנו שם. החנות ענקית. שלוש קומות. הבנות ואני פושטות על הקומה הראשונה, ושולחות את זאב והקטנים לקומה השלישית, לשבת. יש שם כורסאות.
כל זה היה ב 10:20 בערך.
אחרי שסיימתי, עשיתי סיבוב עם שרון, ואז עם מעין, ואז שלחתי את זאב לעשות סיבוב בקומת הגברים.
אני חושבת שסיימנו שם בסביבות 13:00.
יצאנו ושרון ראה חנות של אדידס.
נכנסנו אליה, ואז גילינו שבעצם היא כניסה לקניון. מדהים. החלטנו לאכול לפני הנסיעה.
יורדים למטה, ל- food court, יש שם מדרגות נעות לוליניות. הילדים באקסטזה, הבנות בטירוף.
אוכלים צהריים, ובדרך עוד מבקרים כמה ביקורי נימוסין בחנויות מזדמנות.
ניצן מגשימה עוד חלום וקונה לק זוהר בחושך.
ליאור מגשימה עוד חלום וקונה מגפי uggs.

די. חייבים ללכת.
כולם שבעי רצון.

יוצאים לדרך בשעה 15:30.
התנועה סבירה לגמרי ויוצאים מהעיר, לכיוון מזרח.
נוסעים על ה- high way קרוב לשעתיים, ועושים הפסקה קצרה, ואז ממשיכים.

תשמעו. קוראים לכביש הזה כביש 49. בחלקו אתה מרגיש שאתה במדבר, בפאתי באר שבע (מקווה שאני לא פוגעת בחברי הבארשבעים, משהו בצבעים של הדרך והשממה שמסביב עוררה בנו זכרונות).
אחר כך זה נראה כמו העליה לבית אורן. כביש מסלול אחד לכל כיוון, מטפס בין ההרים. אפילו הצמחיה דומה. ככל שנוסעים יותר - הכביש נראה שומם יותר. מדהים לגלות מדי פעם שגרים כאן אנשים. מתחיל להחשיך, כמובן שמכשירי הניווט הלוויני למינהם לא מתפקדים, ונדמה לנו שאנחנו מתקרבים לקצה העולם.
מה שמוזר, זה שיש פה די הרבה מכוניות. בגדול אנחנו מפריעים לתנועה, כי אנחנו נוסעים כנראה לאט מדי עבור המקומיים.
נוסעים עוד יותר משעה בכביש המוזר הזה. בטוחים שבסופו לא מחכה כלום. ואז, בדיוק בחיבור לכביש 41 - קורה הלא יאומן. מגיעים. ויש כאן ממש עיר קטנה, עם חנויות, ומסעדות, וסופר, ובתי קפה. מי היה מאמין, אחרי שכל מה שראינו קרוב לשעתיים זו פרה מזדמנת. כנראה שהאנשים בכל זאת נוסעים לאנשהו.

מגיעים למלון קרוב ל 20:00, אני מעלה את המזוודות, החדר גדול ומרווח.
זאב ואני מחליטים ללכת לסופר להביא קצת אוכל אחרת נמצא את עצמינו שוב מחר עם ארוחת בוקר של 60 דולר. חשבנו שבטח יש פה איזה מכולת.
הלכתי לשאול בלובי, והוא אמר "בטח, ברמזור השני תפנו ימינה, הסופר שם". תבינו, אפילו בטבעון יש רק רמזור אחד. כבר התפעלנו.

השארנו את הילדים המורעבים במלון ויצאנו לחפש משהו לאכול.

טוב, אולי זה לא היה ברור, אבל פה זה אמריקה. מגיעים לסופר - ענק!! יש הכל, וכל כך הרבה. כנראה שכחנו מה זה קניות :)
קנינו ארוחות למיקרוגל (בחדר במלון יש מיקרוגל!), ולחם, וגבינה, ויוגורטים, ואפילו גלידה!
התעכבנו כנראה קצת יותר מדי כי ראיתי שהילדים כבר שיחררו הודעת קיטור לפייסבוק, אבל בסופו של דבר חזרנו למלון עם שקיות ואוכל גם למחר.

מחר יוצאים על הבוקר לפארק יוסימיטי. נראה קצת מה זה טבע. ליאור מפחדת מהדובים. נקווה שיעבור בשלום.
אמנם היום אין תמונות, אבל אני בטוחה שמחר יהיה פיצוי...

סיכום יום 12 - כשמודדים נסיעה במיילים זה כאילו מעט - אבל זה לא...

2 comments:

  1. אוי, בדיוק אתמול הכנתי את דפי יוסמיטי באלבום הזכרונות שלנו. והכל בגלל הפוסטים היומיים שלך, שעושים לי רגשי אשם על זה שלא כתבתי כל יום...
    יוסמיטי זה קסם אחד גדול!

    השבמחק
  2. טוב הגיוני שמהיום לא יהיו תמונות. אין מה לצלם בקניונים. זה בדיוק האנטי טזה לפוסט עם הסאקויות, שהיה מלא בתמונות מרהיבות, כי טבע זה דבר ראוי לצילום! :)

    השבמחק