חפש בבלוג זה

יום ראשון, 13 במאי 2012

רגעים משני-חיים

בסוף השבוע האחרון ניסיתי לחשוב, אם הייתי צריכה לסמן רגע אחד בחיי שהוא עבורי רגע משנה-חיים, במה הייתי בוחרת.
למרות הקלישאה, אני חושבת שהרגע הזה עבורי היה רגע הלידה של הבן השלישי שלי, שרון.
זה לא זמן מתאים לסיפורי לידה, אבל כשאני מספרת על הרגע הזה אני תמיד מדמיינת איך יחד עם ההורמונים מייצרי החלב שהגוף שלי הפריש מיד עם הלידה, נחתו עלי תובנות של שלווה ורוגע, ומחקו את כל הלחץ שהייתי נתונה בו לפני הלידה, עם עבודה מלחיצה, חוסר הגשמה עצמית ובלי דקה לנשום. שרון נולד 10 ימים לפני הזמן ותפס אותי לא מוכנה, וזה מה שעשה את הרגע הזה עוד יותר משמעותי, והכי הכי לא צפוי.

בשבוע שעבר ליוויתי את הבת הבכורה שלי בשבוע שהיה אולי הקשה בחייה עד כה.
שבוע ההכנה לתערוכת הסיום של המגמה לגרפיקה בבית הספר.
חודשים של הכנות עברו בעצלתיים, המוזה התחבאה לה במשך תקופה ארוכה, ורוב השנה היא לא הצליחה למצוא את הכוחות להושיב את עצמה, ולקדם את שני הפרויקטים הגדולים שעליהם עבדה.
בסופו של דבר, אין להימלט מבחינת הבגרות וממועד פתיחת התערוכה, שהמשיכו להתקרב - למרות הכל, ולא היה מנוס אלא לסיים את הפרויקטים. בזמן. ובצורה מכובדת.

דמעות, לילות בלי שינה, הרבה נישנושים וויתורים על בילויים (כולל מדורת ל"ג בעומר :( ), שעות של ציור וצביעה, והמון כתמים של צבע על השולחן בפינת האוכל - אני לא חושבת שעד היום ראיתי אותה מוציאה מעצמה כל כך הרבה, בזמן כה מועט.

הלחץ נמשך עד הרגע האחרון, וסיום המשימות כל הזמן התרחק והתרחק, ככל שהיא עבדה יותר.
עזרתי איפה שיכולתי, תמכתי, פינקתי, פירגנתי, וכולנו השתדלנו לתת לה את הגב שהיא צריכה, והאויר שהיא צריכה.
ביום ששי בבוקר, התייצבנו בבית הספר, כדי לתלות את כל החלקים, ולהשלים את הפרזנטציה, רגע לפני שהבוחנת מגיעה.
שלוש כרזות ענקיות, לוגו, תפריט ושקיות למסעדת ארוחות בוקר דימיונית.
על הדרך מיתגנו גם צלחת וסכו"ם, ומפיות תואמות.





כשהכל היה במקום, נסעתי הביתה. השארתי אותה שם, בעולם שהוא כולו שלה, עם ההתמודדות שהיא כולה שלה, ולמרות שהבטחתי לעצמי לא להילחץ, לא באמת הצלחתי לנתק את עצמי.

אחרי שעה היא התקשרה.
על גלי התקשורת הסלולרית אפשר היה לשמוע את החיוך שלה.
את ההקלה, את האושר.

אחרי שבוע של קללות ויללות, שבו היא נשבעה לא להתקרב יותר לאקריליק ולמכחולים, הגיעה הבוחנת, ואמרה לה שהעבודה שלה מדהימה.

הקומפוזיציה, בחירת הצבעים, הרעיון שמאחורי העבודה והביצוע - כולם נפלאים.
"שלא תחשבי אפילו לעזוב את המקצוע הזה", היא אמרה לה, "את נולדת להיות מעצבת גרפית!"

טוב, בתור זו שילדה אותה, אני יכולה להגיד שלא ילדתי אותה להיות מעצבת גרפית, אלא להיות כל מה שהיא תרצה להיות.

יש לי הרגשה, שבכמה משפטים ובעיניים מאירות, בוחנת אחת לבגרות בעיצוב גרפי העניקה לבת שלי רגע משנה חיים.


5 תגובות:

  1. מקסים.
    מקסים הפוסט.
    מקסים הפרוייקט,
    מקסימה האמא שככה דואגת, תומכת ומפרגנת לבת שלה - זה אולי לא דבר שמשנה חיים שברגע, אבל זה בהחלט הדבר שהכי משפיע וישפיע על החיים שלה בכללותם!

    השבמחק
  2. רגע גדול בחיים!
    כל הכבוד לילדה שלא נשברה וכל הכבוד לך על העזרה, הלוואי ונוכל תמיד להיות שם עבורם, לעזור ולתמוך!!
    פרויקט הסיום שלה נראה פצצה.

    השבמחק
    תשובות
    1. בדיוק. כמה חזק אתה יכול להיות כשיש לך גב :) מתגעגעת, מיקוש ...

      מחק
  3. מעורר השראה, פשוט מקסים! בתור אחת ששולחת ידע באחד ממקצועות העיצוב אני מלאת התפעלות על הרמה, בהחלט לא נראה של ילדה בת 18! ישר כוח!!!

    השבמחק