איך הזמן טס כשנהנים...

יום טיפוסי בחיי החדשים:

6:15 - השכמה, לרוב עם ילדה בת עוד-רגע-7 וקפה שאבא שלה הניח לי ליד המיטה
6:30 - אירגונים והתארגנויות, כריכים וכרטיסיות
7:10 - שני ילדים יוצאים להסעה בליווי בלבד, לראות שהאוטובוס לא ברח
7:11 - הכל בסדר, אני יוצאת מתחנת האוטובוס לריצת בוקר
7:45 - חוזרת הביתה, אדומה כמו עגבניה ומזיעה נורא, אבל מאושרת
8:00 - אני אחרי מקלחת, מתיישבת לעבוד
10:00 - הפסקה ראשונה לקפה מהמכונה המופלאה שלי ומיד חזרה לעבודה
13:00 - יורדת להכין ארוחת צהרים ותוך כדי בישול שמה מדיח, מכונת כביסה ותולה את הכביסה של אתמול
14:00 - בממוצע - שני ילדי סנדביץ' ומפתח חוזרים הביתה, ועדיין מתפלאים כל יום מחדש לגלות שאמא בבית ויש אוכל טרי. אושר.
14:30 - עוד שעתיים של עבודה, מקוטעות על ידי הסעות לתזמורת / צופים
16:30 - אוספת את מעין מהצהרון. וזהו. לא מתקרבת למחשב.

ועכשיו - להבהרות:

• הרבה יותר קל להתארגן ולארגן בבוקר כשאת לא צריכה להתאפר ולהתארגן. רק בגדי ספורט ויאללה.
• בשבחי הריצה כבר דיברתי. אני מתקדמת יפה. בעוד שבוע וחצי יש מרוץ עממי בטבעון, אני מתכוונת לרוץ עם הבן שלי. בפעם הבאה אולי ארוץ תחרותי :)
• כל בוקר ב 8:00, כשאני מתיישבת אני מבינה כמה כבר הספקתי הבוקר, וכמה זמן בזבזתי בעבר על נסיעות
• אסור להתקרב למטבח או לאזור הכביסה בלי אישור מיוחד ולא בשעות המיועדות. פשוט אסור.
• מכיוון שאני עובדת על כמה נושאים במקביל, אני מכינה לי כל יום רשימת מטלות יומית. ממש. על פתק (לא קטן מדי!) כל מה שמבוצע - נמחק. כל פעם שאני מרגישה אבודה - אני חוזרת לפתק לראות מה המשימות שיש לי. בסוף היום הפתק הולך לפח (הניירות) ומה שלא מחוק מועתק לפתק של מחר.
• משהו שידעתי אבל הדחקתי - השיחות של ארוחת צהריים לא דומות לאף שיחה אחרת. הכל טרי. ממקור ראשון. כמו האוכל :)
• אין לי מושג איך התמודדתי עם הלוגיסטיקה הזו כשהייתי במשרד. בעצם יש לי מושג. כל יום בשעה 13:30 נפתח חמ"ל של טלפונים. מי הולך לאן, מי מחזיר מאיפה, ואיזו אמא תעשה לי טובה ותאסוף את הילד שלי הפעם. הפעם זו אני.
• שבוע וחצי ועוד לא נשברתי אף יום לשנ"צ. גאה בעצמי!
• קודם אספתי את מעין מהצהרון ב 16:50. עכשיו ב 16:30. היא מרגישה שאני משקיעה בה :)

עוד לא שבועיים מאז שאני בבית. 

כמה קל להתרגל...

קפיצה קטנה לחול(ה)

אז בסוף הוא הגיע, היום האחרון של החופש, והביא עימו סתיו אמיתי, ותחושה של הקלה, וניחוח של התחדשות וגעגועים אפילו שעוד לא נגמר.
אחרי החופש הזה מחכה לי סוף די מוזר של משהו מוכר, והתחלה חדשה ומרגשת של משהו חדש.
לילדים מחכים חודשיים (!) של לימודים, ושגרה שלפעמים היא דווקא סבבה, תלוי את מי שואלים.
איך שלא יהיה, הצלחנו לעשות כמעט את כל מה שרצינו, לפגוש כמעט את כל מי שרצינו, ואת מה שלא הספקנו נצטרך להספיק בסתם יום של חול.

בינתיים את היום האחרון בילינו באגמון החולה. היינו שם לפני כמה שנים ואנחנו שוב ושוב רוצים לחזור.
את פנינו קיבל גשם, אבל למרבה מזל לא נבהלנו ויצאנו, רכובים על כל מיני כלי רכב, מתחלפים ביננו כל הזמן.
מזג האוויר הסתווי, הנוף המדהים, האווירה הנעימה והאוויר הנפלא - היו סיום נהדר לחופש משובח,
ועוד הספקנו להגיע הביתה בזמן למפגש משפחתי משמח (מזל טוב ליונתן ליומולדת 12 וחודש כמעט :) ).

וכהרגלי, מספר תמונות כדי לעשות גם לכם חשק להיכנס לאוטו ולנסוע לצפון...

נו, חו"ל או חולה?

משפחה על גלגלים

תמיד רציתי להצטלם על ערימת חציר...

 ואמנם ילד אחד חסר בתמונה, אבל בכל זאת, תראו איזה יופי :)

זהו. שרדנו את החופש.
עוד קרה ונחתך בעריכה -
זאב והילדים בפארק ים כרמל. היה נהדר:

וכולנו היינו בסופרלנד בראשון. היו רגעים שזה הזכיר פארקים בחו"ל, מדי פעם נגעלנו מאלו שנדחפים בתור, אפילו שכמעט ולא היו תורים... בסך כל היה סבבה.

וזהו.
"אחרי החגים" שמח לכולם :) 

נכנס יין, יצא.... עוד יום!

שיכורים מהצלחת היום הקודם החלטנו למצות את פורמט "מטיילים בבוקר וישנים צהריים במזגן" גם היום.
נסענו ליקב יפתחאל באלון הגליל, שם משפחה נחמדה עם חולצות שכתוב עליהן "בוצרים ונהנים" הפעילו ילדים לכבוד החג בבציר, מעיכה, התמרחות, מעיכה, סינון והתמרחות - עד שיצא תירוש.
יתרונות:

• זה ממש קרוב הביתה, וכרגיל הכבישים היו ריקים.
• לא היו הרבה אנשים
• אני תמיד אוהבת לראות עסקים משפחתיים, זה משמח אותי
• יין משמח לבב אנוש, ועבודת כפיים במיוחד
• המחיר היה שווה לכל נפש (30 שקל לילד, 20 למבוגר), כולל כל הפעילות וסיור ביקב הקטן, ואפילו טעימות יין ודבש
• מזג אויר טוב ונוף על הכיפאק, וכל זה 15 דקות נסיעה מהבית

נכון חו"ל?

 חסרונות:

• לגיל של הילדים שלנו - זה באמת קצת גבולי
• אם היו עוד שני בני נוער עם חולצה של "בוצרים ונהנים" הכל היה מתקתק קצת יותר טוב
• ומשהו קטנוני אבל אני חייבת - אם יש משהו שמעצבן אותי זה כשנותנים לילדים להכין, למשל, תגיות לבקבוק - עם קופסא מלאה טושים - 75% מהם יבשים. 

 

  

אני יודעת שילדים לא סוגרים את הפקק והבקבוקים רטובים והמדבקות חלקות והכל - אבל אין דבר מייגע יותר מלעבור טוש טוש ולגלות שגם הוא עבר לעולם שכולו טוב... 

 

 

בוצרים ונהנים

והנה התוצר:

חשבנו שנקדש עליו ביום ששי, אבל הכורמת החרוצה אמרה שחייבים לשתות כל היום, כי אחרת הוא יחמיץ.
בעעעעעע.



ובדרך הביתה, נסעה לפנינו המשאית הזו:

ניסיתי לצלם, אבל לא בהצלחה יתרה - מתחת ללוגו המבטיח למעלה כתוב - "אם את מעוניינת- תצפרי 3 פעמים!!". אנחנו לא צפרנו אבל לכל המעוניינות - יש גם טלפון למטה :)


 

הישרדות חגים - יום 9

אחרי שכמעט הדחנו שלושה משתתפים בלילה שבין יום 6 ליום 7 עקב מגפת הקאות, הצלחנו באורך פלא להגיע ליום 9, ואפילו שני משתתפים בכירים הצליחו לצאת לארוחת ערב זוגית ביום הנישואין שלהם, שבמהלכה היו רק 5 שיחות מהבית, שלוש הודעות SMS  וכמה הודעות ב what's up (רובן נוגעות לבעיות קליטה בטלפון החדש של שרון, ולשעת החזרה המשוערת שלנו הביתה).

מכיוון שמשתתפת אחת יצאה למחנה הישרדות משלה במסגרת הצופים, ואחת, מסתבר, יש לה חיים, יצאנו הבוקר סוף סוף לטייל, שני הורים ושני ילדים. הרכב משפחתי שאנחנו לא זוכרים מאז...

מאז 2002, למעשה.

נתחיל מהסוף, טיול שמסתיים בשנת צהריים בהכרח לא יכול להיות רע, ולכן היום הזה מוגדר כהצלחה מסחררת.

יצאנו מהבית ב 9 בבוקר, חמושים בשני ילדים, שני תיקים ומצלמה, ונסענו לפארק המעיינות.

זה ממש ליד הסחנה, שבו לא הייתי מאז שאני הייתי בגיל של מעין בערך, וזאב אומר שהוא חושב שהיה שם בערך בגיל של שרון.

זה נושא ששווה בדיקה כי לפי הנתונים הללו (פלוס מינוס שנה שנתיים לכל כיוון, כן?) יש מצב שהיינו שם אי שם בשנות השבעים העליזות, באותו היום!

בכל אופן, קצת חרדים ממזג האוויר והעומס האנושי, התייצבנו במקום בשעה 10:00 ושכרנו רכב גולף חשמלי למשך שעתיים.

לקט רכב ומים (ואין כמו הפרצוף ה"מאושר" של מעין בשמאלית התחתונה)

בשעה הזו לא היו כל כך הרבה אנשים (אבל לא ממש היה נטוש, זה בסדר), וגם לא היה נורא חם.

הסתובבנו לנו בין המעיינות (מעין הרגישה בבית J ) ומדי פעם גם שכשכנו במים.

לקט "הוא הלך בשדות" (ולמטה באמצע אני מצלמת את החצב שמופיע בראש הפוסט)

לאט לאט לקראת הצהרים הרגשנו את נפח המטיילים עולה, וכשהגענו בחזרה בתום שעתיים, כבר היה בכניסה די טירוף.

למרות שאיחרנו באיזו חצי שעה בהחזרת הרכב , חייכו אלינו יפה ואמרו תודה, ואנחנו נסענו לכיוון הבית.

לקט "אני לא נכנסת למים כי הדגים ינשכו אותי", ומשמאל באמצע- רק בישראל.

מילות פרידה שמצאנו על החלון כשיצאנו מהפארק (יחס אישי!)

כאמור, מקלחת, ארוחת צהריים ושנ"צ כבר בבית, בהחלט טיול כלבבי J

בקיצור

תודה לציפי על ההמלצה,

תודה לעם ישראל שמאחר לצאת מהבית (או פשוט גר רחוק?!)

עוד יום עבר, בחיי שיש מצב שנצליח לעבור את זה בשלום...

Tal and Zeev - The making of...

זה היה לפני 21 שנים,

ומכיוון שמעולם לא היה לנו אלבום חתונה, הפעם אתן לתמונות לדבר...

הסתרקתי לבד, והתאפרתי לבד, והתלבשנו (עזרנו אחד לשניה)

ואז זה קרה...

טל וזאב גולדרט

2.10.1991

הישרדות חגים - היום ה- 5

זה התחיל בערב יום כיפור, ולמרות שעשינו הכנות נפשיות ומעשיות מרחיקות לכת, עדיין אנו מוצאים את עצמינו בהישרדות.
מי יישאר אחרון על האי? (ספוילר - אני)
שפע של טבלאות עם ימי החופשה (14 במספר) הכנו, מנסים למפות אילוצים, אירועים, פעילויות של הצופים ודרגות שיעמום שונות של הילדים.
מולן, ערכנו רשימה של מקומות שהיינו רוצים לבקר בהם, ואף פעם אין לנו זמן.
כל חצי יום שנותר ללא מענה - נדמה שהכל בסדר, ואז בדיוק כשהחושך יורד, ונראה כאילו אפשר לתקפל למיטות, אני שמה לב שרק 17:30. יש עוד חצי יום להעביר (בערך).
השעון הביולוגי של מעין שביום חול מושבת ומחייב ניעור מהמיטה ב 7:00 בבוקר, עובד מצוין בימי חג ומועד (או סתם גשר) והיא מתייצבת לצד מיטתי בשעה 6:00 או ביום טוב ב 6:30.
יום כיפור עבר בשלום, קצת אופניים, קצת טיול ברגל, קצת פיתה על הגז (אחרי שנפסלנו על חתיכה בצל, כמובן) ואנחנו מוכנים לשנה החדשה.

חברה אמרה לי שהציצה לספר החיים וראתה שאני כתובה שם, אז בכלל אני רגועה.

אחרי יום כיפור הגיע יום ההולדת של שרון, והיינו עסוקים בלקנות מתנה (מחשב חדש), לאפות עוגות, לצייר ציורים ובעיקר, להיזכר איפה היינו בתאריך הזה (28 בספטמבר) בדיוק לפני שנה...

במקום עוד ארוחה, וברוח הטיולים והחיבור לטבע (הישרדות, סוכות וכאלה) החלטנו לצאת יום לפיקניק משפחתי בפארק נחל חדרה.
אני פה כדי לשלוח אתכם גם.
קרוב לכל מקום (כמעט). לנו זה היה אמצע הדרך בין הצפון שלנו למרכז של אחותי.
כמעט ולא היו אנשים (אחותי אומרת שזה בגלל שאסור מנגלים, אז אנשים הולכים לנפנף במקום אחר)
דשא וצל, שולחנות פיקניק, ים במרחק הליכה והשוס הגדול - מים חמים (בגלל מי הקירור של תחנת כוח שמוחזרים לים והופכים אותו לאמבטיה חמה ומפנקת).

הנה החוויה שלנו:

קולאג' לחוגג (הוא בן 10, מי היה מאמין!)

קולאג' הטוענת לכתר

קולאג' חיק הטבע (בכל זאת, פיקניק)

קולאג' בנות (וטבע דומם)

  בקיצור, אם אתם מחפשים מקום להעביר בו כמה שעות, תארזו צידנית ובגד ים, ולכו על זה.
אולי אחרי השבת ולפני החג יאספו שם גם קצת בדלי סיגריות מהדשאים, ואז הכל יהיה ממש מושלם...

חמישה טיפים קטנים לשנה החדשה

הנה הם, בסדר אקראי. שנה נהדרת לכולם!

1. גיבוי!
כמה ימים לפני יום ההולדת שלי ולפני החג אבד לי הטלפון. יחד איתו נעלמו תמונות, מוזיקה, פתקים של דברים חשובים שרציתי לזכור, ויותר מהכל - כל אנשי הקשר שלי.
קשה לתאר את חוסר האונים מול העדר המכשיר הזה, שמלווה אותי כל היום וכל הלילה, וגם עכשיו, כשכבר יש לי טלפון אחר, זה לא אותו הדבר. אני צריכה לבנות מערכת יחסים חדשה עם המכשיר הזה (למרות שהוא זהה לחלוטין לקודם), ובעיקר, למצוא מחדש את כל אנשי הקשר שלי - חלקם בקלות וחלקם מין הסתם אבדו לעד...
אז אם יש לי עצה בשבילכם לשנה החדשה - גיבוי. אומרים את זה כל הזמן על המחשב אבל אני מוסיפה לכם גם את הטלפון, במיוחד אם הוא לא מהסוג שמגבה את עצמו...
2. משפחה!
ודווקא לא הברורה והמובנת מאליה. שבו ותחשבו רגע על בני הדודים שלכם מדור שלישי שראיתם אולי פעם אחת בחתונה שלכם וגם אז לא הצלחתם לשחזר את המקריות הגנטית שגרמה לכם להיות משפחה. השנה עשינו פעמיים מין מפגש כזה, שבו מזמינים בני דודים מדור שלישי או משהו מהרמה הזו, ומגלים עולם שלם וחבורה שלמה של אנשים - ואפילו נחמדים - וגם אם לא תישארו בקשר הדוק ותתארחו פעם בשבועיים - הפייסבוק מאפשר היום להתחבר - ומדי פעם קורה קצת יותר, ומוצאים חברות חדשה (מגובה בסבתא רבה משותפת). מה רע? צריך רק לקבוע תאריך ולבקש מסבתא לעשות כמה טלפונים. לכו על זה. לנו זה היה כיף :)
3. ריצה!
קודם כל - תורידו לסמארטפון שלכם אפליקציה שקוראים לה endomondo.
עכשיו תיכנסו לאתר "שוונג" ותכתבו לכם את התכנית שנקראת "מבטטת כורסא לחמישה קילומטר".
אם תהיו מוכנים להשקיע כמה שקלים (אני לא זוכרת כמה, אולי 15?!) בגרסה המלאה של האפליקציה, תוכלו להזין את תכנית האימונים לתוך הטלפון, לנעול נעלי ריצה טובות ופשוט לצאת. זה מתחיל קל, והולך ומתחזק בצורה מדורגת ושפויה. אם אני הצלחתי - וגם שתי האחיות שלי - כל אחד יכול. אמנם הגילוי הנאות מחייב אותי לספר שכבר חודש לא רצתי - אבל הסתיו הגיע - ומהשבוע הבא אני חוזרת. הפעם אצליח לטפס עד חמישה קילומטרים רצופים. לכו רוצו על זה. זה נהדר וזה בחינם. יופי של החלטה לשנה החדשה.
4. חלומות!
תפרטו את החלומות שלכם לחלקים. לא הכל בבת אחת.  גורמים ראשוניים שניתן לבצע - לאט לאט אבל כחלק מתכנית. תעשו רשימה ופשוט תתחילו. לא חייבים לצבוע את כל הבית בבת אחת. אפשר גם לצבוע רק חדר אחד. זה יהיה כל כך כיף כשזה יהיה עשוי ויתן לכם כוח לעשות את החדר הבא בפעם הבאה שיהיה לכם יום פנוי. תסדרו ארון אחד. מה אכפת לכם שיש עוד חמישה? ובכלל, אם תעזו לחלום את זה, זה יקרה. בערך כמו שחלמתם, אולי אפילו טיפה יותר טוב...
5. אהבה!
אל תחששו, פשוט תגידו את זה. זה לא מובן מאליו. לילדים שלכם, להורים שלכם, לבן או בת הזוג שלכם, וגם לחברים, לאלו שאתם אוהבים באמת. פעם ביום לפחות. בלי להתקמצן. לדעת שאוהבים אותך יכול להפוך לך את כל היום. בסך הכל שלוש מילים. מבטיחה שיגידו לכם בחזרה :)