מעין התחילה עם הסיפור הזה של השלג כבר בשנה שעברה, נדמה לי.
היא לא ראתה אף פעם שלג, והיא ממש רוצה לנסוע לחרמון, ולמה אנחנו אף פעם לא לוקחים אותה, ועוד כל מיני אמירות שמטרתן להחליש את עמידתנו האיתנה כהורים ולהדגיש את עצלנותנו המובנת אל מול הקור, הפקקים והצפיפות.
כל כתבה בטלויזיה, כל תחזית מזג אויר, כל חברה מהכיתה שנסעה וחזרה - מזכירים לה שהיא עוד לא ראתה מעולם שלג.
דחינו עוד ועוד, עד שהבנו שיש משהו מעוות בעובדה שבעוד שלושה שבועות היא נוסעת לטוסקנה אבל בחרמון עוד לא היתה, ולפני שבועיים בערך כתבנו שנינו ביומן יום חופש על היום.
אין לדעת אם עוד יהיה שלג, אי אפשר לחזות מה יהיה מזג האויר, ומרוב שיש לנו כל כך הרבה ילדים וכולם עסוקים כל כך גם אי אפשר לדעת אם יהיה איזה מבחן, או משהו אחר - אבל קבענו.
שלשום התחלנו להתלבט אם לממש את האופציה או לא.
באתר של החרמון יש מצלמות שמשדרות מה קורה באתר בשידור חי, אז ראיתי שאין שם נפש חיה ושלמעלה עוד יש קצת שלג.
יאללה, הולכים על זה.
מתוך משפחה של שש נפשות רק אחת גילתה אחריות אינסופית ובחרה (מרצונה!) ללכת לבית הספר ולא לבוא איתנו (גילוי נאות - היא הלכה לדבר עם המורים שלה כי בזמן שאנחנו נוסעים לטייל לנו היא מפסידה מתכונת באנגלית ובחינה בתנ"ך. הצליח לה, קיבלה אישור להיעדר :)).
כל השאר קמו בבוקר ויצאו לדרך.
לנסוע לטייל בסתם יום של חול זה משהו שמעולם לא עשינו, ואנחנו בהחלט צריכים לעשות את זה יותר.
בדרך הלוך עצרנו בבית קפה בכניסה לכחל, ואכלנו ארוחת בוקר.
בחרמון היינו כמעט לבד, ובאמת למטה אין כלום אבל למעלה יש יופי של שלג ואפשר אפילו לגלוש במזחלת.
הכבישים היו פנויים, במסעדות חיכו רק לנו, ואמנם היה קצת אביך אבל לפחות לא קפאנו :)
בקיצור - קבלו המלצה - קחו יום חופש.
[תוספת חשובה - אם אפשר לעשות את זה ביום שיש עוזרת - ואז עוד חוזרים בסוף הביתה לבית מדוגם - עוד יותר טוב!!]
וזהו. היינו בשלג. אפשר לעבור לעונה הבאה :)
מעין, אגב, הודיעה שזה היה קר ורטוב ושהיא לא רוצה ללכת שוב לשלג, או כלשונה "זה לא היה שווה את המאמץ" (היא בת 7, כן?)
היא לא ראתה אף פעם שלג, והיא ממש רוצה לנסוע לחרמון, ולמה אנחנו אף פעם לא לוקחים אותה, ועוד כל מיני אמירות שמטרתן להחליש את עמידתנו האיתנה כהורים ולהדגיש את עצלנותנו המובנת אל מול הקור, הפקקים והצפיפות.
כל כתבה בטלויזיה, כל תחזית מזג אויר, כל חברה מהכיתה שנסעה וחזרה - מזכירים לה שהיא עוד לא ראתה מעולם שלג.
דחינו עוד ועוד, עד שהבנו שיש משהו מעוות בעובדה שבעוד שלושה שבועות היא נוסעת לטוסקנה אבל בחרמון עוד לא היתה, ולפני שבועיים בערך כתבנו שנינו ביומן יום חופש על היום.
אין לדעת אם עוד יהיה שלג, אי אפשר לחזות מה יהיה מזג האויר, ומרוב שיש לנו כל כך הרבה ילדים וכולם עסוקים כל כך גם אי אפשר לדעת אם יהיה איזה מבחן, או משהו אחר - אבל קבענו.
שלשום התחלנו להתלבט אם לממש את האופציה או לא.
באתר של החרמון יש מצלמות שמשדרות מה קורה באתר בשידור חי, אז ראיתי שאין שם נפש חיה ושלמעלה עוד יש קצת שלג.
יאללה, הולכים על זה.
מתוך משפחה של שש נפשות רק אחת גילתה אחריות אינסופית ובחרה (מרצונה!) ללכת לבית הספר ולא לבוא איתנו (גילוי נאות - היא הלכה לדבר עם המורים שלה כי בזמן שאנחנו נוסעים לטייל לנו היא מפסידה מתכונת באנגלית ובחינה בתנ"ך. הצליח לה, קיבלה אישור להיעדר :)).
כל השאר קמו בבוקר ויצאו לדרך.
לנסוע לטייל בסתם יום של חול זה משהו שמעולם לא עשינו, ואנחנו בהחלט צריכים לעשות את זה יותר.
בדרך הלוך עצרנו בבית קפה בכניסה לכחל, ואכלנו ארוחת בוקר.
בחרמון היינו כמעט לבד, ובאמת למטה אין כלום אבל למעלה יש יופי של שלג ואפשר אפילו לגלוש במזחלת.
הכבישים היו פנויים, במסעדות חיכו רק לנו, ואמנם היה קצת אביך אבל לפחות לא קפאנו :)
בקיצור - קבלו המלצה - קחו יום חופש.
[תוספת חשובה - אם אפשר לעשות את זה ביום שיש עוזרת - ואז עוד חוזרים בסוף הביתה לבית מדוגם - עוד יותר טוב!!]
וזהו. היינו בשלג. אפשר לעבור לעונה הבאה :)
מעין, אגב, הודיעה שזה היה קר ורטוב ושהיא לא רוצה ללכת שוב לשלג, או כלשונה "זה לא היה שווה את המאמץ" (היא בת 7, כן?)
