חפש בבלוג זה

‏הצגת רשומות עם תוויות לוס אנגלס. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות לוס אנגלס. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 25 באוקטובר 2011

יום 24 - שוב יש לנו אוזניים



טוב, דיסני זה תמיד חגיגה, אבל דיסני בערב ליל כל הקדושים זה טירוף.
בימים האלו מגיעים לפארק המורעלים האמיתיים, משפחות שלמות בתחפושות שונות ומשונות, ובעיקר מושקעות. כאן לא תמצאו מישהו ששם על הראש כובע של קאובוי ויצא ידי חובתו. כל המשפחה באואוטפיט מלא של שודדי ים קריביים (אפילו שאבא לא דומה בכלל לג'וני דפ), או משפחת סופרעל (אפילו שהטייטס לא נראה משהו על הצלוליטיס של אמא), או שלוש סבתות בנות 70 בערך בתחפושת מלאה של הפיות של היפהפיה הנרדמת... בקיצור – טירוף.

באתר של דיסני יש הוראות להתחפשות – רק מראה כמה ברצינות הם לוקחים את עצמם..

Costume Information
All event attendees — including adults — may dress in their favorite Halloween costume and must follow these and other guidelines:
  • Costumes should be child-friendly and may not be obstructive, offensive or violent.
  • Guests may wear masks. However, masks must not obstruct vision and eyes must be visible at all times.
  • Guests who dress like Disney Characters may not pose for pictures or sign autographs for other Guests.
  • Costumes should not drag on the ground.
  • Costumes should not contain sharp objects, pointed objects or materials that may accidentally strike another Guest.
  • Costumes should not contain any weapons which resemble or could easily be mistaken for an actual weapon.
  • Guests of all ages may only wear costumes to the Disneyland Resort Halloween event to which they have valid tickets.
Guests who do not adhere to these guidelines may be refused entry into the event unless his or her costume can be modified to meet the above standards.


הגענו לפארק לפני הצהריים, והתחלנו לעבור בין המתקנים והאטרקציות – בחלק מהזמן התפצלנו בין הקטנים לגדולים, ובחלק נילחצנו כשלרגע לא ראינו מישהו מהילדים ביI המוני האנשים (בכל זאת – 8 ילדים – קל לאבד מישהו). מזל ששניים ישבו בעגלות. לפחות הם מחוברים להורה.



היה כיף – כמו שדיסני יכול להיות – עד כלות.



בשבע התחיל להגיע קהל אפילו יותר משוגע, ואנחנו עזבנו – כאמור – לא היו כרטיסים למסיבה – אבל לאור העובדה שלמחיר הכרטיס המוטרף ממילא היה צריך להוסיף עוד 60 דולר כדי להישאר לממתקים ולזיקוקים – אולי יותר טוב ככה.

סיכום יום 24 – להתראות קראוון

יום שני, 24 באוקטובר 2011

יום 26 – יום שמתחיל בדו"ח חניה




ככה סתם מחוץ לבית. אוף. 40$. התייאשנו כבר מלנסות לשמור על מסגרת תקציב...

אנחנו נוסעים לסיור בהוליווד עם משפחת דלמר – פגישה שקבענו עוד מהארץ, וכולנו מתרגשים לקראתה מאוד.

הנסיעה בבוקר עוברת בצורה חלקה – אף אחד לא יוצא לכביש ביום ראשון ב 9 בבוקר, מסתבר.
מגיעים בקלות ובול בזמן, ופוגשים את הדלמרים בשמחה והתרגשות. יושבים, מקשקשים, מחליפים חוויות...לכל אחת מהמשפחות יש את סיפורי המסע שלה עד היום, וכיף להיזכר ולצחוק מכל ההרפתקאות.



אחרי שנרגענו, לקחנו אוטובוס קומותיים שמסייר בהוליווד, ואפשר לעלות ולרדת ממנו בתחנות שונות. התחלנו לנסוע, וירדנו ליד רודאו דרייב. משהו גרם לנו ללכת לכיוון ההפוך, ופתאום מצאנו את עצמינו באמצע שוק אורגני, עם פינת ליטוף – במיקום הכי הזוי ביקום.





מכיוון שהיה לי מידע פנימי לפיו אנחנו צריכים להגיע לרחוב רוברטסון, התחלנו ללכת במסלול שהתברר אחר כך כארוך, מיגע, ונטול פואנטה. נפש חיה לא היתה ברחוב, ואנחנוף חבורה צחקנית ורעשנית של ארבעה מבוגרים ושבעה ילדים (סליחה, ניצן, שכללתי אותך בחבורת הילדים) היינו היחידים בסביבה. ברחוב אחד ילדה יצאה מהבית רק כדי לראות מי זה הולך בחוץ. כנראה זה לא נהוג.




ברוברטסון נחתנו כנראה בצד המשמים, כי לא היה שם כלום. לא בנאדם, לא סלבריטי, ואפילו לא בית קפה.  בסופו של דבר הלכנו לתחנת האוטובוס הבאה, ועלינו עליו. המשכנו וקפצנו ממנו שוב בשוק האיכרים. החלטה של רגע שהתבררה כהימור מוצלח מאוד, המון דוכני אוכל ומסעדות קטנות עם אוירה, ובאמצע – חנות החלומות של ניצן – עולם המדבקות. היא לא האמינה שזה קורה לה, וחוץ מכל המדבקות האינסופיות שמוכרים שם לפי מטר, היא מצאה שם את הפלסטרים המיוחלים – בצורת קאפקייק. באמת, יש דברים שרק תמונה יכולה להעביר... מתנצלת שהכל כבר ארוז, אצטרך להשלים צילומים מחר...

 אחרי שקנינו מדבקות ואכלנו  הגיע הזמן להמשיך, ועלינו שוב על האוטובוס.
המטרה הבאה של ניצן (שימו לב, יש מוטיב חוזר) היתה לעלות לקברה של מרילין מונרו. אין טעם לשאול למה, אנחנו צוחקים על זה כבר הרבה זמן, איך נגיע להוליווד ונשתטח על קברי צדיקות...

בקיצור, אנחנו על האוטובוס, מתקרבים לתחנה של בית הקברות בהוליווד, והתקליט מקריין את פרטי הטרוייה הרלוונטיים.

רמז ראשון למה שעומד לקרות:
ברשימת האנשים הקבורים בבית הקברות הנ"ל יש הרבה מכובדים, שמה של מרילין לא מוזכר בינהם...

רמז שני:
אנחנו קמים לרדת, והנהג שואל בפליאה: "פה? אתם בטוחים שאתם יורדים פה?"
אנחנו יורדים, ומוצאים את עצמינו בשכונה מטונפת וגרועה במיוחד, ליד מרכז קניות דהוי ובו פיצריה, ומכבסה, והרבה מקסיקנים מסתובבים בשטח... מחפשים את הכניסה לבית הקברות. אתמול היתה פה מסיבה של יום המתים (זה חג מקסיקני), וכל בית הקברות מלא בתפאורות ואביזרי תאורה מפורקים. כולנו בשלב הזה בהתקפת צחוק מטורפת, וגלית שואלת את ניצן: "את בטוחה שהיא קבורה כאן? מאיפה את יודעת?" וניצן עונה בנונשלנטיות: "אמא אמרה לי"... אני: "?!?!?!?!?"

רמז שלישי למה שעומד לקרות:
שומר בבית הקבורות מסתכל על החבורה המוזרה שנכנסת – ארבעה מבוגרים בוכים מרוב צחוק, שתי ילדות בנות חמש שרצות על הדשא, ועוד מגוון ילדים, כולם צוחקים בטירוף... הוא מניד בראשו ומחייך באופן מוזר... נראה כאילו אנחנו המחזה המוזר ביותר שראה מזה זמן רב...
זאב נכנס לאינטרנט ובודק בגוגל – מבינים את מה שהבנו כבר לבד – מרילין ממש לא כאן. קבורה באיזה מקום אחר, פה תכף, איזה שמונה מייל מכאן.


בתמונה, ניצן עם שלט הכניסה לבית הקברות, שימו לב במיוחד לשורת השירותים הכימיים מאחוריה, זה כנראה שאריות מהמסיבה של אתמול...)




אוקיי, מבצעים נסיגה מהירה, לפני שנעיר את המתים מרוב צחוק. מתחיל להתקרר ולהחשיך – ואנחנו מחכים לאוטובוס בתחנה, ליד המקסיקנים. יש לידינו חצר של בית ספר, חלק ממנה מגודר בסרט צהוב של המשטרה. אולי דקרו כאן מישהו אתמול? דווקא נוח, קרוב לבית קברות..

בשלב הזה אתם יכולים לדמיין את מצב הרוח שלנו, גלית בוכה מצחוק עם דמעות, הילדים באטרף, חיים וזאב מנסים להתקשר לחברת האוטובוסים לברר איפה האוטובוס שאמור לעבור כל 20 דקות...

שורה תחתונה – כל כוחותינו שבו בשלום לתיאטרון הסיני, והצטיידו בקפה לפני הנסיעה חזרה. אנחנו ללדרה ראנץ', משפחת דלמר לאנהיים – יש להם שלושה ימי דיסני עליזים לפניהם J

יש קצת יותר תנועה מאשר בבוקר, ויש לי עוד ערב אריזה ארוך, אז אני מנצלת את הנסיעה לכתיבה של הפוסט, הופכת שעה אבודה לשעת עבודה J

מחר צריכים לקום בארבע בבוקר, ולצאת לשדה התעופה לפני השמש... נוסעים לטורונטו, יאללה חורף!!


סיכום יום 26 – מזל טוב לרוני דלמר !

יום ראשון, 23 באוקטובר 2011

יום 25 – השיבה הביתה



כל מקום שאנחנו ישנים בו יותר משני לילות נקרא "בית".
אחרי דיסני חזרנו לבית של המארחים שלנו, כדי לפרוק את הקראוון, לכבס כמויות של כביסה, ולהתחיל לחשוב על ההמשך.

את הבוקר ביליתי בסידורים וכביסות, מזה אפשר להבין למה אני מרגישה בבית...
זאב נסע להחזיר את הקראוון, ולהביא אוטו כדי שנוכל להתנהל מחר ולהגיע לשדה התעופה ביום שני, והילדים התאוששו. את  ליאור הערתי בכוח ב 11 בבוקר...

 בצהריים, כשכבר לא  יכולתי לראות כביסה או קירות, יצאנו לקניון. היינו בהרכב מלא, ולכן בזמן שאני והבנות סקרנו ביסודיות את חנויות הבגדים הגדולות, שרון וזאב בילו שעתיים איכותיות במיוחד בחנות של apple ושתי חנויות אחריה – בחנות של מיקרוסופט.

הצלחנו לקנות קצת, למרות שניסינו לזכור שלפנינו טיסת פנים עם מגבלת מטען משמעותית. חזרנו לארוחת ערב משפחתית, ובלילה התחלנו לארגן את התיקים, ולתכנן תוכניות למחר. נוסעים לפגוש את משפחת דלמר ולטייל בהוליווד.

סיכום יום 25 – הכינו את הממחטות – מחר נפרדים...

יום שבת, 15 באוקטובר 2011

יום 17 - מעמיסים

14.10.2011

התחלנו את הבוקר בטיול על חוף הים. האוייקנוס מדהים. קשה להגיד במה בדיוק הוא שונה מהים התיכון אבל משהו בריח, ובמזג האויר שהוא משרה סביבו שונה לגמרי. הזרמים הקפואים שמגיעים מאלסקה גורמים למים להיות קפואים, ולכן גם לכל האויר בחוף להיות קריר יותר, בניגוד לאוויר המהביל שיש אצלינו.


שמונה ילדים וארבעה מבוגרים פשטו על החוף, שהיה כמעט ריק מאדם.
טיילנו קצת על הטיילת ועל החול, ובין הסלעים, פוקס, הבן של המארחים שלנו אסף דגימות מים להסתכל עליהן במיקרוסקופ אחר כך, והגלים החזקים הבריחו אותנו מהחוף.



המשך היום היה מוקדש לקניות לקראת הטיול והתארגנויות. הבנים נסעו להחזיר את האוטו השכור ולהביא את הקראוונים. הבנות נשארו בבית והכינו סירטון וידאו, ואני ושרון, המארחת היקרה שלי, יצאנו לקניות. מסופר לסופר, וגם דרך מייקלס, בסט ביי, ולוקיישנים שונים.
סיימנו בזה שהיא קיבלה דו"ח תנועה על כניסה לצומת לא פנוי ברמזור, ולקינוח, שפכנו קפה על הטלפון שלה.
כל הנזקים - הפיכים.


אחר הצהריים חנו ליד הבית שני קראוונים, מוכנים להעמסה. הילדים של השכונה באו בריצה כדי לשחק בפנים...




בתוך הבית, ערימות של ציוד, את רובו נעמיס מחר על הבוקר.


מחכה לנו שבוע עמוס בהרפתקאות, אני מרגישה את זה :)

סיכום יום 17 - גם יום רגוע יכול להיות מעייף...

יום חמישי, 13 באוקטובר 2011

יום 16 - חצי טיול עבר



14.10.2011

איך לסכם את החצי הראשון של הטיול הזה?

דברים שנצטרך לעשות בטיול הבא:
  • -          לראות מופע בברודווי
  • -          לחרוש שכונות נוספות של ניו יורק
  • -          לצאת לארוחת ערב רומנטית ביום הנישואין שלנו
  • -          לראות עוד כמה מוזיאונים בוושינגטון
  • -          לתפוס עוד כמה נקודות צילום שוות בסן פרנסיסקו

דברים שהיו נפלאים כל כך:
  • -          ניו יורק – כל מה שעשינו היה נהדר
  • -          פנסילבניה נהדרת במיוחד אחרי העיר הסואנת
  • -          נפלא לפגוש משפחה כל כך אוהבת ומפנקת כמו שיש לנו
  • -          הילדים שלי. פשוט מדהימים
  • -          הזוגיות שלנו – שמממשיכה להיות מדהימה, גם ברגעי משבר
  • -          פארקי שעשועים – אי אפשר לפספס איתם. הכל מושלם מבוקר עד ערב (למעט המחירים...)

דברים שאני מצפה להם בהמשך:
  • -          טיול קראוונים, חווייה חדשה לגמרי. אני סקרנית כל כך...
  • -          מחר הולך להיות יום רגוע, כולנו צריכים את זה כל כך
  • -          המשפחה שלי – מחכה לי עוד ביקור נפלא בטורונטו


אף פעם לא היינו בחופש כל כך אינטנסיבי וארוך. זה לא קל, ויש רגעים שהילדים (ולפעמים גם ההורים) נשברים. בינתיים זו חוויה נהדרת בשבילי, והזמן האיכותי הזה שאנחנו מבלים ביחד, שווה בעיני כל דבר אחר.

טוב, היום היינו בדיסני, בפארק של הרפתקאות קליפורניה. זה פארק נהדר כמיטב המסורת של מרצ'נדייז, מכל הסוגים והמינים, ובמיוחד – הכל מתוקתק. אין פיספוסים. כמות האנשים שעובדים שם פשוט מדהימה, ואתה רואה רק את אלו שעובדים בחוץ. קשה לדמיין כמה כאלו יש מאחורי הקלעים.

כבר בכניסה יש מתקן "טיסה בשמי קליפורניה". חוייה מדהימה. אתה יושב על כסא, מרחף באויר, בתוך סרט שלוקח אותך בטיסה בתוך הנופים של קליפורניה. אתה מרגיש את הרוח, הריח, הכל כל כך אמיתי והחוויה – מושלמת.


שאר המתקנים אופייניים לפארקים של דיסני, רכבות הרים (אנחנו משפחה של פחדנים, על הגדולות לא עלינו), נסיעות דרך סיפורים ודמויות מהסרטים. בקיצור – כיף אמיתי.  העברנו יום שלם רק בפארק הזה, את פארק דיסני השני נעשה בשבוע הבא, ביום האחרון של טיול הקראוונים שלנו.
חזרנו הביתה אחרי יום מפרך, והמארחים שלנו קנו לכל הבנות (שלהם ושלנו) חליפות טרינינג וורודות. 
בית עם ארבעה מבוגרים ושמונה ילדים זו שמחה גדולה (למתארחים, אני לא בטוחה איך זה למארחים...)


מחר אנחנו עוד בבית, אז יש תקשורת וציוויליזציה. מה יבוא אחר כך – אין לדעת. מקווה שאצליח לעדכן מדי יום.

סיכום יום 16 – סרט תלת מימדי של החבובות. להיט!



יום שלישי, 11 באוקטובר 2011

יום 14 - בערבות קליפורניה


11.11.2011

נסיעה ארוכה מאוד, גם במיילים ועוד יותר בזמן.
ירדנו מההרים אל השטחים הענקיים של קליפורניה, אל השדות, והמטעים, והגפנים הנמשכים עוד ועוד.
מרחוק רואים פסגות הרים מושלגות.
מקרוב רוב הזמן לא רואים כלום.



תוך כדי נסיעה אני משוחחת בטלפון עם אמא שלי, והיא אומרת לי - תיכנסי ל  ynet, יש חדשות חשובות...

עולם מטורף, כשאנחנו מגיעים לפקקי התנועה המפורסמים של לוס אנג'לס, ממשלת ישראל מצביעה בעד עיסקה לשיחרור גלעד שליט.



כשאנחנו מחפשים את היציאה הנכונה כדי להגיע ללדרה ראנץ', אביבה שליט מקבלת את שיחת הטלפון שלה חיכתה חמש שנים.

כשאנחנו מגיעים ליעד, משפחה מדהימה ומרוגשת ממתינה לנו מחוץ לבית, ואנחנו כמעט קופצים מהאוטו תוך כדי נסיעה.
בזמן הזה מדינת ישראל מתעוררת (מי שהצליח לישון, כמובן) לבוקר של תקווה חדשה, מהולה ברגשות מעורבים.

אנחנו בלוס אנג'לס, שוב, מארחים אותנו בבית מדהים ומפנק, ויש לנו המון תכניות לימים הקרובים.



אני מקווה שנספיק לעשות את כל מה שאנחנו מתכננים, ומאחלת למשפחת שליט שהבן שלהם יחזור הביתה עוד לפנינו.

מחר - בתכנית - sea world בסן דייגו.

סיכום יום 14 - התרגשות גדולה, לכולנו.