כמעט בכל יום חמישי אחר הצהריים, דופק אצלי בדלת ילד ג'ינג'י, עם דלי גדול ומלא פרחים ביד, ומציע לי פרחים לשבת. כולם יודעים שיש לי חיבה מיוחדת לג'ינג'ים שמוכרים פרחים, ולכן בדרך כלל אני קונה ממנו בשמחה.
השבוע הוא הגיע, חייכני במיוחד, וביקש למכור לי כלניות יפהפיות. לצערי לא היה לי כסף בארנק אז הוא אמר: "לא נואר, אשאיר לך את הפרחים ואבוא לקחת כסף מחר". אנחנו מדברים על ילד בחטיבת הביניים, משהו כזה, כן?
הוא כל כך שימח אותי, באופטימיות הקוסמית שלו ובביטחון ובאמון באנשים, שמיד לקחתי שני זרים. אמרתי לו תודה רבה ושלא ישכח לבוא מחר ושאלתי איך קוראים לו. "איתי," הוא ענה, "אני גר כאן בשכונה. את בטח מכירה את אמא שלי."
בששי אחר הצהרים הוא בא, שמח וחייכן כרגיל, ושילמתי לו 45 שקלים על שני זרים של כלניות עליזות.
זה גורם לי שמחה רבה לגור בישוב שבו הבן של השכנה יכול ללכת בבטחה בין הבתים, לדפוק על כל דלת, למכור פרחים ולהאמין שמישהו ישלם לו ביום אחר.
ובסוף מסתבר שאני באמת מכירה את אמא שלו. אנדריאה הייתה המורה שלי לזומבה :)
מותק של ילד, אנדריאה :)
*
בכל שעה - גם כשהכבישים עמוסים וגם כשרק מכונית אחת אקראית עוברת - אם מתקרבים למעבר חציה - יש 95% סיכוי שהנהג במכונית יעצור לפני המעבר וייתן לך לעבור. אני גרה כאן כבר 10 שנים עוד מעט. בדקתי את העניין סטטיסטית. לא מצליחה להירגע מזה, אבל בהחלט הצלחתי להתרגל...
*
ועוד דבר שקשור לנהיגה - בטבעון לא מצפצפים. כאילו שאנשים כאן לא ממהרים או לא עצבניים או שיש להם עודף סבלנות. לפעמים מישהו עומד עם האוטו סתם ככה באמצע הכביש ובא לך להסביר לו שהכביש לא שלאבא שלו (אולי זה הנכד של אלכסנדר זייד בעצם... צריך להיזהר) אבל אז אתה נזכר שפה זה לא מקובל. ומתאפק.
*
כי אנשים באים לכאן מכל הארץ לראות פריחה בשבת. ככה נראית החורשה מאחורי הבית שלי:
השבוע הוא הגיע, חייכני במיוחד, וביקש למכור לי כלניות יפהפיות. לצערי לא היה לי כסף בארנק אז הוא אמר: "לא נואר, אשאיר לך את הפרחים ואבוא לקחת כסף מחר". אנחנו מדברים על ילד בחטיבת הביניים, משהו כזה, כן?
הוא כל כך שימח אותי, באופטימיות הקוסמית שלו ובביטחון ובאמון באנשים, שמיד לקחתי שני זרים. אמרתי לו תודה רבה ושלא ישכח לבוא מחר ושאלתי איך קוראים לו. "איתי," הוא ענה, "אני גר כאן בשכונה. את בטח מכירה את אמא שלי."
בששי אחר הצהרים הוא בא, שמח וחייכן כרגיל, ושילמתי לו 45 שקלים על שני זרים של כלניות עליזות.
זה גורם לי שמחה רבה לגור בישוב שבו הבן של השכנה יכול ללכת בבטחה בין הבתים, לדפוק על כל דלת, למכור פרחים ולהאמין שמישהו ישלם לו ביום אחר.
ובסוף מסתבר שאני באמת מכירה את אמא שלו. אנדריאה הייתה המורה שלי לזומבה :)
מותק של ילד, אנדריאה :)
*
בכל שעה - גם כשהכבישים עמוסים וגם כשרק מכונית אחת אקראית עוברת - אם מתקרבים למעבר חציה - יש 95% סיכוי שהנהג במכונית יעצור לפני המעבר וייתן לך לעבור. אני גרה כאן כבר 10 שנים עוד מעט. בדקתי את העניין סטטיסטית. לא מצליחה להירגע מזה, אבל בהחלט הצלחתי להתרגל...
*
ועוד דבר שקשור לנהיגה - בטבעון לא מצפצפים. כאילו שאנשים כאן לא ממהרים או לא עצבניים או שיש להם עודף סבלנות. לפעמים מישהו עומד עם האוטו סתם ככה באמצע הכביש ובא לך להסביר לו שהכביש לא שלאבא שלו (אולי זה הנכד של אלכסנדר זייד בעצם... צריך להיזהר) אבל אז אתה נזכר שפה זה לא מקובל. ומתאפק.
*
כי אנשים באים לכאן מכל הארץ לראות פריחה בשבת. ככה נראית החורשה מאחורי הבית שלי:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה