10.10.2011
היום לראשונה,
נדמה לי שאכתוב על פי התמונות, ולא להיפך.
נסענו בבוקר
ליוסימיטי. מהעיירה שבה אנו ישנים מדובר בנסיעה קצרה (ביחידות מידה אמריקאיות,
כמובן. קצרה זה חצי שעה או ארבעים דקות).
התחלנו מהחלק
הדרומי של הפארק – חורשת מריפוזה. מצחיק שקוראים לזה חורשה. עצי ענק, גם הקטנים
נראים לנו גדולים נורא, ואז מגיעים לעצי הסקויה. העץ של אוואטר זה כאן.
מזג האויר
סגרירי אמנם, אבל נעים מאוד לטייל, ואנחנו יוצאים למסלול קצר, לראות כמה עצים
מקרוב. מטיילים על השביל. הכל כל כך נקי
ומסודר, תענוג אמיתי. פה ושם פוגשים משפחה או שתיים שמדברות עברית, ומנצלים את
האחווה והגאווה הלאומית לצילומים הדדיים – אנחנו אותם והם אותנו.
אנחנו מגיעים
עד לעץ החלול שדרכו אפשר לעבור, מתלהבים ומצטלמים כנדרש, ומתחילים לחזור. זה פארק
ענק ויש עוד המון להספיק.
יוצאים בנסיעה
לעבר עמק יוסימיטי. הנסיעה לא קלה, הילדים לא מרגישים טוב ומעין בוכה חצי מהדרך.
נוסעים בנופים מהממים, ואז נכנסים לאיזו מנהרה וביציאה ממנה – אין מילים. סלעי
הענק, מפלי המים, העצים. עומדים משתאים מול העוצמה, וגם הילדים שלא הרגישו טוב כל
הדרך ובכלל לא רצו לצאת מהאוטו נשברים ויוצאים להצטלם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה