את היום האחרון בצפון אקי הקדיש לטבע ולג'ונגל. "הולכים להתרחץ במפלים", הוא אמר, ואנחנו באנו עם בגד ים ונעלי הליכה, לפי ההנחיות.
נסענו לנו בכיף, עולים עוד ועוד בגובה בהרים, עד שהגענו לכפר, ושם אספנו את המדריך המקומי שלנו, רותי (כנראה שלא ככה בדיוק קראו לו, אבל זה הכי קרוב שהצלחתי)
רותי הוביל אותנו בשבילים, בסוג של טרק בין הרים ובין סלעים, כשלצידנו כל הזמן שומעים את המים, קצת מזכיר את הבניאס (אבל עם פחות אנשים). עם ההליכה קולות המים הלכו והתחזקו, והנהר היה ממש לידינו, עד שהגענו למפלים. בתחתית המפלים - בריכה, שבה אפשר להתרחץ. זה היה יכול להיות מושלם אם המים לא היו קפואים. קצת מזכיר את הסחנ'ה, אבל עם מים קפואים וכן, פחות אנשים...
אם נדמה לכם שמים קרים זו סיבה לא להיכנס - טעות בידכם. כאן חווים כל חוויה עד תומה. לא מתפנקים.
התרחצנו, קפאנו. אפשר לצלם עוד כמה תמונות ולהמשיך.
על פי מה שהבנו זה היה שיא המסלול, אמרו שהולכים להתרחץ במפלים, לא? משום מה זה כנראה לא היה מתואם עם רותי, כי הוא המשיך להוליך אותנו בין הרים ובין סלעים, עוצר מדי פעם ומראה לנו עץ מיוחד או עכביש בגודל של עכבר ממוצע... שאלתי אם יש חיות בג'ונגל ורותי אמר שרק לטאות ונחשים. מרגיע.
באחד מהעיקולים בדרך פתאום ראינו את העמק נפרש מתחתינו. נדמה לי שהבנתי למה רותי סוחב אותנו לכאן. שדות של תותים ואורז, בקתות קש פזורות, אנשים חיים כאן.
המשכנו ללכת עד הכפר של רותי, שם השקו אותנו בקפה מהפולים שגדלים על צלע ההר, וכיבדו אונו בתותים, ישר מהשיחים - קטנים, לא מהונדסים, לא מרוססים ומתוקים להפליא.
ואחרי כל זה - הדבר הבא בתכנית - מוזיאון תלת מימד, שהוא למעשה מבנה בן שלוש קומות שכל כולו ציורים תלת מימדיים שהם תפאורה לצילומים. למקום כזה צריך לבוא על הבוקר מתוקתקים ומאופרים. אנחנו כאמור הגענו אחרי טרק בג'ונגל. פחות מתוקתקים, אבל כמובן שלא פיספסנו אף זווית צילומית.
מבחר מהתמונות בכיכובה של מעין - מצ"ב.
את הערב האחרון בצ'יאנג מיי, שבמקרה היה גם יום ראשון, ניצלנו לביקור בשוק של יום ראשון (חוץ ממני וממעין שנשארנו במלון) שהוא קצת שונה מהשוק של שאר הימים, כי יש בו מוזיקה חיה, ועבודות יד, וקצת פחות חיקויים של מותגים ושארוואלים.
למחרת בבוקר - מתארגנים לטיסה לקו-סאמוי. להרפתקה הבאה שלנו. חופשה בתאילנד - מערכה שניה.
אנחנו מתרגשים, ומרגישים קצת כמו לפני שיוצאים לחופשה - לא ממש יודעים למה לצפות. בעיקר התרגלנו לנוחות המדהימה של מדריך (תודה רבה מכל הלב לאקי המדהים) ונהג עם רכב צמוד (כי אין כמו בול, שהיה הנהג הכי זהיר והכי רגוע שפגשנו). רק המחשבה על זה שנגיע לשדה התעופה ונצטרך למצוא בעצמינו איך להגיע למלון - קצת מלחיצה. מקווים שנתמודד.
נסענו לנו בכיף, עולים עוד ועוד בגובה בהרים, עד שהגענו לכפר, ושם אספנו את המדריך המקומי שלנו, רותי (כנראה שלא ככה בדיוק קראו לו, אבל זה הכי קרוב שהצלחתי)
רותי הוביל אותנו בשבילים, בסוג של טרק בין הרים ובין סלעים, כשלצידנו כל הזמן שומעים את המים, קצת מזכיר את הבניאס (אבל עם פחות אנשים). עם ההליכה קולות המים הלכו והתחזקו, והנהר היה ממש לידינו, עד שהגענו למפלים. בתחתית המפלים - בריכה, שבה אפשר להתרחץ. זה היה יכול להיות מושלם אם המים לא היו קפואים. קצת מזכיר את הסחנ'ה, אבל עם מים קפואים וכן, פחות אנשים...
אם נדמה לכם שמים קרים זו סיבה לא להיכנס - טעות בידכם. כאן חווים כל חוויה עד תומה. לא מתפנקים.
התרחצנו, קפאנו. אפשר לצלם עוד כמה תמונות ולהמשיך.
על פי מה שהבנו זה היה שיא המסלול, אמרו שהולכים להתרחץ במפלים, לא? משום מה זה כנראה לא היה מתואם עם רותי, כי הוא המשיך להוליך אותנו בין הרים ובין סלעים, עוצר מדי פעם ומראה לנו עץ מיוחד או עכביש בגודל של עכבר ממוצע... שאלתי אם יש חיות בג'ונגל ורותי אמר שרק לטאות ונחשים. מרגיע.
באחד מהעיקולים בדרך פתאום ראינו את העמק נפרש מתחתינו. נדמה לי שהבנתי למה רותי סוחב אותנו לכאן. שדות של תותים ואורז, בקתות קש פזורות, אנשים חיים כאן.
המשכנו ללכת עד הכפר של רותי, שם השקו אותנו בקפה מהפולים שגדלים על צלע ההר, וכיבדו אונו בתותים, ישר מהשיחים - קטנים, לא מהונדסים, לא מרוססים ומתוקים להפליא.
ואחרי כל זה - הדבר הבא בתכנית - מוזיאון תלת מימד, שהוא למעשה מבנה בן שלוש קומות שכל כולו ציורים תלת מימדיים שהם תפאורה לצילומים. למקום כזה צריך לבוא על הבוקר מתוקתקים ומאופרים. אנחנו כאמור הגענו אחרי טרק בג'ונגל. פחות מתוקתקים, אבל כמובן שלא פיספסנו אף זווית צילומית.
מבחר מהתמונות בכיכובה של מעין - מצ"ב.
את הערב האחרון בצ'יאנג מיי, שבמקרה היה גם יום ראשון, ניצלנו לביקור בשוק של יום ראשון (חוץ ממני וממעין שנשארנו במלון) שהוא קצת שונה מהשוק של שאר הימים, כי יש בו מוזיקה חיה, ועבודות יד, וקצת פחות חיקויים של מותגים ושארוואלים.
למחרת בבוקר - מתארגנים לטיסה לקו-סאמוי. להרפתקה הבאה שלנו. חופשה בתאילנד - מערכה שניה.
אנחנו מתרגשים, ומרגישים קצת כמו לפני שיוצאים לחופשה - לא ממש יודעים למה לצפות. בעיקר התרגלנו לנוחות המדהימה של מדריך (תודה רבה מכל הלב לאקי המדהים) ונהג עם רכב צמוד (כי אין כמו בול, שהיה הנהג הכי זהיר והכי רגוע שפגשנו). רק המחשבה על זה שנגיע לשדה התעופה ונצטרך למצוא בעצמינו איך להגיע למלון - קצת מלחיצה. מקווים שנתמודד.
 |
| תמונת פרידה עם אקי מחוץ למוזיאון ה 3d |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה