חפש בבלוג זה

יום ראשון, 30 בדצמבר 2012

סופשנה

עוד רגע היא נוטשת. עשתה את שלה.
שניה לפני שמתחילה השנה הבאה, אני חוזרת אחורה לראות מה הספקתי...
עשיתי סקירה מהירה על הבלוג (מזל שיש תיעוד):

בינואר - קרלו אימפרטו אישר לי חברות, שירי ננעלה בשירותים (אחרי שנה כבר אפשר לגלות, נכון?), למדתי לבגרות במתמטיקה, וקיטרתי על הדיאטה ועל התארגנות הבוקר של הילדים.
בפברואר - השתפכתי פעמיים, בשני ימי הולדת של הבנות, ופעם אחת ביום האהבה.
במרץ - הייתי בתל אביב, הייתי בירושלים, והצלתי את הבן שלי מלצאת בפורים מהבית עם חליפה של מחנה ריכוז.
באפריל - היינו בצימר ושרון היה בטיול של הצופים, עמדנו שעות בתורים של תערוכת הפרחים, כתבתי על ענבר של אילנה בזכרונות מהמלחמה, ובאופן כללי הייתי אסירת תודה על החיים.
במאי - ליאור הבריזה מבית ספר, וזה לא קרה שוב מאז (למיטב ידיעתי), ניצן סיימה את פרויקט הגמר שלה במגמה (ואחר כך קיבלה בו 100!), קראתי את משחקי הרעב וזה הותיר עלי רושם עצום, וליאור ישבה מתחת לעץ אלון ונפל עליה בלוט :). וכמובן - היכרתי את רונצ'ו הנפלאה. בהחלט מאורע משנה חיים (וארון)
ביוני - הייתי נורא עסוקה ולחוצה, ולמרות זאת ואולי בגלל זה כתבתי המון. הייתי באנגליה, הצלתי את העולם וייצגתי בכבוד את ישראל, ואפילו הספקתי לבלות איזה יום וחצי עם מיכל. אחרי שחזרתי עוד חגגנו לאמא שלי יומולדת.
ביולי - פרץ החופש הגדול, והיתה מסיבת סיום, ומחנה צופים, ונסיעה של ניצן לחו"ל עם חברות. בקיצור - קיץ.
באוגוסט - חגגנו לניצן יומולדת ורוד, ומעין התחילה את כתה א'.
בספטמבר - החלטתי לעזוב את מוסד נאמן ולהמשיך הלאה, התעלמתי באלגנטיות מיום ההולדת שלי, וקפצתי ישר ליום ההולדת של שרון. ואז התחילו החגים. בהתחלה בקטנה - ראש השנה ויום כיפור...
באוקטובר - הגיעה חופשת סוכות, והריצה אותנו ברחבי הצפון חמושים בשני ילדים והמון סבלנות. אחר כך ניסיתי להתרגל לחיים החדשים שלי.
בנובמבר - התחלתי לכתוב פוסטים על המשרד הירוק (אני חייבת להמשיך), והייתי עסוקה באתגרי הורות חדשים.
בדצמבר - הייתי כל כך עסוקה שכמעט ולא כתבתי. והנה הוא כבר נגמר...

הנה, ככה עוברת שנה. כמה טוב שהכל מתועד, כי הזמן עובר כל כך מהר שלא מספיקים בכלל להפנים.

ובגלל שאני מכירה בערך התיעוד, אני לוקחת על עצמי שוב השנה משהו שניסיתי לעשותכבר לפני שנתיים -
פרויקט של "תמונה ביום"
365 תמונות, החל ממחר - כל יום בשנה אצלם ואעלה תמונה.
בפעם הקודמת שעשיתי את זה, הייתי קצת יותר מאותגרת טכנולוגית - היה לי טלפון מיושן ולא ממש חכם, עם מצלמה גרועה במיוחד, ולכן הייתי צריכה לסחוב איתי מצלמה כל הזמן. באיזהשהו שלב המצלמה התקלקלה והפרויקט גווע.
את מה שכן הספקתי לעושות אז אפשר למצוא בשני אלבומי פייסבוק שלי, הנה כאן וכאן.

עכשיו זה יותר קל - הטלפון החכם מצלם סבבה, וגם מעלה מיידית לאינסטגרם ולפייסבוק, ואפשר גם לבלוג, ולכן אני לוקחת על עצמי את המחויבות מחדש.
תתפלאו לגלות איך מסתכלים על העולם אחרת כשמחפשים כל הזמן משהו לצלם :)

שתהיה שנה טובה!

יום שישי, 21 בדצמבר 2012

פרחים לשבת

כל כך הרבה זמן בלי לכתוב, באמת לא יפה מצידי.
רק מוכיח שאני באמת עובדת.
אין לי זמן לכלום מרוב שיש לי זמן :)

בקיצור, בעודי "עובדת" ומדפדפת בין דפי הפינטרסט האינסופיים, נתקלתי בתמונה הזו:


המקור שלה הוא מהאתר הזה, שהוא מהמם בלי קשר ובכל קנה מידה.
בכל אופן, זה הזכיר לי את הבגרות בביולוגיה, והסיפור הזה לגמרי נכנס לקטגורית הקאלט, אז הנה לכם.
מכיוון שלמדתי חמש יחידות ביולוגיה בתיכון, הבגרות שלי התחלקה לכמה חלקים. היה ביוטופ שעליו נבחנו בעל פה וגם קיבלנו ציון על העבודה עצמה, הייתה בחינה בכתב, והייתה מעבדה - שלמזלי לא כללה ניתוח צפרדעים אלא הגדרת צמחים. היה לנו ספר, מגדיר צמחים, שבאמצעותו היית אמור להיות מסוגל להגדיר כל צמח מצמחי ארצנו.
לימדו אותנו איך לעשות את זה, ונתנו לנו המון דוגמאות ואימונים - ולצערי אני חייבת להודות שאפילו פעם אחת לא הצלחתי להגיע לבדי לתשובה הנכונה.
כמה שבועות לפני הבחינה יצאנו לטיול בכרמל עם המורה לביולוגיה. היא בירברה ובירברה ליד כל עשב ושיח, וחבקה כל עץ רענן. כמבן שלא טרחתי להקשיב, אבל באחת העצירות נעמדנו ליד הפרח הזה, והמורה אמרה שקוראים לו "חטמית זיפנית" כי הוא נראה כמו חוטם עם שערות. זה הצחיק אותי מאוד, וכנראה שלא רק אותי כי בשבועות הבאים זה הפך לבדיחה כיתתית.

טוב, מפה לשם יום הבחינה הגיע. כולנו עומדים מחוץ למעבדה בחיל ורעדה והמורה מכניסה אחד אחד, ומושיבה ליד שולחנות, כשעל כל שולחן מונח צמח לזיהוי.
אני - שאת מרבית הבחינות עברתי בעיניים עצומות, הייתי די בטוחה שאת זו אני לא עוברת.
המורה מכניסה אותי לכיתה, ומובילה אותי לשולחן.
אני פוחדת להסתכל.
זה נדמה כמו נצח, אבל פתאום אני קולטת שעל השולחן, בתוך בקבוק ארלנמייר (בתפקיד האגרטל) ממתינה לי לא אחרת מאשר החוטמית הזיפנית.
מעולם לא שמחתי כל כך ולא הייתי גאה כל כך על הכישרון שלי להיתפס לשטויות.

כמה קל להגדיר צמח כשאתה יודע איך קוראים לו :)

בכל אופן, אם אתם עוד תקועים בתחילת הפוסט ושואלים את עצמכם מה זה לעזאזל פינטרסט - אז הנה, זה כאן. תרשמו. ותיפרדו לשלום ממעט הזמן הפנוי שעוד נותר לכם.
אתם מוזמנים לעקוב (גם) אחרי, פשוט חפשו Tal Goldrath :)