בירידות של סדום התקשרה ליאור, ושאלה מה שלומי ואיפה אני. השמש כבר עמדה רגע לפני שקיעה, והנוף המדהים של ים המלח נשקף מהחלון. "אני בדרך לים המלח" אמרתי לה, והיא אמרה "לא הייתי שם בחיים!". הנשימה שלי נעתקה. צודקת, הילדה. מאות מיילים גמענו בקיץ האחרון, ליטפנו אבנים בגרנד קניון, טבלנו במים בניופורט ביץ', אספנו עלי שלכת בטורונטו, ובים המלח עוד לא היו, הילדים שלי.
מיד שלחתי SMS לזאב - חייבים לקחת את הילדים לים המלח. זו בושה וחרפה.
הוא הסכים איתי. עכשיו צריך רק לבצע...
יחד עם החשיכה הגענו למלון לוט, על חוף הים. מנהל המלון, נחמיה בן פורת, קיבל אותנו בחיוך, כרגיל, ובכיבוד מפנק - בכל זאת בית מלון פה...
ההרצאה המרתקת שלו על מדיניות המלון לגבי העסקת עובדים, פינוק האורחים והחיסכון באנרגיה הזכירה לי שוב איך הכל קשור.
היה לי בוס שאמר לי פעם שבטח שכולם מעדיפים להיות צעירים ועשירים ולא זקנים ועניים, אבל בתחומים בהם אנו עוסקים אסור לנו לשכוח. סביבה זה חשוב, אבל לא על חשבון האירוח. אירוח זה חשוב, אבל לא על חשבון העסקת עובדים במשכורות רעב וללא תנאים. מדיניות הניהול של נחמיה לוקחת בחשבון את כל הנושאים החשובים הללו, ולא נותנת לאף אחד מהם עדיפות על חשבון השני. לא מתפשרים. נקודה.
ההרצאה של נחמיה גרמה לי לתהות מה עדיף - להתארח במלון לוט או לעבוד בו?
אולי שניהם.
אחרי ההרצאה סיירנו קצת במלון, ושוב הצטערנו שהחושך כבר ירד, ולא רואים את הנוף.
הידעתם שבריכת המלון החיצונית מחוממת, והיא מאבדת כ- 4 או 5 מעלות במהלך הלילה, שעולה הרבה מאוד כסף לחמם חזרה? בדיוק בשביל זה השקיעו (עיקר ההשקעה, כמובן, ברעיון וביישום, ולא בכסף) במלון לוט ביריעת פלסטיק (בתמונה מימין), ואיתה מכסים כל לילה את הבריכה. כמה פשוט, ככה גאוני. טמפרטורת הבריכה יורדת במעלה אחת בלבד. בגוף מים כל כך גדול - זה משמעותי מאוד...
סיירנו בין הלוחות הסולאריים (הם בכל מקום, על הגג, בחצר, איפה שרק אפשר), ובחדר המכונות.
אני ממליצה לכם להיכנס לאתר של המלון, ולקרוא עוד על היוזמות בתחום ההתייעלות האנרגטית, ולהבין כמה הרבה אפשר לעשות - אם רק רוצים.
ומול כל הטכנולוגיה - יש משהו שאפשר לנסות גם בבית - במלון לוט מכבסים את המגבות במחזור כביסה קצר ויעיל - ותולים אותן לייבוש. בשמש. 1,000 מגבות. כל יום.
כשתבואו למלון ותריחו את ריח השמש מהמגבת - תבינו למה.
נחמיה הוא כזה מנהל, שאפילו השמש עובדת אצלו :)
לאחר תום הסיור, אחרי שכולנו החלטנו שחייבים חופש, הזמין אותנו נחמיה לארוחת ערב בחדר האוכל של המלון.
מה אגיד לכם.
המבחר, הטעמים, חדר האוכל הבינלאומי והחיוך על השפתיים של כולם (אורחים, עובדים, זקנים שבאו לנוח וילדים שבאו להתרוצץ) - כל אלו היו סיום מושלם ליום ארוך.
נפרדנו שבעים ומרוצים, ויצאנו לנסיעה של קרוב לשעתיים לבית ההארחה בקטורה, כדי להתחיל יום חדש מחר בבוקר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה