חפש בבלוג זה

יום שני, 20 באוגוסט 2018

איך מגירה במטבח הופכת למהפך

בבוקר ההוא הוא הכין לי קפה, כרגיל. התא של הקפסולות במכונה התמלא והוא בסך הכל רצה לרוקן את התכולה לתוך שקית המיחזור.
כשהוא פתח את הדלת של הארון במטבח, וניסה לשלוף את המגירה של המיחזור החוצה - היא (שוב) יצאה מהמסילה.
"זהו! נמאס לי מהמטבח הזה!"

12 שנים אנחנו גרים בבית הזה, וכל מה שעשינו כאן היה צבע על הקירות. את המטבח גם צבעתי כבר פעם, אבל זה רק קוסמטיקה. לא עשינו כלום מעבר לזה.

ואז, כשישבנו לשתות את הקפה, הוא אמר "המטבח הזה מבאס אותי כל יום. אני רוצה לעשות מטבח חדש, שיהיה לנו כיף בו וכל המגירות ייפתחו כמו שצריך".
הגיוני, סה"כ. אנשים מחליפים מטבחים כל הזמן.
אבל אז אני אמרתי: "אם כבר מפרקים את המטבח, אז יש בעיה אחרת. הרצפה בבית הזה מרוצפת באלכסון, ואני שונאת את זה. אני רוצה ריצוף חדש. אם מורידים את המטבח, זו הזדמנות"
והוא אמר: "אבל אם רוצים לרצף צריך גם לפרק את המזנון בסלון, הוא מונח על הרצפה..."
ואני אמרתי: "ומזמן כבר רציתי שיהיה לי משרד כמו שצריך"
"והדלתות הרקובות בכל החדרים"
"והקרמיקה המיושנת בכל חדרי השירותים"
"ולמה אין לי ראש גשם במקלחת??"

ואז הסתכלנו אחד על השני ואמרנו: "בחיים זה לא יקרה. אין לנו כסף ואין לנו אומץ"
והמשכנו לשתות את הקפה.


בשבת יצאנו יחד לטייל ממש ליד הבית. צילמתי איזו כנסיה באלוני אבא, וממש לידה ראיתי שלט על בית  -"למכירה".
הצצתי מעבר לגדר והבית נראה בדיוק כמו שדמיינתי פעם שבית החלומות שלי יראה. גינה מהממת, בריכה מפנקת, סטנדרט בניה גבוה... אפילו מבחוץ רואים שזה בית מושלם.
כנסיה באלוני אבא. לא בתמונה - בית (כנראה מושלם) למכירה


"הנה, כזה בית אני רוצה. פה בטוח שהמגירות לא מתפרקות במטבח".
זאב, בשביל הקטע, נכנס ל"יד 2" וחיפש את הבית. כמובן שמצאנו. כמובן שהיו שם תמונות של הבית מבפנים. כמובן שיש שם ריצוף מושלם ומטבח כפרי מהמם וחדרים מדוגמים, ומקלחת עם ראש גשם.
טוב, אז הנה חלום שלעולם לא נגשים, החלפנו מבטים מפוייסים, והלכנו להכין עוד קפה.
בזמן שהכנו קפה, ניצן לחצה על הכפתור של "פנה לבעל הנכס לקבלת פרטים נוספים" והכניסה את מספר הטלפון שלי.

שלושה ימים אחר כך אני מקבלת שיחת טלפון ממתווך."ראיתי שהתעניינתם בבית, אשמח לתת עוד פרטים"
אל תשאלו אותי מה הפרטים, הכל נשמע לי כמו "מושלם, מושלם, מושלם, מושלם, כזה אני רוצה, מושלם, 6 מיליון ש"ח"

חחחחחח

הבית שלנו שווה פחות מחצי, להערכתי.
אנחנו אוהבים את הבית שלנו, אוהבים את המיקום שלו, מרוצים מהשכונה ומהבית בכללי. הוא פשוט קצת מתפרק.

ובנקודה הזו הבנו שאין ברירה. הולכים לשפץ.
זה חשבון פשוט. אם נשקיע עשירית מההפרש בין שני הבתים, יהיה לנו את בית החלומות שלנו, כאן.

אז מה עשינו?
נסענו לתאילנד.
אמרנו אחד לשניה "טוב עכשיו נוסעים, אי אפשר לחשוב על זה עכשיו, נראה כבר כשנחזור"
אופס, כמעט.

אז עשיתי מה שכל בנאדם הגיוני היה עושה, וממש לפני שנסענו לתאילנד - התקשרתי לסיון.
על סיון עוד אכתוב הרבה, אבל קבעתי אתה פגישה בבוקר שאחרי שאנחנו נוחתים.
אין חרטות.
נחזור בחמישי - והיא אצלינו בששי, עם הג'ט לג והכל.

וככה יצאנו לדרך.
מעולם לא בנינו, מעולם לא שיפצנו.
מעולם לא העזנו לחלום על בית חלומותינו.
עד היום.

תישארו, אספר לכם איך הולך :)


תגובה 1:

  1. אמנם כבר הכרתי את הסיפור, אבל עדין ממש מרגש אותי לקרוא שוב, וכאילו להיווכח מחדש ברגע שבו בחרתם בי. זכות גדולה! תכף שולחת מייל לגבי תכנון המטבח :)

    השבמחק