חפש בבלוג זה

יום ראשון, 23 בספטמבר 2018

חשיבה חיובית ונדל"ן חמקמק

ובכן, אמרנו סוכות, נכון?
אז הנה הוא כאן, למרות שקצת קיוויתי שהוא לא יגיע.
אין ברירה וצריך להעלות הילוך.

אבל לפני זה, אני חייבת לכם סיפור על דירות, מחשבות וטיימינג.

בתחילת הדרך עוד חשבנו שנוכל לשפץ בקיץ. בחופש הגדול, כשאין לימודים, חשבתי שנוכל לגור משהו כמו חודש אצל ההורים שלי.
מקום יש, ורצון לארח אותנו גם יש, ואין ספק שזה היה יכול להיות מפנק ונוח.
חשבתי שזה יהיה שיפוץ מהיר וזריז, ובלי שנרגיש נוכל לחזור לבית חדש.
ובכן, כידוע, המציאות לא בדיוק זרמה עם התכניות שלי.
גם לוחות הזמנים לא בדיוק, וגם אורך השיפוץ שדימיינתי הסתבר כלא ריאלי.
אם ככה, אין ברירה, והתחלנו לחפש דיור חליפי בטבעון א בסביבתה הקרובה.
בכל זאת, שני ילדים פה עדיין בבתי ספר (רוב הזמן, כן?), חברים, חוגים והחיים עצמם..

ברגע מסויים נדמה היה שיש לנו פיתרון, בביתם של מכרים שנמצאים ברילוקיישן. בגלל שלא היה ברור לנו מתי יבשילו התנאים להתחיל בשיפוץ עצמו, לא יכולנו לדעת בדיוק מתי אנחנו צריכים את הבית ולכמה זמן, ולכן הדברים נשארו תחת הסכמה עקרונית, אבל לא סופית.

ברגע האמת, בערך לפני חודש, התחילו הקצוות להיסגר והיה ברור שאנחנו מתחילים בספטמבר (התחלה, אמצע או סוף. עוד לא ידענו).
כשרצינו לסגור את כל הפרטים מול החברים הסתבר שהיה שינוי קל בתכניות, ו... הבית לא פנוי.

בשניה הראשונה אתה נבהל נורא.
כל כך הרבה אי וודאות בפרויקט מהסוג הזה ואז משהו שכר חשבת שסגור - נפתח מחדש.
אחרי חמש דקות של היפר ונטילציה, החלטתי לנקוט בשיטת החשיבה החיובית 😃
בדיוק סיימתי סדנה מרתקת של אלון אולמן, ואחד הדברים המרכזיים שלקחתי משם (בינתיים, יש עוד הרבה) היא התובנה שאם נחשוב שאכלנו אותה ואין פיתרון, נגלה, למרבה ההפתעה, שאין פיתרון.
החלטתי לחשוב חיובי בכוח. ממש להכריח את עצמי - יש אי-כאן דירה שמתאימה לנו, ומחכה לדיירים. אנחנו רק צריכים למצוא אותה.

מחשבה זה יופי, אבל ביננו, אנחנו צריכים דירה, בטבעון, מרוהטת, פנויה מיידית, וממישהו שמוכן להשכיר לשלושה חודשים. what are the odds?

תחת ענן ורוד של חשיבה חיובית כתבתי בכל מקום אפשרי. בפייסבוק, בווטסאפ, בכל הקבוצות הרלוונטיות שאני חברה בהן ואף פעם לא כותבת בהן הודעות פרטיות. שלחתי את לחמי על פני המים, והאמנתי מכל הלב שהדירה תתגלה.
בכל מה אפיק שניסיתי, כל המאמצים עלו בתוהו ויותר מזה, אנשים כתבו לי (באהבה ומתוך רצון טוב) שלא אמצא כי זו בקשה מסובכת/מאתגרת/קשה...
ואני המשכתי לשכנע את עצמי לחשוב חיובי 💗

בין לבין, קיטרתי לאמא שלי ולאחיות שלי בווטסאפ (תכל'ס, זה מה שעושים כשמבואסים, לא?)

בנקודה הזו, היקום החליט לזמן את צירופי המיקרים שהיקום יודע לזמן.
אחותי, שהטלפון שלה לרוב לא מקבל הודעות (תחליפי כבר!) ראתה את ההודעה שלי. זה מאד לא אופייני כי כאמור הטלפון שלה מסנן, ובנוסף היא גם היתה באמצע יום עבודה.
במקרה ברגע הזה מולה ישבה מישהי, שאחותי ידעה באופן כללי שהיא עוסקת בנדל"ן. אחותי חשבה שאם יש לי בעיית נדל"ן זה יכול להיות יעיל לשאול מישהי מהתחום, ושאלה בעדינות אם אולי במקרה היא שמעה על דירה מהסוג המבוקש.
הגברת אמרה שהיא מצטערת, לא יכולה לעזור כי היא עובדת רק באיזור חיפה והקריות, אבל רגע, מה בדיוק אני מחפשת? אחותי פירטה והיא אמרה "לי יש דירה כזו, בנופית. עומדת ריקה. אין לי בעיה להשכיר לכמה זמן שהיא צריכה".

בום.

שמעתם איך היקום התיישר?

שעתיים אחרי ששיחררתי את הבקשה חסרת הסיכוי שלי לחלל, משכנעת את עצמי שזה אפשרי - כבר היתה לנו דירה, מרוהטת, פנויה, במרחק 10 דקות נסיעה מהבית, גמישה בתאריך הכניסה והפינוי, ועם בעלת בית נחמדה ממש 😍

ובכן. הדירה ברשותינו, סיימנו לנקות והתחלנו להעביר חפצים. יש לנו עוד שבוע לקפל פה הכל ולצאת.

our little home away from home

עכשיו נשאר רק הפרט הקטן של לכווץ חיים שלמים של משפחה מבית גדול, מרווח ועמוס, לדירת שלושה חדרים.
בקטנה.
ארון ריק (אילוסטרציה). אחד מתוך המון. כן ירבו...

חדר אחד, ריק, מחכה לשיפוץ
(כן, אני יודעת שהוא מהמם גם ככה. ובכל זאת)



יום ראשון, 9 בספטמבר 2018

תשליך

ביום שבו הבנתי שאני צריכה לפנות את הבית לשלושה חודשים, כמעט ויתרתי על כל הפרויקט.

לא, אי אפשר לגור בבית תוך כדי שיפוץ, ולא, זה לא יכול לקרות בחופש הגדול שבו אולי נעשה את זה כמעט בלי להרגיש.
מדובר על שלושה חודשים, בזמן לימודים ועבודה, ואנחנו חייבים לצאת - ולהשאיר בית ריק...

אני די בטוחה שלכל אחד יצא פעם לעבור דירה. אתה אורז את כל מיטלטליך, בשאיפה מוותר על חלק מהחפצים וזורק או מוסר הלאה, אורז הכל ועובר למקום חדש - ופורק הכל שם.

במקרה שלנו זה לא בדיוק ככה.
אנחנו עוברים לשלושה חודשים, לדירה קטנה ונטולת מקומות איחסון. ניקח איתנו רק את מה שחייבים.
כל השאר - צריך להיארז ולחכות במחסן עד שנשוב.

בסדר, חשבתי לעצמי, אז נארוז ונכניס למחסן. הבעיה היא שהמחסן שלנו היה מלא עד אפס מקום. שנים של איסוף כפייתי של חומרי יצירה, ציוד וחפצים - מילאו את המחסן כך שבקושי אפשר להיכנס אליו ביום רע, וביום טוב - אי אפשר למצוא בו כלום.

אז השלב הראשון היה לפנות את המחסן.

כל פיסת בד, כל חרוז וכל דף צבעוני נאספו אל המחסן הזה באהבה רבה לאורך שנים. כבר כמה פעמים סידרתי, ומעולם לא ניפרדתי מכלום. ידוע לכל שאם מישהו צריך צבע, בריסטול או חתיכת בד - אפשר פשוט להגיע אלינו ויש לנו הכל. דורות של צופיפניקים הכינו כאן צ'ופרים לחניכים, ותמיד כשצריך משהו - צריך רק להצליח להיכנס למחסן - והוא שם.
הבנתי שכעת הגיע הרגע שבו אני חייבת לשחרר.
ביום שבו מכרתי את קופסת החרוזים הראשונה - חשבתי שהשמיים יפלו, וזה כפי שניתן לנחש - לא קרה.
בדים, חוטים, ספרים וחוברות, כפתורים, סרטים ומה לא. הכל יצא לאור יום, ונמכר או נמסר באהבה.
הגעתי למסקנה ביני לבין עצמי שאם לא השתמשתי עד כה  - עדיף למסור למישהו שכן ישתמש. 
מי שעקב אחרי בפייסבוק ראה את זה קורה. פיצצתי את הפיד של כל חברי במאות פריטים. דעו לכם שאת כולם אהבתי אהבת נפש, ושיחררתי בלב שלם.
צעד קטן לפייסבוק, צעד גדול לטל
עם הזמן המחסן התחיל להתפנות, ובמקביל ערכתי רשימה של כללללל הארונות ומקומות האיחסון בבית.
החלטתי לחלק את המשימה לתתי משימות קטנות, שאפשר להשלים ב 10-15 דקות בערב, תוך כדי החיים.
כל ערב - משהו, ואם יש לי זמן וכוח - עוד משהו.
ככה השלמתי לאט לאט את מרבית הבית, בעסרתם האדיבה של שאר הדיירים...
אין לי דרך לתאר את כמויות הבגדים, החפצים והשטויות שהוצאנו מכאן.
על כל פריט  עצרתי לרגע, וחשבתי - האם אחרי שהבית יהיה משופץ ויפה, עדיין ארצה למצוא לפריט הזה מקום?
וככה נפרדנו מבגדים, מנרות ריחניים, מצלחות מטבח שרוטות, מטונות של כלי כתיבה ומצעצועים שנס ליחם.
למשל ארון בגדים (שלדעתי הכיל כמות בגדים פי שתיים מגודלו)


או אוסף של כל מוצרי הקוסמטיקה המיותרים בבית (עם ארבע נשים, כן?)
אין מילה יותר מתאימה לתיאור התהליך הזה פרט ל"תשליך". עדיין לא סיימנו ואנחנו כבר מרגישים איך כל משקל הפריטים שיצאו כאן מהבית - כאילו ירד מעל הכתפיים שלנו.
יש הגורסים שחייבים לפנות את הדברים הישנים שמכבידים עלינו כדי לפנות מקום לחדשים.
היו כאן דברים שאפילו לא ידענו שמכבידים עלינו. הם היו ארוזים וחבויים כל כך טוב מאחורי דלתות ובתוך מגירות, שביום יום לא ידענו אפילו שהם קיימים.
90% מהחפצים הללו משמחים היום אנשים אחרים שקנו אותם במחיר סימלי, או קיבלו אותם במתנה.
זה גורם לי שמחה רבה, ובעיקר - מייצר אצלינו בבית אנרגיות חדשות של התחדשות וצמיחה.

אם לא יצא לכם להיתקל עדיין, אני ממליצה בחום לקרוא קצת (או קצת יותר, למשל את הספר) של מארי קונדו "סוד הקסם היפני".
אם תחפשו אותה באינטרנט, תמצאו יפנית מוזרה שמקפלת בגדים בצורה קצת מוגזמת, אבל מאחורי הפרקטיקה של הקיפול מסתתרת גישה שבהתחלה חשבתי שהיא טיפשית - והיא ממליצה למיין את כל הפריטים בבית לפי "מה שגורם לך אושר" ומה שלא - החוצה. זה נשמע קצת מוזר (וגם העובדה שגרביים לא אוהבות להיות מגולגלות ולמען כבודן רצוי לקפל אותן...)
אבל תשמעו מאחת שקראה, וגם טרחה לקפל את כל הגרביים שלה (והן עדיין מקופלות, אחרי כמעט שנתיים!) -
אפילו אם תקחו מזה טיפה - זה המון.
אז הספר נמצא, למשל, כאן.
וכדאי לכם גם לצפות (אם עוד לא ראיתם) בסרט "מינימליזם" בנטפליקס.
אין סיכוי שתמצאו אצלי 15 פריטי מלתחה לכל החורף, אבל בהחלט חלק מהרעיונות עושים סדר בעיניים וקל יותר על הנשמה.

אז מה המצב עכשיו?
הבית כבר מתחיל להתרוקן, דברים שלא עוברים איתנו נארזו ונכנסו למחסן בארגזים ממוספרים (ומתועדים בטבלת אקסל, כמובן), ועדיין יש פה כמויות של ציוד ובלגן קבוע, שלא ברור איך נשתלט עליו.
מתי אנחנו עוברים?
בסוכות, שזה ממש לא עוד הרבה זמן.
wish us luck :)

יכול להיות שהבית שלנו הוא לא באמת "שלנו"?

כבר ראש השנה, קשה להאמין. עברנו כבר כל כך הרבה מאז פסח, כשחזרנו - ובתכלס - עוד לא עברנו כלום.

כשסיון הגיעה אלינו הביתה מיד אחרי הנסיעה, סיפרנו לה כמה אנחנו אוהבים את הבית, וכמה נמאס לנו ממנו.
כמה הוא מושלם בשבילנו, וכמה בעיות יש בו שאנחנו לא מצליחים לפתור.
הסברנו בדיוק למה כן, וגם במדוייק למה לא.
וסיון אמרה לי משהו שהיא כבר אמרה לי בעבר, בפעם הקודמת שבה היא היתה פה:
"כשאתם גרים בבית שלא אתם עיצבתם, אתם כאילו גרים בבית של ממישהו אחר".

12 שנים שאנחנו גרים בבית של מישהו אחר.
המטבח מתוכנן לפי ההרגלים של מישהי אחרת.
הרהיטים שלנו - אבל מסודרים לפי המחשבה של מי שגר כאן לפנינו.
התאורה - במקומות שבהם הבעלים הקודמים של הבית מיקמו אותה.
מה הפלא שזה לא בדיוק אנחנו?

אז מה השלב ראשון? מודד. מודד שצריך להגיע ולייצר שירטוט מדויק של הבית לפי מה שיש בשטח.
כשהתקשרתי אליו לקבוע הוא שאל מה גודל הבית, כמה קומות וכמה חדרים.
עניתי בזהירות, כי ידעתי שבטלפון זה נשמע דבר אחד, אבל כשהוא יגיע - מחכה לו פה משימה קשה.
או כמו שהוא אמר: "מי שתיכנן את הבית הזה היה קצת שיכור, לא?"

כן. טיפה.
קירות אלכסוניים, נישות מוזרות ועוד הפתעות.
המדידה לקחה שעה וחצי יותר מהצפוי, ועלתה 1,000 שקלים יותר :)
אבל התוצאה - שירטוט מדוייק של הבית, ואפשר להתחיל לעבוד.

מצ"ב קומת כניסה, ויש לנו ארבעה מפלסים...

עם השירטוטים האלו ויחד עם סיון ישבנו, ושוחחנו מחדש על כל חלל וחלל בבית. מה יש בו כעת, ומה היינו רוצים שיהיה בו בעתיד. בדימיוני ראיתי איך סיון מפעילה את כישוף העיצוב, ומייצרת עבורנו תכניות לבית חדש לגמרי, שלא נצליח להכיר בכלל אחרי השיפוץ.
בפועל - הגענו לשבת איתה על התכניות וההצעות, וגיליתי, למרבה ההפתעה, שמה שיש לי עכשיו זה לא רע בכלל.
מכיוון שהחלטנו מראש שקירות אנחנו לא שוברים (כמעט), כי חלוקת החדרים למעשה מתאימה לנו מאד, גילינו שחוץ מכמה שינויים מינוריים - זה בעצם כן הבית שלנו.
לא חייבים לשנות בכוח את מה שעובד לנו טוב, נכון?
אז אם נתעלם רגע מה"הלבשה", העיצוב והצבע - היו לי ממש כמה בקשות קטנות.
אני רוצה שהכיריים, שהיום נמצאים במקום שרואים ישירות מהסלון, יזוזו מקו החזית למקום מעט מוסתר יותר.
אני רוצה שבסלון הרהיטים יסובבו כך שלא תהיה חסימה של המרחב לכיוון הכניסה (וזה אומר להזיז את הטלויזיה, לא פשוט עם חלונות הענק שלנו על שניים מתוך שלושה קירות).
אני רוצה להחליף חדרים בין ניצן למעין (סליחה ניצן, מבטיחה שהחדר החדש יהיה קטן אבל מושלם).
ויש לי כמובן כמה דברים שאני רוצה לעשות אחרת בחדרי האמבטיה...

את כל הבקשות האלו, ואחרי עבודת שיעורי בית מאומצת של כולנו -   סיון הופכת באורך פלא לתכניות, רשימות, הנחיות ושירטוטים.
בשירטוטים זה נראה כאילו לא שינינו הרבה. אבל יש דברים שלא רואים בשרטוט...

והדבר העיקרי שלא רואים בשירטוט הז את הבלגן שלנו. החיים, אתם יודעים. ארונות מלאים, מדפים צוברי אבק, ספרים שאיש אינו קורא, ציוד ששכחנו שיש לנו. מאות אלפי פריטים שלכולם יש מקום איחסון, כשהבית מסודר הוא דווקא נראה סביר...

הבעיה, שבשביל לשפץ בית - צריך לרוקן אותו...

וכאן מתחיל האתגר האמיתי...