מגיעה לחדר רק קרוב ל 1:00 בלילה, יום ארוך ועמוס כל כך.
המשימה המרכזית שלי היא לערוך וידאו לקראת מחר, אותו נציג מול כל המשתתפים בקורס וגם מול כל חברי הועידה. משהו כמו 200 איש.
כל היום התרוצצתי וצילמתי אנשים, וכמובן שלא סיימתי לערוך, וזה צריך להיות מוכן למחר בצהריים...
אני אלך לישון ואמשיך מחר.
בכל אופן, חייבת דיווח אודות הפוסטר - הצגתי את המחקר שלי היום, הרבה פעמים, באנגלית, עם כוס יין ביד.
ניסיתי לא לשתות יותר מדי כדי שאוכל להבין מה שמדברים אלי. לא פשוט.
בסך הכל נדמה לי שהייתי בסדר...
הנה, מצורף. לא חייבים לקרוא הכל ;-)
אחרי הפוסטרים היתה לנו ארוחת ערב משותפת. על מנת לייצר קשרים, הושיבו אותנו לסירוגין - סטודנט, פרופסור, סטודנט, פרופסור.
ישבתי ותהיתי מי יתיישב לידי, המקום נשאר ריק די הרבה זמן.
בסוף הגיע מישהו, נראה בערך בגילי או קצת יותר, עם תג שם הולנדי על הדש.
התחיל לשוחח עם ההוא מימין, עם ההוא ממול, ובסוף הסתובב אלי ושאל מי אני.
עניתי שאני טל, מישראל, והוא אמר "באמת?? אני מדבר עברית!" בעברית!!
זה היה הזוי.
לא דיברתי עברית כבר ימים, כל כך מוזר פתאום לדבר בחופשיות.
בקיצור - קטע הורס-
הבחור נולד בארץ, בבית השיטה. אבא שלו קיבוצניק, ואמא שלו היתה מתנדבת מהולנד.
כשהוא היה בן 7 או משהו כזה היא התייאשה, וחזרה לאירופה, ומאז הוא כאן.
יש לו חצאי אחים, כולם גרים בישראל, ואמנם יש לו עברית קצת רצוצה, בכל זאת עברו איזה שנה או שנתיים, אבל תשמעו, במדבר כל קוץ פרח. זה היה הזוי.
הגישו לנו ארוחת ערב מפוארת (ולא שכל יום אנחנו לא אוכלים פה אוכל משובח, פשוט היום היה יותר), ואז היה חידון.
חמישה דפים של שאלות טריוויה בכל מיני תחומים. אנרגיה, סביבה, ההיסטוריה של UKERC ועוד כל מיני דברים. מאז עברו עוד כוס יין וכוס גדולה של בירה במערכת, אז סליחה...
אחר כך ישבנו בחוץ, ודיברנו.
אולי החלק המרתק ביותר בארוע הזה - ישבתי עם שני איראנים והודית אחת.
שיחות מדהימות על נושאים שאפשר רק לחלום לדבר עליהם - תרבות, דת, מעמד האישה, פוליטיקה.
זה מה שיפה במדע. אין לו גבולות.
תוך כדי כל זה אני שמחה להודיע ששלושת האיים של העולם הדמיוני שלנו הגיעו להסכם, וחתמו בראשי תיבות. בדיוק בזמן, לקראת המצגות מחר. קשה להבין את זה, אבל זה מה שאנשים עושים פה, מסביב לשעון. משא ומתן, חישובים, הסכמים...
מחר יום חשוב עם מצגת חשובה.
אני הולכת לישון, ונדמה לי שאפילו הצלחתי לנטרל את השעון המעורר פה שמעיר אותי מדי בוקר ב 6:15...
אחרי שראיתי את התמונות של מעין ממסיבת הסיום, והתגעגעתי כהוגן, חלומות מתוקים!
אה, ומחר בערב, אחרי הטירוף - ערב קיילי!! (ריקודים סקוטיים, הבנים בחצאיות! שוב!)
המשימה המרכזית שלי היא לערוך וידאו לקראת מחר, אותו נציג מול כל המשתתפים בקורס וגם מול כל חברי הועידה. משהו כמו 200 איש.
כל היום התרוצצתי וצילמתי אנשים, וכמובן שלא סיימתי לערוך, וזה צריך להיות מוכן למחר בצהריים...
אני אלך לישון ואמשיך מחר.
בכל אופן, חייבת דיווח אודות הפוסטר - הצגתי את המחקר שלי היום, הרבה פעמים, באנגלית, עם כוס יין ביד.
ניסיתי לא לשתות יותר מדי כדי שאוכל להבין מה שמדברים אלי. לא פשוט.
בסך הכל נדמה לי שהייתי בסדר...
הנה, מצורף. לא חייבים לקרוא הכל ;-)
אחרי הפוסטרים היתה לנו ארוחת ערב משותפת. על מנת לייצר קשרים, הושיבו אותנו לסירוגין - סטודנט, פרופסור, סטודנט, פרופסור.
ישבתי ותהיתי מי יתיישב לידי, המקום נשאר ריק די הרבה זמן.
בסוף הגיע מישהו, נראה בערך בגילי או קצת יותר, עם תג שם הולנדי על הדש.
התחיל לשוחח עם ההוא מימין, עם ההוא ממול, ובסוף הסתובב אלי ושאל מי אני.
עניתי שאני טל, מישראל, והוא אמר "באמת?? אני מדבר עברית!" בעברית!!
זה היה הזוי.
לא דיברתי עברית כבר ימים, כל כך מוזר פתאום לדבר בחופשיות.
בקיצור - קטע הורס-
הבחור נולד בארץ, בבית השיטה. אבא שלו קיבוצניק, ואמא שלו היתה מתנדבת מהולנד.
כשהוא היה בן 7 או משהו כזה היא התייאשה, וחזרה לאירופה, ומאז הוא כאן.
יש לו חצאי אחים, כולם גרים בישראל, ואמנם יש לו עברית קצת רצוצה, בכל זאת עברו איזה שנה או שנתיים, אבל תשמעו, במדבר כל קוץ פרח. זה היה הזוי.
הגישו לנו ארוחת ערב מפוארת (ולא שכל יום אנחנו לא אוכלים פה אוכל משובח, פשוט היום היה יותר), ואז היה חידון.
חמישה דפים של שאלות טריוויה בכל מיני תחומים. אנרגיה, סביבה, ההיסטוריה של UKERC ועוד כל מיני דברים. מאז עברו עוד כוס יין וכוס גדולה של בירה במערכת, אז סליחה...
אחר כך ישבנו בחוץ, ודיברנו.
אולי החלק המרתק ביותר בארוע הזה - ישבתי עם שני איראנים והודית אחת.
שיחות מדהימות על נושאים שאפשר רק לחלום לדבר עליהם - תרבות, דת, מעמד האישה, פוליטיקה.
זה מה שיפה במדע. אין לו גבולות.
תוך כדי כל זה אני שמחה להודיע ששלושת האיים של העולם הדמיוני שלנו הגיעו להסכם, וחתמו בראשי תיבות. בדיוק בזמן, לקראת המצגות מחר. קשה להבין את זה, אבל זה מה שאנשים עושים פה, מסביב לשעון. משא ומתן, חישובים, הסכמים...
מחר יום חשוב עם מצגת חשובה.
אני הולכת לישון, ונדמה לי שאפילו הצלחתי לנטרל את השעון המעורר פה שמעיר אותי מדי בוקר ב 6:15...
אחרי שראיתי את התמונות של מעין ממסיבת הסיום, והתגעגעתי כהוגן, חלומות מתוקים!
אה, ומחר בערב, אחרי הטירוף - ערב קיילי!! (ריקודים סקוטיים, הבנים בחצאיות! שוב!)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה