מאז שאני מכירה את בעלי, יש לו מין מנהג מגונה שכזה, להיות חולה בערב הסילבסטר.
כבר חודש אחרי שהיכרנו והתחלנו לצאת (זה היה בנובמבר 1988) גיליתי שמסיבות סילבסטר זה כנראה לא הקטע שלו. תמיד מצונן, תמיד עם שפעת, מעולם לא יצאנו בערב השנה החדשה, לא כשהיינו חברים ולא אחרי שהתחתנו.
הגדיל לעשות פעם אחת, בסילבסטר של 1994, כשחטף דלקת גרון כל כך חריפה, שאושפז בבית חולים לכמה ימים והשאיר אותי בבית עם תינוקת בת שלושה חודשים, לחגוג לבד.
זה כבר הפך לבדיחה משותפת שלנו, ועכשיו גם אם במקרה יש שנה שבה הוא מרגיש טוב, אנחנו לא יוצאים מהבית, פן יבואו מרעין בישין ויאיימו להרוס את פתיחת השנה החדשה.
אני מתחילה להבין לאט לאט, שהבן שלנו, זה שהיה לא מזמן בן 9, מתחיל לגלות תסמינים דומים.
בשנה שעברה, עם פרוץ חופש חנוכה - הוא חטף באופן פתאומי (תוך שעתיים ממצב תקין לשבר כלי) דלקת במפרק הירך, ששלחה אותנו למיון בדיוק ביום של השרפה הגדולה בכרמל, ושיתקה אותו למשך כל החופש. פשוטו כמשמעו. אסור היה לו ללכת, לקום, לזוז - פחות או יותר כל החג הוא ישב על כיסא המחשב והתגלגל ברחבי הבית + דרש (וגם קיבל) שרות חדרים בלי הפסקה.
השנה - אמנם לא עם פרוץ החופש - אבל הנה הוא שוב חולה. חום גבוה מאתמול והיום פסק הרופא - סטרפטוקוקים בגרון - יתכבד וייקח 10 ימים של אנטיביוטיקה עד יוכחדו הפולשים.
כל זה אולי היה נשמע סביר ובצירוף מקרים משעשע, אלמלא היו שני אלו גברים - וכפי שידוע לכל (או לפחות לכל הנשים), גברים לא יודעים להיות חולים. כלומר הם יודעים. לגסוס.
אני יודעת, יש גם אחרים, אבל הגברים שלי, וגם אלו של חברותי עמן שוחחתי על העניין - צונחים במחי וירוס לתהומות מדהימים.
כואב לו החום, יבש לו בגרון, הוא לא יכול לשאת יותר את הכאב, הוא רעב אבל לא מסוגל לאכול, הוא מרגיש שזה הסוף, כל הניירת של הביטוחים במגירה שליד המיטה, רק שאדע, ליתר ביטחון.
אולי אורז לבן? אולי פירה בלי כלום? אולי קרקר? כוס תה עם דבש? ואם כבר את הולכת למטבח תכיני קנקן, טוב?
טוב. אני מביאה לך קנקן של תה, ילד אהוב שלי, ולמרות שלא נראה לך שזה יעבור לך אי פעם, אני שמחה להודיע לך שאחרי שלוש מנות של אנטיביוטיקה העולם ייראה לך הרבה יותר טוב.
כשבעלי חולה, אני לפעמים מדמיינת איך אני אורזת לו מזוודה קטנה, ושולחת אותו לאמא שלו קצת. רק עד שתעבור השפעת.
במקרה של הבן שלי יש בעיה פונקציונלית. אני האמא. חייבת חייבת חייבת למצוא לו שידוך בקרוב. ורצוי שהיא תדע להכין מרק עוף ("אני יודע שזה יעשה לי טוב, אמא, אבל לא בא לי...")
שנהיה בריאים!
כבר חודש אחרי שהיכרנו והתחלנו לצאת (זה היה בנובמבר 1988) גיליתי שמסיבות סילבסטר זה כנראה לא הקטע שלו. תמיד מצונן, תמיד עם שפעת, מעולם לא יצאנו בערב השנה החדשה, לא כשהיינו חברים ולא אחרי שהתחתנו.
הגדיל לעשות פעם אחת, בסילבסטר של 1994, כשחטף דלקת גרון כל כך חריפה, שאושפז בבית חולים לכמה ימים והשאיר אותי בבית עם תינוקת בת שלושה חודשים, לחגוג לבד.
זה כבר הפך לבדיחה משותפת שלנו, ועכשיו גם אם במקרה יש שנה שבה הוא מרגיש טוב, אנחנו לא יוצאים מהבית, פן יבואו מרעין בישין ויאיימו להרוס את פתיחת השנה החדשה.
אני מתחילה להבין לאט לאט, שהבן שלנו, זה שהיה לא מזמן בן 9, מתחיל לגלות תסמינים דומים.
בשנה שעברה, עם פרוץ חופש חנוכה - הוא חטף באופן פתאומי (תוך שעתיים ממצב תקין לשבר כלי) דלקת במפרק הירך, ששלחה אותנו למיון בדיוק ביום של השרפה הגדולה בכרמל, ושיתקה אותו למשך כל החופש. פשוטו כמשמעו. אסור היה לו ללכת, לקום, לזוז - פחות או יותר כל החג הוא ישב על כיסא המחשב והתגלגל ברחבי הבית + דרש (וגם קיבל) שרות חדרים בלי הפסקה.
השנה - אמנם לא עם פרוץ החופש - אבל הנה הוא שוב חולה. חום גבוה מאתמול והיום פסק הרופא - סטרפטוקוקים בגרון - יתכבד וייקח 10 ימים של אנטיביוטיקה עד יוכחדו הפולשים.
כל זה אולי היה נשמע סביר ובצירוף מקרים משעשע, אלמלא היו שני אלו גברים - וכפי שידוע לכל (או לפחות לכל הנשים), גברים לא יודעים להיות חולים. כלומר הם יודעים. לגסוס.
אני יודעת, יש גם אחרים, אבל הגברים שלי, וגם אלו של חברותי עמן שוחחתי על העניין - צונחים במחי וירוס לתהומות מדהימים.
כואב לו החום, יבש לו בגרון, הוא לא יכול לשאת יותר את הכאב, הוא רעב אבל לא מסוגל לאכול, הוא מרגיש שזה הסוף, כל הניירת של הביטוחים במגירה שליד המיטה, רק שאדע, ליתר ביטחון.
אולי אורז לבן? אולי פירה בלי כלום? אולי קרקר? כוס תה עם דבש? ואם כבר את הולכת למטבח תכיני קנקן, טוב?
טוב. אני מביאה לך קנקן של תה, ילד אהוב שלי, ולמרות שלא נראה לך שזה יעבור לך אי פעם, אני שמחה להודיע לך שאחרי שלוש מנות של אנטיביוטיקה העולם ייראה לך הרבה יותר טוב.
כשבעלי חולה, אני לפעמים מדמיינת איך אני אורזת לו מזוודה קטנה, ושולחת אותו לאמא שלו קצת. רק עד שתעבור השפעת.
במקרה של הבן שלי יש בעיה פונקציונלית. אני האמא. חייבת חייבת חייבת למצוא לו שידוך בקרוב. ורצוי שהיא תדע להכין מרק עוף ("אני יודע שזה יעשה לי טוב, אמא, אבל לא בא לי...")
שנהיה בריאים!
