לפני הכל - יצאנו החוצה לצלם קצת את הסביבה הקרובה.
חלום. באמת שאפשר להתרגל לזה...
ואז סיינה – שעה וחצי נסיעה והגענו אל עיר מדהימה, בנויה על גבעות, בניגוד
ללוקה השטוחה שבה ביקרנו אתמול.
סמטאות צרות ותלולות (מזל שחונים בחניון בחוץ,
ועדיין צריך לנווט עם עגלת תאומים...)
מגיעים לכיכר הראשית, מדהימה בגודלה – יש בה בעיקר נערים ונערות –
נראה כמו טיול שנתי של בית ספר, ודיברנו על כמה כיף באירופה שיוצאים לטיול שנתי
למקומות כאלו...
מול הכיכר ניצב בית העיריה המדהים, וסביבה הכל מלא דוכנים ומסעדות.
מתה על אירופה...
משם הלכנו עד הדומו, והפעם נכנסנו פנימה, להתפעל מציורי קיר ותקרה
מדהימים, מדובר בכנסיה מפוארת ואפילו הילדים גילו עניין. הרגשנו קצת תרבותיים לרגע (עד הרגע שבו גילינו שהמלאכים על התיקרה ערומים. שוב. כל הנוצרים הסתכלו על הילדים המצחקקים שלנו במבט נוזף)
אחר כך אכלנו, טינפנו עוד מסעדה, אבל אנחנו מתחילים ליהנות מהעובדה
שבאים, אוכלים, עושים רעש ובלגן ומשאירים למישהו אחר לאסוף את ההריסות. הפעם לא
נשבר כלום.
אחרי שסיימנו בסיינה רצינו לנסות למצוא מקום לשופינג. הקרייבינג מתחיל
לשגע את הבנות, וכשהן משתגעות אני משתגעת אחריהן.
אין לנו מושג איפה המקומיים קונים. זו באמת תעלומה, במיוחד לאור העובדה שיש פה די הרבה אנשים, ועל פניו כולם לבושים יפה. אבל חנויות - אין). מהכביש ראינו שלט של אאוטלט, ועצרנו לבדוק. מצאנו חנויות של
פראדה, גוצ'י ועוד כמה חברים מהרמה הזו. לא בשבילנו.
קצת אחריו ראינו מרכז קניות קצת פחות יוקרתי, אבל עדיין – לא ברור לי איפה הם קונים את מה שהם
לובשים יום יום.
כשהגענו למרכז האחרון – היו בו חמש חנויות בערך, והספקנו להיכנס רק
לחנות חזיות אחת. סוגרים והולכים הביתה ב 19:00. על הדקה.
קשה לקרוא לזה שופינג, זה אומר שנצטרך להמשיך לנסות.
חזרנו לוילה והכנו ארוחת המבורגרים – לא רע J
מוכרחים להודות שערב שקט זה סבבה, במיוחד בעומס החוויות שעובר על כולנו.
הילדים
מסתדרים מצוין , וגם כשיש מדי פעם חיכוכים – הם למדו להסתדר לבד לעשות משא ומתן.
כיף לראות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה