חפש בבלוג זה

יום שבת, 24 בדצמבר 2011

מחזל"שת

וואוו. הזמן רץ כל כך מהר ופתאום אני רואה שהמון זמן לא כתבתי.
בין ימי הורים של המחצית הראשונה, מסיבות החנוכה, הלימודים והעבודה - קצת הלכתי לאיבוד.
ואולי זה ה"אפטר שוק" של הפוסט הקודם, שהיה קצת טעון, ובעיקר הביא עימו גל של טוקבקים מוזרים, שלא לקחתי בחשבון כשהסכמתי לפירסום, ועוד בשמי המלא.
ניחא.
נרגענו.
אנסה לחזל"ש (לחזור לשגרה, מתרגמת רק ליתר ביטחון...)

אז חנוכה, ואנחנו בהרעלת נרות, שמן וריבה, הילדים בחופש, ההורים מנסים לתפקד כרגיל, מפגשים משפחתיים כל יום (כמעט), והרבה הרבה מעוז צור.
בשבוע שעבר היתה מסיבת חנוכה בגן חובה, ואני לא הגעתי. אמנם ידעתי מראש שאאחר, כי היה אירוע בלתי ניתן להזזה בעבודה, וזאב היה שם, ובזמן, אבל לא תיארתי לעצמי שלא אגיע בכלל, והמצפון שלי התעורר פתאום. זו מסיבת החנוכה האחרונה שלנו בגן (בנות, תזמינו אותי למסיבות של הנכדים?), ולמרות שאבא היה שם, איזו מין אמא לא מגיעה למסיבה?
אמרתי לבת שלי: "סליחה, מותק, על שלא הגעתי למסיבה" והיא ענתה לי: "זה בסדר, אמא, אני מבינה שהיית עסוקה נורא". התשובה הזו כמובן רק גרמה לי להרגיש יותר גרוע.

למחרת, כשהגעתי לצהרון לקחת אותה, אמרה לי המטפלת: "נו, אז שמעתי שלא הגעת אתמול למסיבה...".
המלשנית הקטנה. דו פרצופית שכזו.

על מנת להרגיש בכל זאת שאני משתתפת במסיבות חנוכה, הנה, הבן שלי מקריין במסיבת כיתה ד' (החתיך עם המיקרופון, הקריינית השותפה לצידו, ומתיתיהו ויהודה המכבי מתארגנים מאחורה...):


במסיבה הזו הייתי בצוות המארגן, ואפילו הנחיתי בינגו סוער, ויש האומרים בהצלחה יתרה. מי מההורים בכיתה שיש ברשותו צילומים שלי מנחה את העסק, עם 30 ומשהו ילדים צווחים מסביבי שגם להם מגיע מטבע משוקולד, מוזמן לשלוח את הצילומים אלי ומיד לאחר מכן להשמיד אותם מכרטיס הזיכרון שלו. תודה.

והנה הבת שלי, מדליקה את החנוכיה בטקס של הצופים (אלון! אימפריה!!):


והנה גם החנוכיה עצמה (זו לא פרספקטיבה, החנוכיה באמת "קצת" עקומה):


הטקס הזה הזכיר לי, כמו כמעט כל פעם שהילדים שלי הולכים וחוזרים מהצופים, למה תנועת נוער זה הכי. בחיי שאני לא מהרגשנים אבל החבורה הזו עושה קסמים.

והכי לקינוח - הנה אני, בגיל שלוש בערך, מדליקה את החנוכיה בגן רחל :)

ועל זה אמרה המלשנית הקטנה: "אבל אמא, את נראית כמו בן!".


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה