חפש בבלוג זה

יום רביעי, 30 בספטמבר 2015

ברצלונה יום #7 - עושים תכניות והעיר צוחקת

אז התכנית המקורית היתה שניצן וליאור יסעו היום לטיול בקוסטה בראווה, ואנחנו ניסע עם שרון ומעין ללונה פארק.
כל השבוע היה לנו מזג אוויר מושלם, אבל כידוע מזג אוויר מושלם במשך ששה ימים הוא סימן בדוק לגשם ביום השביעי.
עד אתמול בוקר עוד קיווינו לתפנית בתחזית, אבל כשהתקשרו לבטל את הטיול של הבנות עקב מזג אוויר ביאוסי, הבנו שזה כנראה לא הולך לקרות.
כל התכנית התערבלה, והיה צריך לחשב מסלול מחדש.
כידוע, במשפחה של שש נפשות יש שש דעות לפחות, הרבה פעמים אפילו יותר, וככה יצא שהלונה פארק ירד מהפרק, למרות מחאותיה הקולניות של מעין.

"כל השבוע עשיתי מה שאתם רוצים וראיתי את כל הכנסיות והמוזיאונים! דווקא את מה שאני רוצה מבטלים?!"

תכל'ס - צודקת.

היה צריך למצוא תכנית חליפית ואטרקטיבית מספיק.
יחי גוגל!!
אין לי מושג איך חיינו בלי האינטרנט. איך בכלל הגענו ממקום למקום? שלא לדבר על תחזית, מחירים, הזמנת כרטיסים מראש...

ובכן, המשלחת התפצלה. זאב נסע עם מעין שרון וליאור למוזיאון המדע של ברצלונה.
מה שהתחיל כפשרה, התגלה כלהיט.
נבחרי המשלחת כובשים את המוזיאון

מוזיאון מהמם שבתחתיתו יש יער אמזונס

יום שלם הם בילו שלם, ואחר כך במשך כל ארוחת הערב שמענו סיפורי סיפורים על החוויות משם.

בזמן הזה ניצן ואני הלכנו לבדוק את שוק הפשפשים של ברצלונה.
שוק גדול, והכי חשוב - מקורה.
דוכנים מסודרים, חנויות של ממש וגם רוכלים עם שמיכות.
בקיצור - שלוש קומות של פישפשים.
איזה פישפוש!
 בתכלס לא קניתי כלום אבל ניצן מצאה כמה דברים, והעיקר - פגשנו חבר וותיק:

למי שלא ראה בפייסבוק שלי, בחצר האחורית בבית מתגורר חזיר בר.
מתגעגעים אליך, צ'ומפי!!
מהשוק נסענו לראות את כנסיית מריה של הים. ניצן קוראת את הספר "הקתדרלה ליד הים" ושם בונים את הכנסיה, אז יצאנו בעקבות הספר.
בכלל, לקרוא ספר שמתרחש במקום שבו אתה מטייל זה קטע.
לפני כמה שנים, כשהיינו בלונדון בפעם הראשונה קראתי את "צופן דה וינצ'י". זה עשה את הביקור באתרים בעיר קצת יותר מפחיד מהרגיל...
קצת הסתובבנו, כמובן ששקניתי מטריה בלית ברירה, ואז חזרנו לדירה.

זהו, ארוחת ערב אחרונה, אריזה שלוקחת שעות (הדירה פה ענקית והחפצים שלנו מפוזרים על שטח עצום).

מחר נוסעים הביתה.

היה כיף, אבל בהחלט הגיע הזמן לשוב.
מתיישבת לכתוב את פוסט ההמלצות והקישורים המרוכז.

עד הפעם הבאה :) 

יום שלישי, 29 בספטמבר 2015

המשפחה הקדושה יוצאת לרחובות ברצלונה יום #6

אין דבר כזה ברצלונה בלי הסגרדה פמיליה, ולכן הזמנו כרטיסים מראש באינטרנט, ניצן הכינה לנו הסברים מפורטים, והנה, אנחנו כאן:
מזל שבאנו בהמונינו, ממלאים את הפריים :)
אז המונומנט עצמו מדהים ומרשים, ולפי מה שהבנתי ההדרכה האודיו שמקבלים כשנכנסים מסורבלת וקצת קשה, אבל אני לא יכולה להעיד על זה מאוזן ראשנה, כי אני הקשבתי ותירגמתי למעין את ההדרכה לילדים.
מקבלים תמורה לכספינו..

ההדרכה לילדים מקבילה לזו של הגדולים, אבל מוגשת בצורה חביבה מאד - לילדים דוברי אנגלית (ורצוי גם לילדים נוצרים, שמכירים את ישו ומעלליו).
אני מצאתי את עצמי מספרת את כל הסיפור, מההריון המופלא של מריה (מעין הסתכלה עלי בצורה מוזרה כשהסברתי שהוא הבן של אלוהים), דרך השליחים, הסעודה האחרונה והצליבה.
מחפשת ציורים מוסתרים על הדלתות הענקיות

כל זה כמובן מתואר בפירוט יתר על החזית של הכנסיה, וההדרכה מעבירה פרט פרט, עם חידון ושעשועים - זה דווקא חמוד באמת.

עלינו למגדל, זה היה קצר ודי מיותר, אבל למזלינו הזמנו כרטיסים למגדל עם המעלית גם בחזור - אז לפחות עלינו וירדנו בסטייל.

מהמגדל למטה, רק שלא ייעזב לי הטלפון...

בשאר היום השלמנו קניות (C&A, זה הכל. עשינו עבודה יפה).
לקראת ערב זאב ושרון הלכו לכדורגל, לחוות את החוויה, ואני מקווה שהיה שווה את זה (בשעת כתיבת הבלוג הם טרם חזרו), ובכל מקרה, שלחו את זה:


been there, done that!

אנחנו קצת מודאגים כי מחר אמורים לנסוע לפארק שעשועים ועומד לרדת גשם לפי התחזית.
מצד שני גם היום היה אמור לרדת גשם וזה לא קרה.

חייבת לשתף בשיחות שהיו לי עם מעין בימים האחרונים - על הרושם שמשאירה עליה העיר.
למי שלא מעודכן - היא בת 9 וחצי, נולדה וגדלה בטבעון שזה ישוב כפרי ומבוסס, וכל הקונספט של עיר לא ממש מדבר אליה אפילו בתל אביב קשה לה.
יש כאן ברחובות הומלסים, כמו בכל עיר גדולה, וזה קשה לה מאד.
עכשיו כשחזרנו מסיבוב לילי בחוץ (ערב בנות :) ) היא היתה ממש על הקצה. איך יכול להיות שאנשים בלי בית, שוכבים ברחובות, ואף אחד לא דואג להם, לא חושב עליהם, או לא עוזר להם.
קשה להסביר לילדה על סף בכי איך העולם מחוץ לבועה של החיים שלה נראה, ולא בדיוק מצאתי את המילים.
ניסיתי לנהל את השיחה דרך העיניים שלי - -החמאתי לה על שהיא עירנית ושהיא שמה לב למה שקורה סביבה, וגם על זה שהיא נותנת לרגשות האלו ביטוי. זה לא פשוט בעייני וממש לא מובן מאליו שבן אדם ובוודאי ילד יהיה מספיק לא שקוע בעצמו ובעולם שלו בשביל להבחין בדברים האלו ולהתייחס אליהם.
דיברנו על דברים שאדם בוחר לעצמו, או מצבים שהוא נקלע אליהם ואיך לפעמים בחירה שגויה עשויה להביא מישהו למצב כזה, והדגשתי (למרות שאני יודעת שזה לא תמיד נכון) שאנשים שבאמת רוצים לעזור לעצמם ימצאו דרך.
יודעת שקצת ייפיתי ופישטתי את הדברים, אבל נדמה לי שגיל 9 וחצי זה קצת מוקדם מדי להתמודדות עם חידלון ושאר הצרות בעולם. מעדיפה להעביר מסר של תקווה ואופיטמיות (למרות שברור לי שלהומלס שישן פה מתחת לבנין שלנו אין ממש לא את זה ולא את זה...

ומילה קטנה על השבוע הזה, שעוד מעט מסתיים - אנחנו משפחה עם ילדים גדולים. לכל אחד ואחת יש את האג'נדה שלה, הרצונות לה, וכל אחד עייף או רעב או עצבני או סתם צריך קצת זמן לעצמו מדי פעם.
עם כל זה - אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה אכלנו כל כך הרבה ארוחות יחד, דיברנו כל כך הרבה,  התרגזנו ונרגענו וויתרנו והתחשבנו - כמו בשבוע האחרון.
רק בשביל לקבץ את כולנו לזמן האיכות הזה - היה שווה את הכל (וגם התפאורה לא רעה, כמובן :) )

תחזיקו לנו אצבעות מחר שלא ירד עלינו (יותר מדי) גשם. 

יום שני, 28 בספטמבר 2015

התעייפנו - מאטים את הקצב. ברצלונה יום #5

אוהו כמה תכניות יש לנו.
כמה מקומות רצינו לראות ובכמה מוזיאונים לבקר...
לפעמים צריך לדעת מתי להרפות, מתי להקשיב, מתי להחליט שזה יהיה יום באיזי ולא נהרוג את עצמינו.

ואז מוצאים את עצמינו בקצה השני של העיר מחפשים אחרי קניון אאוטלט שכוח אל וחוזרים על ארבע ב 21:15 בערב.


אבל לפני זה, לשרון יש היום יומולדת.
הבחור בן 13 וזו בעצם הסיבה שאנחנו כאן.
ילד שלי, מדהים ומיוחד, עם חוש הומור משוגע וכישרון אינסופי (לא תאמינו איך הוא מנגן בקסטנייטות שקנינו שלשום בשדרה!)
כולנו מאחלים לך שהכל יזרום לך בחיים.
אם זה יקרה - הכל יהיה אחלה!

אז בבוקר התייצבנו בקאזה בתיו. מבנה מטריף של גאודי כמובן, כשנכנסים מקבלים מין טאבלט כזה, שבו אתה למעשה מסתכל על הבית ורואה את ההשראה, את הרהיטים שאינם שם, את השטיחים שהיו כשגרו בבית...  פטנט נהדר - גם להיט טכנולוגי וגם מאפשר להמון אנשים לעמוד בחדר ולחוות את החוויה בלי להפריע אחד לשני. אפילו מעין שקשה לה בדרך כלל במקומות כאלו כי היא לא מבינה את ההסברים באנגלית נהנתה מאד כי הטכנולוגיה באמת מהממת.
מעין בוחנת את העציצים והפרגולה שלא באמת שם...

כל קאזה צריך מרפסת...

אחר הצהרים נסענו לפארק גואל.
נסיעה קצת מוזרה, במטרו ואז באוטובוס  בקו שנוסע ברחובות צרים במעלה הגבעה, עם נהג שודים שכמעט הפך את כולנו בכל סיבוב.
הצלחנו להגיע, ואפילו בזמן לכרטיסים שהזמנו מראש.

טוב, אני אוהבת פסיפס, ושם יש שילוב של טבע ואדריכלות קסומה, שאי אפשר להישאר לו אדישים, גם בין כל אלפי הסינים והיפנים שמציפים את העיר.

גולדרט - אימפריה!


חשבנו שזה רעיון טוב לעשות רק שני לוקיישנים ביום כדי לא להיקרע, ואז ניסינו להגיע לקניון אאוטלט כלשהו, ונסענו בשבילו רחוק והלכנו הרבה ברגל, וכמובן שזה לא היה שווה את הנסיעה.
מעט חנויות, שום דבר ששווה להרחיק בשבילו, ואת כולן יש כאן בעיר כמובן (אולי המחירים היו יותר נמוכים, אבל כמה פעמים אפשר לעבור על הקולקציה החורפית של ברשקה שוב ושוב).

טוב הדרך חזרה היתה סבוכה כמעט כמו הדרך הלוך, לשימחתנו הצלחנו להגיע ברגל עד לתחנה של קו המטרו שמגיע עד הדירה שלנו - חצי נחמה...
אבל מה כל זה חשוב כשהילדים שלך הולכים ככה ברחוב?


מחר יש לנו כרטיסים בשעה 16 לסגרדה פמיליה, ולזאב ושרון יש כרטיסים לכדורגל בערב.
ננסה למלא את שאר השעות מסביב בצורה אפקטיבית.

מזל טוב, ילד בר מצווה!
קאפקייקס, קצפת ונרות מהסופר, מצית להדלקת הנרות מהפיצוציה הקרובה
הילד - שלנו!


יום ראשון, 27 בספטמבר 2015

יום #4 - ג'ירונה, פיגראס, והשתטחות אחת

יצאנו מהעיר ונסענו לג'ירונה ופיגראס.
לקחנו טיול מאורגן עם הדרכה בעברית (המלצות על כל מה שסביב הטיול הזה - בפוסט מסכם שיגיע בסוף)
זה היה מעולה, עולים לאוטובוס, מדריך מעולה, מנקודה לנקודה - יש הרבה יתרונות בזה שמישהו מארגן לך את היום.
התחנה הראשונה שלנו היתה בג'ירונה, עיר עתיקה מהממת, שהזכירה לי את הערים הקטנות בטוסקנה. קצת מוזר, אבל הסמל של העיר הוא זבוב, וזה גורם לך לחשוב מה טוב כבר יכול לצמוח מעיר שאוהבת זבובים...

נהר באמצע העיר זה קונספט מגניב

יש טענה שזה הבית של הרמב"ן


לג'ירונה (כמו לעוד הרבה מקומות בעולם) יש היסטוריה של קהילה יהודית שאיננה, ומוזיאון יהודי שמספר את סיפורה.
נחמד כחלק מהסיור אבל לא הייתי מרחיקה עד שם כדי לבקר בו, ובכל מקרה, מה שנזכור לנצח מהמוזיאון הזה זה את הנפילה הגדולה שלי.

את כל הבושות שאפשר למנות עשיתי בנפילה הזו.
נכנסתי לחדר ולא שמתי לב שיש מדרגה (או יותר נכון מדרון)
הלכתי הצידה ונתקעתי במעקה הקטן שבקצה המדרגה
נפלתי אפיים ארצה אל הרצפה שמתחתי
נשכבתי על הרצפה עם התיק על הגב, הטלפון ביד ומכשיר הקשר של המדריך תלוי לי על הצוואר
אחרי שנשכבתי המשכתי בהחלקה ישירות לתוך הרגליים של השולחן שהיה מוצב בתחילת החדר.

כל מי שהיה בקומה במוזיאון שמע את הבום, ורץ מהר כדי למצוא אותי שוכבת על הפרצוף, עם הגבות ברצפה.
וכמובן, הילדים שלי מתגודדים סביבי.

אוף, באותו רגע בא לי למות. למה רק ליפול? עדיף להיעלם וזהו.

לקח לי כמה דקות להתאושש, להצליח לקום, ורק במשך שארית היום להתחיל להרגיש את מה שכואב לי. וזה בערך הכל, ובעיקר הרגל שנתקלה במעקה.

המדריך לקח את הקבוצה משם לגלידריה שאמורה להיות הכי טובה בספרד, כדי שנעמוד בתור 30 דקות ואז נצטרך לחזור לאוטובוס מאוכזבים כי חייבים לזוז.

מצויידים בכריכים שהבאנו מהבית חזרנו לאוטובוס כדי לנסוע לפיגראס, למוזיאון  סלבאדור דאלי.

טוב, אחרי הפסיכים הקודמים שראינו בימים האחרונים, גם דאלי, איך לומר, לא טומן ידו בצלחת (או כפי הנראה לא לקח כדורים בזמן). ביצים על הגג, לחמניות על הקירות, ונשים בכל מקום.

חצר התיאטרון שהפך למוזיאון
גם פה אני מודה שהיה הרבה יותר טוב להסתובב עם מדריך צמוד, שנתן את הרקע ואת הסיפורים הפיקנטיים מחייו של דאלי. בקיצור, נהנינו, ומעין אמרה: "את רואה, אמא, לזה אני קוראת לצייר!" מוזר מוזר, אבל כישרון מדהים.

זהו, חזרנו לעיר, חזרנו לדירה, אני עם טראומיל על הרגל ומרגישה כבר יותר טוב, וכל השאר עסוקים בענייניהם. יש את הרגע הזה, במחצית הטיול, שבו פתאום מתהפכים - אז הנה הוא כאן.
ערב מנוחה בדירה בא בדיוק במקום (וקצת באשמתי) אבל עד מחר כולנו נתאושש ונצא שוב לכבוש את העיר.
יש לנו עוד כמה מאסטים לבדוק - נדווח מחר.


נשיקה מדאלי!

יום שבת, 26 בספטמבר 2015

כבשנו את המצודה (ועוד כמה מקומות) - ברצלונה יום #3

מה עושים ביום השלישי בברצלונה?
כובשים את הר היהודים-
נוסעים בתחתית, בפוניקולר וברכבל, וזו כבר אטרקציה בפני עצמה.
יופי של נוף לכל הכיוונים נשקף מרחבי המצודה, ומזג האוויר מחייך אלינו גם היום, אז חייכנו בחזרה :)

במצלמה אמורה להיות תמונה של כולנו, אבל אני מתעצלת...
אחרי סיבובים מסביב לחומות וצפייה בתחרות קליעה בחץ וקשת (שמשום מה נראתה למעין מרתקת במיוחד...) ירדנו בחזרה ברכבל והלכנו למכון חואן מירו. בפעם הקודמת שהיינו כאן ממש רציתי להיכנס וכבר היה סגור, אז הפעם הבטחתי לעצמי שנכנסים.
אנחנו לא שוחרי אמנות גדולים (חוץ מניצן) ולכן מזל גדול שהכרטיס שקנינו בתחילת הביקור נותן כניסה חינם למוזיאון. חואן מירו זה משהו מיוחד (ובעצם כל אמן זה משהו מיוחד), אבל הסיור במוזיאון המחיש לנו אפילו יותר שכל קשר בין הכותרת של הציור לבין הציור עצמו הוא מקרי בהחלט. ליאור ואני שיחקנו ב"תן שם ליצירה" וניסינו לנחש איך יקראו לה רק לפי מה שמצויר.
אז אם לא ידעתם, אנא דעו שכל מה שמירו מצייר זה אישה, ציפור וכוכב. לפעמים בשקיעה, לפעמים בבוקר, לפעמים בשדה. 
בכל מקרה, נוכחות של עיגול עם נקודה באמצע בציור מספיקה כדי שזו תהיה אישה, ושאר הכתמים הם ציפורים. לפעמים יש כוכבית * או האשטג # וזה כוכב או נחש או כל צורה אקראית אחרת.
וזה הכי פחות מופשט שלו
בסוף הסיבוב, כשכבר חשבנו שהבנו את שפת הסימנים של מירו, עמדנו מול זה (או ליתר דיוק מול גרסה מוקדמת שלו, בשחור לבן). מנסות להבין מה אנחנו רואות. 

Potato. J. Miro
טוב, פה נשברנו.
אם אנחנו לא מזהות תפוח אדמה, אז כנראה שלעולם לא נבין אומנות.

עברנו הלאה לכיוון האצטדיון האולימפי, וחיפשנו בגוגל את הספורטאים שהטביעו את רגלם מולו בשדרת הכוכבים (חלק בנעלים, חלק יחפים, תלוי בענף הספורט. זה דווקא נחמד).
משם הידרדרנו לכיוון פואבלו אספניול וכבר היינו רעבים ועייפים. מזל שזה בירידה..
טוב, פואבלו אספניול הוא מקום מדהים, אבל בדיוק היום היה שם אירוע (יש לנו מזל בטיול הזה...)
בכל מקום בעיר אני רואה אנשים עם חולצות של הרבלייף ותגים של כנס. חשבתי שבטח הרבלייף עושים פה איזה כנס סוכנים או משהו, אבל לא הבנתי כמה זה גדול עד שראינו היום שהם סגרו את פואבלו אספניול לאירוע שלהם הערב לפי השילוט - 35 שנה להרבלייף.
זה הדבר המטורף ביותר שראיתי, אירוע מעוצב מאין כמוהו בלוקיישן מטורף, ואיזה מארגן או מעצב אירועים שלקח את הג'וב הזה מגשים פה את חלום חייו. זה היה מטורף ושום תמונה שנעלה לא תסביר את מימדי האירוע, אבל ננסה -

כל הכפר מקושט - אהילים, מטריות, פרחים...

פרחי ענק צמחו בכל מקום

החצר המרכזית באטרף

אותיות ענק בעיצוב מגלומני

ובמיוחד B

ומאות משטחי עץ וארגזים צבועים בצבעי פסטל

ומעל הכל, מגדלור ענק שנבנה במקום עם מגלשה מלמעלה עד למטה.
אני מקווה שהם לא יהיו שיכורים...

בחמש אחר הצהרים סגרו את המקום כדי לסיים את ההכנות הקדחתניות לארוע, ואנחנו התגלגלנו חזרה לדירה, לנוח קצת.
ניצן ואני עוד קפצנו לחנות ברובע הגותי ששמתי עליה עין (מוצרי נייר ועיצוב אלבומים לאלבום שמחכה לי בבית), ואז נסענו שוב לכיוון המונז'ואיק, למופע המזרקה הלילי.
חשבתי שמכיוון שכל אנשי הרבלייף (יש כאן אלפים כאלו) יהיו הערב באירוע בפואבלו אספניול, וגם נדמה לי שיש הערב איזה משחק כדורגל, אז לא יהיו הרבה אנשים במזרקה.
חה חה חה חה חה חה חה
איפה כולם??
טוב, בכל זאת היו לנו מקומות טובים (ואפילו התיישבנו ליד כמה חברה חמודים מישראל ששטים בים התיכון על יאכטה. ומאיפה? מרמת ישי!)


אז ככה נראית מזרקה שרוקדת ביונסה :)
בקיצור, עוד יום עמוס, אני בעיקר בשוק מזה שמעין זורמת עם כל זה וכמעט לא מקטרת.
מחר יוצאים לסיור מודרך לחירונה ופיגראס, בעקבות עוד אמן הוזה.

כיף לנו במקסימום!

אז שבוע טוב והמשך יבוא :)

יום שישי, 25 בספטמבר 2015

הפוסט הכי טריוויאלי על ברצלונה שתקראו ever

בטוחה שכבר הלכתם לאורך הרמבלה, עם התיק מקדימה והעיניים מחפשות וסופרות את כל הילדים שוב ושוב.
והתגודדתם סביב החתימה של חואן מירו על הפסיפס...

משוכנעת שכבר הייתם בשוק לה בוקריה, וצילמתם כוסות מיץ בקרח (כאלו)

משקאות - צ'ק!

הייתם בארמון גואל, וראיתם את ההזיה שבה גאודי מעצב בתים.
הצילו! הרצפה עקומה!

הלכתם עד הים והצטלמתם על האריה של קולומבוס,

ואולי גם לא הצלחתם לרדת...
וטיילתם עד האקווריום, והילדים שלכם צרחו כל פעם שעבר דג (וזה אקווריום, אז היו שם כמה דגים...)

מעין, ואני, ותחתית של כריש...
 את כל אלו בטח עשיתם, אז אין טעם לספר שוב הכל, חוץ מאיך שוב אנחנו מבינים שאין כמו חוויות משותפות כדי לייצר סיפורי קאלט משפחתיים, 
כמו למשל המשימה שנתתי לכל אחד מבני המשפחה - להכין חומר רקע על לוקיישן אחד שבו נבקר, ואיך כולם ישבו לסכם ברצינות והכינו דפים בשיא הרצינות, ואיך מעין הסבירה לכולנו הבוקר על הרמבלה, וכולם הקשיבו  (וגם הוסיפו משלהם כי הכל מתחבר...)



איך ארבעה ילדים יושבים על שטיח בכניסה לארמון פתאום נראים לי כל כך גדולים כשאני מסתכלת דרך העדשה, ואיזה מזל שהצלחנו שוב לארגן נסיעה משפחתית וכולם איתנו

The royal family
וגם התמונה המופלאה של חתול ים טורף חצי דג, ומסתכל ישירות לניצן בעיניים...
זו כנראה תהיה התמונה שתלווה אותנו בשארית הטיול, וכנראה שלא נצליח להתעלות עליה. גם לא בגלי הצחוק האינסופיים שהיא מייצרת כאן.
היוש חתול. מתגעגעים לבובי שלנו...

בכל אופן, כוונותינו להגיע הערב עוד למזרקה המזמרת נדחו, אחרי שהמזל הטוב שלח אותי לוודא באתר שהכל כרגיל (אחרי חגיגות האתמול אין לדעת) כדי לגלות שהיום לא עובד, כי יש איזה אירוע סוף קמפיין לקראת הבחירות.
קיצר אנחנו פה, מסדרים תמונות (כלומר מעבירים תמונות מאחד לשני בווטסאפ) ומעין כותבת בלוג בקלסר שהכנתי לה מבעוד מועד (גנים של אמא).

מחר שרון מתכונן להסביר לנו על הבוקר על פואבלו אספניול.
להתראות בגבעת היהודים!


יום חמישי, 24 בספטמבר 2015

ברצלונה day1


כל מסע, גם הקצר ביותר, מתחיל באריזה אינסופית
(שנגמרת רק כשצריך לצאת לנתב"ג)

מכירים את זה שאתם מגיעים למקום חדש, אחרי טיסה ולילה קצר מאד, ואת מרגישים שאתם בהזיה?
הולכים ברחובות והכל מוזר, הרעש, הריח, השפה..

אז כזה, ובגדול. כפול ששה אנשים, ובחזקת חג מוזר.

נחתנו בברצלונה בשעת צהרים ל 25 מעלות נעימות ומתחשבות.
הטיסה היתה אחלה, מונית מצאנו בצ'יק, והכבישים היו ריקים - זה היה די מפתיע, וכבר אז הייתי צריכה לחשוד.

האחראי על הדירה (שעליה אכתוב בנפרד, כי גם זו הזיה) חיכה לנו בדלת, חביב ויעיל, וזרק משהו על זה שהרבה דברים סגורים היום כי יש חג, ובסוף השבוע יש בחירות... שנהיה מוכנים.

איזה חג אין לי מושג, וזכות הצבעה על עצמאות קטלוניה ממילא אין לי, אז חשבנו - נו טוב. שיהיה.
נחנו קצת וניסינו לאגור כח, כדי לצאת לטייל קצת ברובע הגותי.
מקצה הרחוב היה נראה קצת הומה ורועש, ואעפס - חסום לתנועה.

לא הספקנו להבין מי נגד מי ומצעד של בובות ענק, משלחות של זקנים, ילדים, צופים, תזמורות מתופפים וצועקי מורלים הקיפו אותנו מכל עבר.
תערובת של בובות של מלכים ונסיכות, ילדים, חיות מוזרות ועוד כל מיני סמלים שלא הבנו, מלווה בדרקונים משפריצי מים, תותחי קונפטי, והמון קהל עם ילדים על הכתפיים.

כאמור - הזיה.

אם היינו מנסים לכוון להגיע לכאן לחג או להגיע למצעד בזמן לא היינו מצליחים, זה בטוח,
אבל יצא שאנחנו כאן. בדיוק בזמן.

אשה עם דגים על הראש, וכשחשבנו שאין מוזר מזה....


... הופיע זוג יונים!
המשכנו בטיול ברובע הגותי, בכל קרן רחוב מנגן הרכב מוזיקלי אחר, ומופעי רחוב מכל עבר. אופרה, מתופפים, תזמורות...
בסוף הסיבוב פגשנו שוב את הבובות, וגם את זה אי אפשר היה לכוון, ובככר קטלוניה הופיעה להקה ענקית בסגנון מיומנה, עם תופים, ואש, ואורות...


הנה עוד סלפי הזוי...
ובכל זאת, הרובע הגותי, עשינו סיבוב בקתדרלה (גם לשם הגענו באמצע מיסה, היה לנו מזל של מתחילים)

אוהבת את אירופה...

אם היית בלון, איפה היית רוצה להיתקע?

בקיצור, זה היה יום ארוך, ועכשיו אנחנו בדירה והעיר כולה רועשת מזיקוקים כבר שעה.
מחכים בסקרנות לגלות את ההזיה שצופן לנו מחר.

יום שני, 21 בספטמבר 2015

שבוע ראשון. אפשר חופש?

אז התחילה השנה.
מעין עלתה לכתה ד'
שרון לכתה ח'
ליאור נסעה לשנה בירושלים, במכינת חברותא שעד כה עושה רושם מדהים,
וניצן (עדיין) בצבא (לקחה את העניין ברצינות, החמודה)

הבית חצי ריק, בכל זאת שתיים לא כאן, וזה משנה כמובן את כל הדינמיקה - אבל פתיחת שנה היא פתיחת שנה, ובשבוע אחד היו שתי אסיפות הורים, שיעורי ניסיון בחוגים והשלמת ציודים (איך קרה שבילדה רביעית מסתבר שעוד אין לנו ספר תנ"ך שעומד בתקן בבית?!).
עשינו חלוקה הוגנת, וזאב הלך לחטיבה, ואני ליסודי. גם השנה הצלחתי לצאת בלי שינדבו אותי לוועד, סוג של הצלחה. מצד שני, הפרעתי בזמן הפגישה וכמעט הוציאו אותי מהכיתה. אני חושבת שאני זקנה מדי בשביל זה.
ראיתי את זה באינטרנט, לא יודעת מאיפה. בכל מקרה, אם לא ברור, אני השלישית מימין,
פרט לזה שלא טרחתי להביא תיק, רק סמארטפון...


בניגוד לשנים קודמות, מעין מתכננת השנה ללכת לחוגים, וזה חידוש מרענן.
מרוב שזה מרענן, לא ברור מתי נצליח לדחוס את כל מה שהיא מתכננת - צופים, יצירה, חוג אנגלית ו...

מה תגידו? ילדה מתגלגלת!!
וחוץ מדברים חדשים, יש גם דברים ותיקים וטובים, כמו זה:

עוד שנה של קונצרטים לפנינו...


המון דברים חדשים אני מתכננת לי לשנה הקרובה, ומקווה לזרום לתוכם בכיף, ובינתיים, כמו בכל תחילת שנה, חגגתי יומולדת משפחתי (בחום ואובך נוראיים, אז כמובן ששהינו במזגן), ואנחנו מתארגנים בהתרגשות לנסיעה לברצלונה.

מיד אחרי שנחזור שרון חוגג בר מצווה, והשגרה נראית רחוקה מתמיד - רשימת המשימות שלי מתארכת, ומחולקת ל"לפני הנסיעה" ו"אחרי הנסיעה ולפני הבר מצווה" ואז "אחרי הבר מצווה", כי שם ממתינים החיים עצמם.

בינתיים אני עושה מאמץ לדבוק בתכנית - והשלמתי את עמוד החג להיומולדת, שכמובן אי אפשר בלעדיו.

עמוד מספר 3 - יומולדת לי!  לא למות על הברכה?

וכמה קלוזאפים, ליתר ביטחון:
כל היום הייתי בהיי. מקווה שרואים :)
במטושטש, אחותי וגיסי המתוקים. בפחות מטושטש - אטב משרדי מאיקאה

והצילום שעבדנו בשבילו ממש קשה - להכניס את כולם לפריים אחד זו באמת מתנה ליומולדת.
אותיות - יעל יניב.

זהו. מתכננת עוד עמוד השבוע ואז - מוכנה לחופשה!