חפש בבלוג זה

יום שני, 27 באוגוסט 2012

בלדה למורה

הרימי עיניך, מורה יקרה
והביטי אל תוך עיניה
היא עומדת מולך בחולצה לבנה
הילקוט הוורוד על כתפיה

מבטה מתרגש, מהסס, קצת חושש
חיוכה ביישני ועצור
שתי שיניים נפלו בחופש הגדול
ואחת עוד תלויה ברישול

לפניה שנים של שמחה ושל גיל
אך גם קושי, אתגר ותסכול
זהו צעד ראשון במורד השביל
שחלקו פראי, חלקו כבר סלול

כן, היא נראית כמו כולם - אבל היא אחרת
מיוחדת, שונה, אמיתית
אנא אל תנסי, למרות התלבושת,
להכניס את כולם לתבנית

בכיתה שלך, 23 קטנטנים
בחולצות לבנות, מחברות, קלמרים
מרכיבים יחד תמונה נהדרת,
אבל כמו בפאזל - כל פיסה היא אחרת

תני לה לצמוח, לשמור על שלה
להשאיל מאחרים את שמתאים בשבילה
ותראי, איך תוך שנה, או שנתיים (או עשור...)
היא תגדל מאושרת, מסוגלת לבחור

איך להיות מושלמת,
בדיוק כפי שהיא,
כבר היום
 
 

יום רביעי, 22 באוגוסט 2012

1994

בחלומי אני צועדת ביריד צבעוני ורועש, מתקני שעשועים סביבי, דוכני מזון ומשקאות והמוני אנשים צוהלים.
הרעש וההמולה מכבידים עלי, אבל אני ממשיכה לנוע, כאילו יש לי מטרה, אך איני יודעת מה היא.

מולי אוהל בודד וחשוך, צופן בחובו סודות ועתידות.

אני נכנסת, ואישה ססגונית ועטופה ברדידים שואלת אם ארצה עיסוי.
אני מצביעה על הבטן ההריונית שלי, ואומרת שאסור לי לעשות עיסוי בהריון, והיא מבטיחה שתעסה אותי בעדינות וברוך, בדיוק מה שאני צריכה.

אני נשכבת על המיטה, וידיה המשומנות מתחילות לנוע, מחליקות על כתפי, על פני, על בטני התופחת.
התחושה נעימה, ואני מתמסרת לליטוף, ולפתע מרגישה מין תחושה של חום מהבטן.

אני פוקחת את עיני ורואה גבעול של פרח בוקע ועולה מתוך הבטן שלי, נושא עליו ניצן מפואר של שושן צחור.
בתדהמה אני רואה כיצד הפרח הולך ועולה, צומח מתוכי, ואז נפתח, ונפרש לפרח יפהפה. ממרכזו של הפרח בוקע חבל טבור, ואליו מחוברת תינוקת יפהפיה, מרחפת באויר כמו אסטרונאוט בחלל, מחוברת אל הפרח רק בחבל, המעניק לה ביטחון, שלווה וחיים.

היא מתבוננת בי ואני בה, היא מחייכת אלי ואני אליה, מושיטה אליה יד כדי ללטף או לגעת, והמעסה אומרת לי "לא, יקירתי, אל תגעי, הכל בזמן הנכון..."
הפרח נסגר והתינוקת בתוכו, ומתכנס חזרה אל תוך הבטן שלי, ההריונית, המלאה.

קמתי בבוקר, והכל היה לי ברור.
יקראו לה ניצן, כי היא בוקעת מתוך פרח.

23 באוגוסט, 1994.

היום היא בת 18. אהובתי הראשונה.

אה, ואת זה כתבתי לה בדיוק היום, לפני שנה :)

יום שישי, 17 באוגוסט 2012

הפוסט הוורוד

מתעלמת באלגנטיות מהעובדה המזעזעת שלא כתבתי כבר המון זמן, וממשיכה הלאה.

זה שהיא בת 18 ממש לא משנה את העובדה שהיא חיה בסרט ורוד.
כשהתחלנו לדבר על איך נחגוג את יום ההולדת שלה היא הודיעה לי חגיגית שהארוחה המשפחתית המסורתית צריכה להיות "מסיבת נושא", והנושא הוא "ורוד".
אני, כרגיל, לא מתמודדת עד הרגע האחרון, ומקווה שהגחמה תעלם לה, אבל זה לא המקרה, כמובן. ואז צריך לעשות ארוחת ערב ורודה.

ההוראה הראשונה לכל אורחים (כולם משפחה, אז אין להם ברירה) היתה להגיע למסיבה עם פריט לבוש ורוד. גם הגברים.
היו כמה קולות כופרים, וכמה התחכמו ושאלו אם זה חייב להיות בפריט לבוש עליון, אבל ברגע האמת - כמעט כולם עמדו במשימה.

ההוראה השניה היתה עריכת השולחן - וזה פחות בעייתי, כי כלים חד פעמיים מגיעים במגוון של צבעים. רק לבחור.

שולחן אחד לקינוחים

ואחד ל"אוכל"


כל השאר היה בעצם ייזום שלי - השתדלתי להכין אוכל וורוד - לא רק קינוחים (זה קל) אלא כמה שאפשר גם בארוחה עצמה.
אורז ורוד - צבוע עם סלק מגורר,
פסטה ברוטב רוזה,
קציצות עוף והודו ביין אדום,
ופולקעס (לא ורוד, אבל אי אפשר בלי...)
סלטים עם חמוציות ותאנים, טחינה ורודה (תודה שוב, סלק)
והכל מוגש בקערות ורודות, עם דגלונים ורודים על קיסמי שיניים.

והקינוחים, או הקינוחים... כמה סוכר היה כאן הערב...
סוכריות לבביות בוורוד אדום ולבן,

סוכריות גומי שנבחרו בקפידה,
במבה אדומה (אף אחד לא אוכל את זה, אבל בלי לשים לב חיסלנו שלוש שקיות)

נשיקות מרנג עם פסים ורודים, שאפיתי לפי המתכון הפשוט של איילת הירשמן, רק במקום שוקולד לקחתי חלק מקצף וצבעתי אותו בוורוד. קלי קלות, ועושה המון שמח בנשמה :)


אחותי הביאה סטנד ורוד ועליו קאפקייקס מושלמים,

ואחותי השניה הביאה עוגיות שוקולד צ'יפס ורודות עם שוקולד לבן וזר ממתקים ענק וורוד.

ואחרי כל זה, עוגת יום ההולדת, שנאפתה בחמש תבניות - כל אחת יותר ורודה מהשניה,
כן, ככה הן היו בדרך לתנור...

והנה התוצאה, מבחוץ,

ומבפנים.

את המתכון לעוגה לקחנו מכאן, הכפלנו כמויות ב 1.5 כדי שיספיק לחמש תבניות קטנות.
הכנו אפילו מתנות לחוגגים, ערכת טיפוח מפנקת, וזה היה כל כך קל-
קניתי בחנות חד פעמיים קופסאות פלסטיק קטנות שנסגרות היטב (הרעיון המקורי היה למצוא בקבוקים קטנים כמו של יין צימוקים בגן, אבל זו לא העונה, אז לא הצלחתי למצוא כמות מתאימה).
קנינו בסופר בקבוק של שמפו, מרכך וקרם גוף (חיפשנו את אלה שבצבע ורוד, מצאנו רק מרכך ורוד, אז את השאר קנינו לבן), וחבילת צמר גפן צבעוני (כדורים). מלאנו את הקופסאות והדבקנו עליהן מדבקות, ארזנו הכל בצלופן מסוגנן, והדבקנו תוית מבחוץ "כי אופי זה לא הכל בחיים..."

אין כמו צ'ופרים כדי לשמח, גם את מבוגרים.
היו כאן הערב כמה ילדים הלומי סוכר,
הרבה מבוגרים עליזים עם חולצות ורודות, וילדה אחת (סליחה, היא כבר אישה) בת 18, עם חיוך מאוזן לאוזן.
זהו.
עד היומולדת הבא (אה, בעצם היומולדת הבא הוא שלי...)