איפה הייתי חודש?

אז מה שקרה זה שבדיוק ב 1.1.2013 התעוררתי עם צוואר כואב.
לא גרון, מבפנים, אלא צוואר, מבחוץ.
לא עורף תפוס, או שריר מכווץ, אלא בלוטה נפוחה וכואבת - שאי אפשר לתאר.
מכיוון שאני חשדניסטית וגם קצת היוכונדרית, רצתי מיד לרופא שאמר שהוא חושב שזו דלקת בבלוטת התריס - ושאלך לעשות בדיקות.
טוב -  בדיקות, דקירות, המתנה, כאבים, ידה ידה ידה, בינתיים כבר לא יכולתי להזיז את הראש וכאבה לי השיניים, האוזן, השערות על הקרקפת. טירוף.
כן, בסדר, אחרי כמעט שבוע קיבלתי סוף סוף כדורים, והתחילה מגמת שיפור, עד שפתאום לא.
בסופשבוע בטבריה (מכל המקומות בעולם) התחיל לדמם לי האף, ולכאוב לי הראש, כמו שלא כאב מעולם.
לחץ דם גבוה, הסתבר אחר כך - זהו. הבלוטה שלי יצאה סופית משליטה.
וכולם יודעים שאני אוהבת שליטה.
מה זה אוהבת? חייבת שליטה!

הרופא אמר שעכשיו זו פעילות יתר והפציץ אותי בתרופות,
ואני, מצידי, הלכתי לפרופסורית מומחית שאמרה שלא, זו לא פעילות יתר בכלל.
זו בלוטה שנהרסה בדלקת ושפכה את כל מאגרי ההורמונים שלה לתוך  זרם הדם שלי.
אין טעם לקחת כדורים. רק את אלו של הלחץ דם.
עם כל השאר אין ברירה אלא להתמודד.
ייקח בערך חודש עד שהדם שלי "יתנקה" ואז נוכל לראות מה מצב הבלוטה בכלל. אם היא קמה לתחייה או לא.
ואני - בינתיים - חזרתי לתפקוד - אבל ממש לא במיטבי.
באחד הימים הייתי כל כך חלושה, שנאלצתי לחנות עם האוטו במגרש חניה באמצע היום, לעבור לספסל האחורי וללכת לישון.
בשאר הימים אני עושה כמיטב יכולתי לנוח קצת יותר מהרגיל.
לפעמים זה מצליח, לפעמים לא.

בקיצר, בגלל זה לא כתבתי, הייתי מחוסלת, ובזמן היקר שבו אני מתפקדת - אני עובדת.

אבל לצלם המשכתי (אתם עוקבים בפייסבוק?) ומפה לשם חגגנו יומולדת 7 למעין (הנה הפוסט המרגש מהשנה שעברה).
הנה היא, במלוא תפארתה (אבל בתאורה גרועה)

ובסופי השבוע הבאים יש לנו ארוחות חגיגיות ואירוח משפחתי רב משתתפים (פעמיים), אז בטח יהיו חוויות ותמונות, ובכלל,
אני מקווה שהפוסט הזה יסמל סוף סוף את חזרתי לשיגרה.

רק בריאות לכולם!