החיים כפרויקט

הקיץ האחרון היה קיץ עמוס ורגשי במיוחד.
קרו בו המון דברים, כולם נפלאים, ולא היתה לי דקה של מנוחה.
גם כשנחתי פיזית, ורבצתי במזגן, הייתי עסוקה. עסוקה בתחזוקת הבית, עסוקה בסיום הדוקטורט, עסוקה בעבודה, עסוקה במחשבות...
בלי שהתכוונתי (או אולי בלי שידעתי שאני מתכוונת) לקחתי על עצמי עוד משימה בתחילת הקיץ, שבדיעבד התבררה כמתנה גדולה.
חברה המליצה לי על אימון אישי (תודה מירב, גם על ההמלצה וגם על החיבור לדליה), בנקודה בזמן שבה חשבתי שאולי זה יעזור לי להחליט סוף סוף מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה.
סדרה של מפגשים מרתקים עם דליה, אבל בעיקר תובנות מרתקות עם עצמי הביאו אותי להכיר את עצמי טוב יותר (מדהים שזה בכלל אפשרי אחרי 46 שנים) ולחשוב לא רק על מה ארצה להיות כשאהיה גדולה, אלא גם על מה אני רוצה לעשות בשנה הקרובה, בחודש הבא או מחר.

דיברנו על הכל - על הקריירה, על הלימודים, על המשפחה והילדים, והכי מהכל - דיברנו עלי.

לקחת לעצמך שעה וחצי בשבוע (ועוד שעה שעתיים לשיעורי בית) ולחשוב ולדבר בהם רק על עצמך - זו מתנה גדולה מאד, וזה, מסתבר, בדיוק מה שהייתי צריכה בקיץ הזה.

אחרי שדיברנו על הכל, הגעתי לכמה תובנות, ועשיתי כמה בחירות מחשבתיות שלא היו קלות בכלל. בגלל שאי אפשר הכל (בכל אופן לא במהלך אימון מוגבל בזמן), הייתי צריכה לבחור בין מטרות שונות שהצבתי לעצמי, ובין תחומי החיים בהם אני בוחרת להתמקד.
לשמחתי הרבה, הלכתי עם הלב. ובחרתי אותי.

הכל התחבר בדיוק לקראת עונת החגים, שהיא אצלי כל שנה עונה של החלטות וחשבון נפש. אצל כולם ככה, אני יודעת, אבל לי יש יום הולדת בראש השנה, וככה יוצא שכל שנה אני מקבלת את מצב הרוח ההגיגי שלי, חושבת מה הספקתי, מה רציתי ולא הצלחתי, ומה אני רוצה עבור עצמי בשנה הבאה.

מכיוון שבחרתי אותי, היו שם, ברשימה, כל הדברים שמעסיקים אותי כל השנה.
לרדת במשקל
לעשות יותר ספורט
לקרוא ספרים
ולעשות משהו עבור עצמי. פשוט כי הוא כיף לי.

אז מי שמכיר אותי מלפני הרפתקת הדוקטורט, עת עוד היה לי פנאי, יודע שאני מכורה ליצירה.
היו תקופות בחיים שזה היה תחביב משמעותי, היו תקופות שזה היה מקור הכנסה ואפילו סוג של עסק, והיו תקופות שבהן זה פשוט לא היה. זה לא רק הזמן, צריך גם את השקט בראש כדי שזה יקרה.

הפכתי בזה תקופה ארוכה, וחשבתי מה בא לי.
זוכרת את התקופה שבה צילמתי תמונה ביום, זוכרת את התגובות שקיבלתי מאנשים ומהמשפחה.
זוכרת את הימים בהם תיעדתי בבלוג כל יום (במיוחד בטיולים, היום יום שלי לא עד כדי כך מרתק), וזוכרת את הכיף שבכתיבה, ובעיקר את אהבתי לתגובות מחברים - קרובים ורחוקים.

החלטתי לשלב בין השניים, ולהכניס את עצמי לפרויקט חדש.
לפרויקט הזה כתבתי חזון, שילווה אותי לאורך השנה, ויזכיר לי כל פעם למה אני פה, ולמה זה עושה לי טוב.

אני מעוניינת להקדיש זמן קבוע ליצירה שאינה מול המחשב לאורך השנה, כי זה משמח אותי ונותן לי הפוגה מכל הדברים האחרים בהם אני חייבת לעסוק כל יום, כל היום.  אני אוהבת לצלם, אני אוהבת לעצב, אני אוהבת חומרים כמו נייר, מדבקות וכו'.  אני אוהבת ללקט מזכרות, רעיונות, השראה – מכל מה שסביבי.

אני לא רוצה מונומנט ליצירה, אלא את תהליך היצירה עצמו.

במהלך שנת תשע"ו אקדיש זמן אחת לשבוע לכתיבה ועיצוב של חוויות השבוע, כולל תמונות שאצלם במהלך השבוע, שיהיה לי כיף לחזור ולהסתכל עליהן.

שלושה מימדים בפרויקט – צילום, כתיבה ועיצוב.

בערב ראש השנה תשע"ז יהיה בידי ספר, המכיל עמוד לכל שבוע של השנה שחלפה.

הספר ייבנה שבוע אחרי שבוע, והעמודים שלו יפורסמו בבלוג ובפייסבוק שלי.

במהלך העבודה על הספר אבחר לשתף בעבודה איתי מדי פעם שותף או שותפה, בני משפחה או חברים, על פי התוכן של העמוד או אירועים של אותו שבוע.

במהלך העבודה אקדיש למשימה זמן קבוע אחת לשבוע, שבו אבחר את התמונה השבועית, אכתוב את הטקסט הנלווה, אבחר את העיצוב ואיישם על פי הפורמט שאבחר.

אז מתוך החזון הזה בחרתי את project life.
אם תחפשו אותו בגוגל, זה מה שתמצאו. מדובר באלבום מעוצב, שמרכז תמונות וזכרונות מהחיים עצמם - בתדירות נוחה, למשל כפולה או עמוד לשבוע, שמעוצב בתוך שמרדפים מיוחדים, המחולקים לכרטיסיות. החלוקה הזו עושה את החיים יותר קלים כי העיצוב הכללי של העמוד ברור מראש, יש מקום לכיתוב ויש מקום לתמונה, והכל נכנס לתוך כיסים בגדלים קבועים.
הצטיידתי באלבום ובחבילה מגוונת של שמרדפים (תודה לדפי ממסטיקים, זוהי תחילתה של ידידות נפלאה :)), ומיינתי וסידרתי מחדש את כל תילי התילים של הדפים והמדבקות והקישקושים והוואשי טייפים שיש לי בבית.

העמוד הראשון של האלבום כבר מתחיל לקבל צורה, אבל יקבל פירסום מסודר בבוא העת, ובינתיים, הצצה...

הכי בסטייל להתחיל פרויקט כזה בראש השנה

דוגמית של פלטת הצבעים

והנה אני, ודליה מציצה :)