עמודים 1+2 - רגע לפני

ברור שלא יכולתי להתאפק.
וגם היו לי את כל הסיבות שבעולם -
היה לי חשוב לתעד את הנסיבות שהביאו אותי לקבל את ההחלטה להיכנס לפרויקט הזה.
אני יודעת, זה לא עד כדי כך חשוב (לאחרים), אבל לי זה חשוב מאד, ובמיוחד אני מאמינה שאם נכנסים לפרויקט (כלשהו, לא דווקא זה) מתוך מודעות ועם חזון, יש יותר סיכוי להתמיד בו.

אז את הסיפור סיפרתי בפוסט הקודם, איך בעצם החלטתי לקחת על עצמי את הפרויקט הזה, ואיך כתבתי לו חזון, ומניעים, ותכנית עבודה.
זה הגיע אחרי שבשבוע שעבר סיימתי למעשה לכתוב את עבודת הדוקטורט שלי, והגשתי אותה לבדיקה ותיקונים, מה שפינה לי זמן (גם ביממה וגם בראש) להשקיע במשהו אחר.
זו הפעם הראשונה שלי ב project life ואני מניחה שעם הזמן והניסיון אגבש לי סגנון ושיטות יותר אישיות, ובינתיים, שני עמודים כבר כאן.

מכיוון שיש לי אוסף גדול של ניירות, מדבקות ועוד כל מיני שאני אוגרת כבר שנים - אתן קרדיט בכל תמונה לחומרים שנרכשו לאחרונה, לטובת מי שמתעניין.

עמוד 1 - החלטות לשנה החדשה.
דפים מעוצבים מלוח השנה של דנה ישראלי - מהשנה שעברה
מדבקות אותיות - תוצרת הארץ
מדבקת תאריכון - איקאה
כל השאר - מהמגירות העמוקות שלי...

אז הסיפור שמאחורי העמוד הזה וגם כמה קלוזאפים כבר נסקרו, ונעבור מיד לעמוד השני...

רק לפני העמוד השני - 

קיבלתי (כמה ימים לפני הזמן) מתנת יומולדת - מדפסת לתמונות.

מדובר במדפסת canon selphy CP910.

זה פינוק לכל עניין ודבר - כי זה יותר יקר מאשר להדפיס תמונות בחנות, אבל - זה מתאים בדיוק לבעלי בעיות בדחיית סיפוקים - מי שרוצה להדפיס כאן ועכשיו - מותק של דבר, מדפיסה ישירות מהטלפון או מכרטיס זיכרון, על נייר מיוחד באיכות של מכונה בחנות. 

כיף לי :)

 או קיי, ועכשיו אחרי שקיבלתי את המדפסת, יכולתי לעבור לעמוד השני - שמתעד את החזון שמאחורי הפרויקט הזה, וכמובן את הגשת הדוקטורט לבדיקה - מה שפינה לי את הזמן לתענוג

עמוד 2 - חזון
מדבקות וגלוית שנה טובה - יעל יניב
כל השאר - שנים של אגרנות...

 והנה תקריבים על החלקים השונים - מקווה שאפשר לקרוא את הטקסט:

מדבקת הנוצה מגליון מדבקות הטבע של יעל יניב.
מזל שאת הדוקטורט כתבתי במעבד תמלילים...

מדבקה נהדרת של יעל יניב, מתוך גליון החופשה

אני לא מגזימה, כדי להגיע לערימה הזו הייתי יום וחצי (!) בדפוס

מי היה מאמין. אשכרה - ספר

זה אחד המשפטים המשמעותיים עבורי.
סולחת לעצמי על כל הפרויקטים המותחלים שלא הגיעו לכדי סיום...

כאן השתמשתי בתגיות נדבקות ששימשו אותי המון לסמן מאמרים לאורך הדוקטורט

כאן לא רואים כל כך טוב, ואני גם לא מרוצה מהיישור - אבל מתאמנת בלייצר כרטיסיה אחת שמתפרשת על שני כיסים.
בפעם הבאה אדייק יותר

תודה, יעל, על הגלויה המהממת. כמה מהר נמצא לה ייעוד :)

 אני משתדלת לכתוב כמה שיותר בכתב יד, אני ממש מנסה בכל הכוח להתנתק מהמחשב.
לפעמים אני מרוצה מהתוצאה, ולפעמים לא.

בסידור באלבום - העמוד השני הוא בעצם הגב של העמוד הראשון, ובשני מקומות התשתמשתי באותה הכרטיסיה בשני הצדדים - בשאר המקומות יש שתי כרטיסיות - גב אל גב. אני צריכה עוד לעבוד על הגודל - בגלל שאני גוסרת אותן בעצמי זה לא ממש מדויק, ולפעמים רואים מאחורי כרטיסיה את הגב של השניה.
טוב, יש לי עוד לאן להתפתח. מזל :)

זהו, אני מוכנה לפתוח את השנה החדשה - מחכה לצלם את התמונות הבאות, שיהיו העמוד הבא באלבום שלי.

על הדרך - מאחלת לכולם שנה טובה ונהדרת, מלאה ביצירתיות ותמונות עם חיוכים.

החיים כפרויקט

הקיץ האחרון היה קיץ עמוס ורגשי במיוחד.
קרו בו המון דברים, כולם נפלאים, ולא היתה לי דקה של מנוחה.
גם כשנחתי פיזית, ורבצתי במזגן, הייתי עסוקה. עסוקה בתחזוקת הבית, עסוקה בסיום הדוקטורט, עסוקה בעבודה, עסוקה במחשבות...
בלי שהתכוונתי (או אולי בלי שידעתי שאני מתכוונת) לקחתי על עצמי עוד משימה בתחילת הקיץ, שבדיעבד התבררה כמתנה גדולה.
חברה המליצה לי על אימון אישי (תודה מירב, גם על ההמלצה וגם על החיבור לדליה), בנקודה בזמן שבה חשבתי שאולי זה יעזור לי להחליט סוף סוף מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה.
סדרה של מפגשים מרתקים עם דליה, אבל בעיקר תובנות מרתקות עם עצמי הביאו אותי להכיר את עצמי טוב יותר (מדהים שזה בכלל אפשרי אחרי 46 שנים) ולחשוב לא רק על מה ארצה להיות כשאהיה גדולה, אלא גם על מה אני רוצה לעשות בשנה הקרובה, בחודש הבא או מחר.

דיברנו על הכל - על הקריירה, על הלימודים, על המשפחה והילדים, והכי מהכל - דיברנו עלי.

לקחת לעצמך שעה וחצי בשבוע (ועוד שעה שעתיים לשיעורי בית) ולחשוב ולדבר בהם רק על עצמך - זו מתנה גדולה מאד, וזה, מסתבר, בדיוק מה שהייתי צריכה בקיץ הזה.

אחרי שדיברנו על הכל, הגעתי לכמה תובנות, ועשיתי כמה בחירות מחשבתיות שלא היו קלות בכלל. בגלל שאי אפשר הכל (בכל אופן לא במהלך אימון מוגבל בזמן), הייתי צריכה לבחור בין מטרות שונות שהצבתי לעצמי, ובין תחומי החיים בהם אני בוחרת להתמקד.
לשמחתי הרבה, הלכתי עם הלב. ובחרתי אותי.

הכל התחבר בדיוק לקראת עונת החגים, שהיא אצלי כל שנה עונה של החלטות וחשבון נפש. אצל כולם ככה, אני יודעת, אבל לי יש יום הולדת בראש השנה, וככה יוצא שכל שנה אני מקבלת את מצב הרוח ההגיגי שלי, חושבת מה הספקתי, מה רציתי ולא הצלחתי, ומה אני רוצה עבור עצמי בשנה הבאה.

מכיוון שבחרתי אותי, היו שם, ברשימה, כל הדברים שמעסיקים אותי כל השנה.
לרדת במשקל
לעשות יותר ספורט
לקרוא ספרים
ולעשות משהו עבור עצמי. פשוט כי הוא כיף לי.

אז מי שמכיר אותי מלפני הרפתקת הדוקטורט, עת עוד היה לי פנאי, יודע שאני מכורה ליצירה.
היו תקופות בחיים שזה היה תחביב משמעותי, היו תקופות שזה היה מקור הכנסה ואפילו סוג של עסק, והיו תקופות שבהן זה פשוט לא היה. זה לא רק הזמן, צריך גם את השקט בראש כדי שזה יקרה.

הפכתי בזה תקופה ארוכה, וחשבתי מה בא לי.
זוכרת את התקופה שבה צילמתי תמונה ביום, זוכרת את התגובות שקיבלתי מאנשים ומהמשפחה.
זוכרת את הימים בהם תיעדתי בבלוג כל יום (במיוחד בטיולים, היום יום שלי לא עד כדי כך מרתק), וזוכרת את הכיף שבכתיבה, ובעיקר את אהבתי לתגובות מחברים - קרובים ורחוקים.

החלטתי לשלב בין השניים, ולהכניס את עצמי לפרויקט חדש.
לפרויקט הזה כתבתי חזון, שילווה אותי לאורך השנה, ויזכיר לי כל פעם למה אני פה, ולמה זה עושה לי טוב.

אני מעוניינת להקדיש זמן קבוע ליצירה שאינה מול המחשב לאורך השנה, כי זה משמח אותי ונותן לי הפוגה מכל הדברים האחרים בהם אני חייבת לעסוק כל יום, כל היום.  אני אוהבת לצלם, אני אוהבת לעצב, אני אוהבת חומרים כמו נייר, מדבקות וכו'.  אני אוהבת ללקט מזכרות, רעיונות, השראה – מכל מה שסביבי.

אני לא רוצה מונומנט ליצירה, אלא את תהליך היצירה עצמו.

במהלך שנת תשע"ו אקדיש זמן אחת לשבוע לכתיבה ועיצוב של חוויות השבוע, כולל תמונות שאצלם במהלך השבוע, שיהיה לי כיף לחזור ולהסתכל עליהן.

שלושה מימדים בפרויקט – צילום, כתיבה ועיצוב.

בערב ראש השנה תשע"ז יהיה בידי ספר, המכיל עמוד לכל שבוע של השנה שחלפה.

הספר ייבנה שבוע אחרי שבוע, והעמודים שלו יפורסמו בבלוג ובפייסבוק שלי.

במהלך העבודה על הספר אבחר לשתף בעבודה איתי מדי פעם שותף או שותפה, בני משפחה או חברים, על פי התוכן של העמוד או אירועים של אותו שבוע.

במהלך העבודה אקדיש למשימה זמן קבוע אחת לשבוע, שבו אבחר את התמונה השבועית, אכתוב את הטקסט הנלווה, אבחר את העיצוב ואיישם על פי הפורמט שאבחר.

אז מתוך החזון הזה בחרתי את project life.
אם תחפשו אותו בגוגל, זה מה שתמצאו. מדובר באלבום מעוצב, שמרכז תמונות וזכרונות מהחיים עצמם - בתדירות נוחה, למשל כפולה או עמוד לשבוע, שמעוצב בתוך שמרדפים מיוחדים, המחולקים לכרטיסיות. החלוקה הזו עושה את החיים יותר קלים כי העיצוב הכללי של העמוד ברור מראש, יש מקום לכיתוב ויש מקום לתמונה, והכל נכנס לתוך כיסים בגדלים קבועים.
הצטיידתי באלבום ובחבילה מגוונת של שמרדפים (תודה לדפי ממסטיקים, זוהי תחילתה של ידידות נפלאה :)), ומיינתי וסידרתי מחדש את כל תילי התילים של הדפים והמדבקות והקישקושים והוואשי טייפים שיש לי בבית.

העמוד הראשון של האלבום כבר מתחיל לקבל צורה, אבל יקבל פירסום מסודר בבוא העת, ובינתיים, הצצה...

הכי בסטייל להתחיל פרויקט כזה בראש השנה

דוגמית של פלטת הצבעים

והנה אני, ודליה מציצה :)

תיכוניסטית אחת פחות

... והבלוג, כמו חברה טובה מימי בית הספר, מקבל אותי באהבה גם אחרי שלא ביקרתי בו כמעט תשעה חודשים.
כמו חברת נפש הוא יודע, שכשיהיה לי משהו חשוב לספר, אני אחזור.

לפני יובלות, כתבתי את הפוסט הזה כי ניצן סיימה י"ב וזה הציף אצלי זכרונות ממסיבת הסיום שלי.
אז עברו שלוש שנים, כאילו כלום, והנה גם ליאור הגיעה לרגע המרגש הזה, שבו עמל של 12 שנים, לחץ של המון בגרויות, חזרות אינטנסיביות של חודש לפחות ושעות על גבי שעות של עריכת ספר מחזור - מתנקזות לכדי רגע אחד, מדהים, שלא זוכרים ממנו כלום. (כמעט כמו חתונה :) )

שמיניסטית בדימוס מעלפת ושני הורים שמשתבחים עם הגיל :)

התחושות האלו, שממלאות אותך בקטן יום יום, אבל גואות כשאתה יושב שם, בקהל ההורים, הן  הדלק שמניע את מנוע ההורות. כל מה שנותן לך כוח לקום בלילות, ללוות בבקרים, לחרוש יחד איתה למבחנים, להסיע לחוגים, לנגב דמעות כשמבאס, לא להפריע כשהיא בהיי...

פתאום היא לא הילדה שלנו, היא פשוט היא. לא להאמין כמה יפה - מבפנים ומבחוץ.

כל העולם מטושטש כשאת זוהרת באמצע...

ואז מגיע הרגע הזה, שקוראים לה לבמה... כי איך שלא תהיה מצטיינת...
ילדת קסם שכזו.

אוי, כמה שהם יתגעגעו אליך...

לא מנסה אפילו לספר איזו משובחת היתה המסיבה, כמה מרגשת היתה ההופעה, וכמה מעולים היו הילדים האלו. ממילא כל ההורים שלהם יודעים ומוחים דמעה של נחת.
חבל על המילים שלי, כי יש לי תמונה אחת שאומרת הכל...
היא באופוריה של אחרי, והחבר שלה ש(כרגיל) הגיע בהפתעה מירושלים.
והמבט בעיניים שלה, והמבט בעיניים שלו - אומרים את הכל.

אויש, אני אוהבת את הילדים האלו!

עוד אחת סיימה י"ב. חזרה בבוקר שאחרי האפטר פארטי, המומה ועוד לא מעכלת.
עוד חופש גדול אחד שאחריו היא יוצאת למכינה, ללמוד ולהתנדב עוד שנה לפני הצבא.

זר לבוגרת המושלמת, גרסת 2015

נפלאה שלי -
אלו היו 12 שנים של עבודה קשה, של מציאת האיזון בין החובות והתחביבים, של צופים, של חברים, של טיולים ושל בילויים. של נסיעות לחו"ל, קורסים וסמינרים. יחד איתם אלו היו שנים של ציונים משובחים ומוח חריף, של אתגר לעצמך ואתגר למורים, והנקודה הזו, ילדתי, שבה את מסיימת, היא רק עוד נקודה על הציר המפואר הזה של חייך.
עוד רגע את בחופש, קחי אוויר לעוד שתי בחינות - ואת שם.

יאללה, שתיים סיימו, עוד שניים to go...

(חצי) יום שוק

מאז ומעולם ירושלים היתה בשבילי חידה מוזרה.
לא מצליחה להתמצא בה, והמקומות היחידים שאני מכירה הם התחנה המרכזית, המשרד להגנת הסביבה ברחוב כנפי נשרים, והכנסת.
הביקורים שלי בעיר העתיקה התמצו בדרך כלל בכניסה לעיר דרך שער יפו (כי זה ליד חניון ממילא) והליכה ברגל דרך השוק עד הכותל.

עם סוף הקיץ התפנקנו במתנת יום הולדת זוגית ונשלחנו לסופשבוע. לא בא לנו שוב תל אביב, וצימרים מוכנים לארח רק לשני לילות, אז החלטנו לנסות לפצח את ירושלים.

חשבנו מה לעשות בששי לפני הצהרים, וקיבלנו המלצה באינטרנט על שוק מחנה יהודה.
אף פעם לא הייתי שם.
סיבה מספיק טובה ללכת, לא?

ההמלצה שקיבלנו לא היתה סתם על השוק, אלא על כרטיס הטעימות של יאללה באסטה.
הזמנו את הכרטיסים מראש באתר, והגענו לשוק בששי בסביבות 10, כדי לאסוף את הכרטיסים ולהתחיל בהרפתקה.

הכרטיסים כוללים מפה וקישור להסברים בסמארטפון, וששה תלושים לששה דוכנים ברחבי השוק, בכל אחד אנחנו מוזמנים לטעום משהו אחר.
בדוכן הראשון, אכלנו סמבוסק חומוס מעולה

סמבוסק חומוס מ"וואחד פלאפל", אל תטעו, אכלנו רק אחד...

בדוכן השני שתינו כוס גדולה של מיץ בריאות מ"איש האתרוגים"

לחיים, ובעיקר בריאות (והיה גם טעים)

אחר כך אכלנו קובה מעולה

אחד עם מרק אדום, והשני מטוגן...

בחצ'פורי היה תור נוראי אז ויתרנו וגם לא ממש היינו מורעבים כפי שאפשר לנחש...
אז אכלנו גלידה :)

קינמון (מימין) וקפה (משמאל)

ולקינוח - המבורגר לזאב, ופטרייה ענקית לי 

אחחחח איזה קינוח!

בקיצור, האוכל היה נפלא, הרעיון מקורי ומקסים, קבלת הפנים והשירות בבתי העסק שראו אותנו מתקרבים עם הכרטיס ביד - מעולה, וגם ההסברים באוזניות היו נהדרים.

שלוש נקודות לשיפור - 

1. בגלל שבשוק שמות הרחובות הקטנים לא ממש מופיעים בכל פינה - היה קצת קשה להתממצא במפה הקטנה, ולכן היה כדאי להוסיף בה עוד כמה נקודות ציון ואוריינטציה נוחה יותר.

2. הייתי מעדיפה להוריד את רצועות השמע לטלפון שלי ולא להיות תלויה בחיבור לאינטרנט שלא היה יציב ומדי פעם נתקע

3. לנסות לארגן קצת אחרת את הסדר של רצועות השמע מול בתי העסק שאליהם אנחנו הולכים, משהו במיקום שלהם לא היה לנו מסונכרן וזה היה טיפה מבלבל.

פרט לזה - זה היה מושלם!

יופי של רעיון, ויש לי תחושה שאני איישם אותו גם בשווקים אחרים, זה מעולה כשאתה לא ממש בן בית בשוק.

בין לבין, צילמתי כמה תמונות אופייניות של שוק, משתפת כדי לעשות לכם חשק :)

אם אשכחך ירושלים...

בינתיים, מה ששכחתי זה את הדיאטה...

אפילו צמר מצטלם יפה

ואני בכלל לא אוהבת חלבה...

הולנד למשפחות

מתישהו לפני כמה חודשים הבנתי פתאום שניצן בצבא, ליאור ממילא בחו"ל ונפתח פה חלון הזדמנויות של נסיעה עם הצעירים. שני שליש משפחה, בגילאים שאפשר לתמרן בינהם ולא לנסות לתפוס הכל בבת אחת.

לפני שנים נסענו עם הגדולות, כשהן היו בנות 5 ו- 2.5.
זו היתה הנסיעה הראשונה שלנו, והיה לנו מרגש וכיף ממש.
מאז פגשנו כבר כמה פעמים את דוכן ביקורת הדרכונים (אם כי לא מספיק, זה אף פעם לא מספיק), וזאב אפילו חזר פעם עם ניצן להולנד (ארוע משפחתי משולב עם בת מצווה של הילדה).

כל זה היה לפני שידענו שזה יהיה מין חופש כזה שבו רק נרצה לברוח מכאן, ושהציפייה לחופשה הזו תהיה מה שיחזיק אותנו שפויים במשך חודש וקצת.

בסוף זה הגיע, ואפילו לא ביטלו לנו את הטיסה.

אני מניחה שהרוב כאן כבר היו בהולנד, או שמעו המלצות וכו', ולכן אחסוך מכם את פרטי הפרטים.
לא שהייתי בכל העולם, אבל בחיי שבהולנד אי אפשר לפספס. הכל קרוב, הכל ידידותי, הכל טעים, כולם מדברים אנגלית ומסביב לכל זה האוויר כל כך נקי שם, כי גשום רוב הזמן ואין לאבק צ'אנס להצטבר.

התאכסנו כל השבוע בפארק נהדר ומומלץ עד מאד - De Eemhof, ואם אתם במקרה נוסעים לשם יש לי כמה המלצות חשובות -
1. להזמין מראש אופניים לכל השבוע למרות שזה די יקר. אין כניסה עם האוטו והבקתה רחוקה מהשער (אלא אם כן השגתם מראש בקתה קרובה, כמובן)
2. להביא איתכם כמה דברים ממש חשובים שלא כדאי לקנות שם - מלח, סוכר, שקיות זבל וסנדויץ', והכי חשוב מהכל - טבליות למדיח. מקבלים שלוש, וזה ממש לא מספיק למשפחה לשבוע.
3. אל תוותרו על יום בפארק עצמו - פארק המים המהמם והכיפי (והמחומם, כמובן), רכיבה על אופניים בסביבות הפארק, למרינה ולשבשבות הרוח...

ובנוגע לבילויים? אטרקציות? קודם כל קנו או השאילו את הספר "המשפחה המטיילת". אין לי מניות וגם לא אחוזים, אבל תאמינו לי, שווה כל שקל. שלנו היה מושאל, אז תצטרכו לשנורר ממישהו אחר :)

יום 1: אוטרכט
מוזיאון הרכבות היה נהדר, במיוחד לילדים שדוברים ולו מעט אנגלית. אם לא - מתרגמים להם וזה לא נורא.
תקנו כרטיס מוזיאונים, זה ישתלם בהמשך!
אם לא היינו ממהרים למפגש משפחתי היינו מחנים את האוטו ומסתובבים קצת ברגל. מהחלון של האוטו זו נראית עיר מקסימה ויש בה עוד המון אטרקציות מומלצות.
לנו לא היה זמן, כי בערב אכלנו במסעדה מטורפת ומומלצת מאוד - אכול כפי יכולתך עם מיליון סוגי מזון וידידותית עד מאוד לילדים, וכשאני אומרת ידידותית אני מתכוונת שהיה שם שולחן עם גומיות ונולים של גומי לום לעבודת יצירה חופשית, ומטבח לבישולים עצמאיים לילדים, וג'ימבורי לקטנים.... הנה, זה כאן. אנחנו אכלנו בסניף של אוטרכט אבל יש גם סניף באמסטרדם. בפעם הבאה :)



יום 2: המוזיאון הפתוח וארמון הט-לו
אם אתם בהולנד עם הילדים - אתם רוצים לנסוע למוזיאון הפתוח (נכון קניתם כרטיס מוזיאונים אתמול?!)
אם יש לכם יום שמש, אז בכלל שיחקתם אותה.
בבקשה אל תוותרו על החצר המרכזית עם האופניים המוזרים והמאפייה עם הלחם המתוק ליד. אם התעייפו לכם הרגליים, קחו את הרכבת הפנימית.

ליד המוזיאון יש גן חיות שאומרים שהוא מדהים אבל אנחנו ויתרנו, ונסענו לארמון. קצת התברברנו ולא נשאר לנו הרבה זמן, אבל מכיוון שהיה לנו כרטיס מוזיאונים (מי חופר??) זה היה משתלם בכל מקרה. זה כמו ארמון ורסאי רק עם פחות זהב ונצנצים. ארמון עם חדרים של מלך אמיתי, גן מהמם עם סימטריה ומזרקות. בקיצור - נכס נחמד. יש לאן לשאוף (ומעכשיו גוזמים את השיחים בגינה עם מספרי ציפורניים)

יום 3: נשארנו בפארק
היה שווה וכיף לקחת יום הפוגה, אבל האמת היא שחיכינו לחברים שלנו שהיו אמורים להגיע באותו יום אחר הצהריים :)
יש בפארק המון אטרקציות לילדים ולמי ששוהה שם שבוע יש אפילו השתתפות בחינם בחלק מהם. מודה שלא זרמנו עם זה, בשבילנו מספיק אטרקציה לרכב על אופניים כל המשפחה יחד...

יום 4: אמסטרדם
ויתרנו מראש על אטרקציות עם תור (במאדאם טוסו היינו בניו יורק, על בית אנה פראנק ויתרנו - זאב היה שם בזמנו עם ניצן ואמר שלא שווה את התור). האכלנו יונים בכיכר, הוצאנו הון על מעילי רוח בביינקרופ, טיילנו ברגל הרבה וקצת הלכנו לאיבוד (ואני כמעט נפלתי למים תוך כדי ניווט במפה, לקול הצלות הילדים) ואז שטנו בסיור מודרך בתעלות. כיף גדול לילדים שמדברים אנגלית ומבינים לפחות חלק מההסברים, אפשר לתרגם לשאר, או סתם לתת להם לקשקש, כי כולם ממילא עם אוזניות...
לגבי החניה - יש המלצות בספר, אנחנו חנינו ליד האצטדיון האולימפי. הגענו קצת מאוחר אז החניון היה מלא - אבל ההולנדים מסודרים. כולם עומדים בתור, וברגע שיוצאת מכונית מהחניון השער נפתח ונותן למכונית אחת להיכנס. אמנם לקח חצי שעה מעל התכנית, אבל חנינו + כרטיסי נסיעה לתחבורה הציבורית במחיר סבבה.

יום 5: אפטלינג
טוב, ברור שאפטלינג. נעליים נוחות, חטיפים ושתיה, לא לפחד מתורים ו... לחזור להיות ילדים ליום אחד. אנחנו קנינו כרטיסים מראש באינטרנט, חסך לנו איזה רבע שעה של תור בקופה, ואני חושבת שגם המחיר היה יותר טוב.

יום 6: האג
יש לנו חבר טוב בהאג (עם תינוקת חדשה ומהממת) אז לא היתה שאלה אם נוסעים או לא, ובכל מקרה יש המון מה לעשות שם, אנחנו בחרנו שתי אטרקציות - מדורדם כמובן, ותכף אתייחס, ומוזיאון אשר.
המוזיאון מהמם ואל תיבהלו אם הילדים משתעממים בקומה הראשונה, זה הולך ומשתפר והקומה העליונה בכלל להיט (אם נשברים תעלו ישר לשם). ותסתכלו קצת מסביב, זה ארמון נהדר והנברשות מדהימות...

משם הלכנו ברגל (!) עד מדורדם, זה קצת רחוק אבל לא רצינו להמר ולהזיז את האוטו.
גם למדורדם קנינו כרטיסים מראש וגם שם זה חסך לנו קצת תור, אבל זה כלום לעומת מיליוני האנשים שהיו בפנים... מזל ששרון צילם תמונות מזוית לא שגרתית אז לא רואים שהיה עמוס...

יום 7:
בערב טסנו חזרה אז לא רצינו להעמיס - עזבנו את הפארק ב 10 בבוקר, ונסענו לטירת מוידן - קרובה ממש ובדיעבד התבררה כבחירה מעולה לחצי יום של זמן משובח. מקום נפלא, טירה אמיתית ושמורה להפליא, עם סיור מודרך ולא מודרך, וגנים נעימים ממש.

משם היו לנו עוד כמה שעות עד הטיסה אז החלטנו ללכת על שופינג, שזה משהו שכמעט לא עשינו עד כה. לפי ההמלצות בספר נסענו להופדורפ, שזה כבר ממש 10 דקות משדה התעופה, ויש שם את אחד מאזורי הקניות הגדולים שראיתי מעודי. חייבת להודות שבלי הנחיית המקומיים כנראה שהיינו הולכים שם לאיבוד אבל היתה לנו הנחייה וליווי צמוד, והריצו אותנו מחנות לחנות ככה שהספקנו יפה ממש בהתחשב בזמן המוגבל שהיה לנו. מצאתי את זה בחיפוש ברשת, אולי יכול לעזור במשהו, אבל לי היה עוזר לפנות למקום הזה קצת יותר זמן (נכנס לרשימה של "בפעם הבאה", ואולי בלי הילדים...)

לסיכום, היה לנו שבוע נפלא, מזל גדול עם מזג האוויר וטיימינג מעולה לשבוע של התאווררות מהקיץ הזה.
המלצה אחרונה חביבה - למי שנוסע עם ילדים - הכנתי מראש חוברת הפעלה תוצרת בית למעין וגם לחברה שלה. אפשר להכין את זה לכל יעד, כמובן, ואצלינו זה היה שוס גדול ומעין הקפידה לכתוב ולתעד את המסע כמעט כל ערב.
מצאתי קלסר מקרטון וציירתי עליו, מעין צבעה את הציור ביום הראשון.

הקלסר הכיל חוצצים כמספר הימים, ובכל יום מין יומן מסע שכזה:

ויחד עם היומן גם דפי פעילות - צביעה, או תפזורות ותשבצים (כולם בנושא הולנד ועם השמות של המשפחה והחברים), טריוויה על הולנד להיכרות על היום הראשון (תודה, ויקיפדיה), ועוד, ככל העולה על הדעת.

יחד עם זה הוספתי בסוף הקלסר שקיות עם חומרי יצירה, דפים צבעוניים ומדבקות, ואפילו גומיות של גומי-לום בצבעי הדגל ההולנדי (שהזמנתי מראש מאי-ביי במשהו כמו 5 שקלים). זהו. כל מה שצריך זה קלמר (ולא לשכוח את המספריים לשים במזוודה ולא בתיק גב)
בסופו של דבר הנסיעות היו די קצרות ורגעי המשבר מעטים, אבל כל ערב כשחזרנו לבקתה מעין הקפידה לכתוב ולצייר, ולהדביק מזכרות בקלסר. ממש ערכה לבלוגרית מתחילה :D

קיצר - יאללה, לתכנן את החופשה הבאה...

שלהי אוגוסט

זה היה הקיץ הכי ארוך ever...
ואפילו שלא שמענו אפילו אזעקה אחת, ואפילו שהתאווררנו שבוע בהולנד (פוסט בדרך), ואפילו שבאופן יחסי כולם היו מאורגנים - זה עדיין היה הקיץ הכי ארוך.

השבוע האחרון שלו, כמו החודש האחרון בהריון, הוא הכי ארוך והכי מייאש מכולם. רואים את הסוף אבל אין כבר כח ואין כבר רעיונות ואין כבר תקציב לכלום. הילדים שרואים את הראשון בספטמבר מתקרב רוצים להספיק עוד שמהו שחלמו לעשות בחופש ולא הספיקו, ולי כבר אין כוח.
ללכת לישון עכשיו, ולהתעורר מחדש ביום שני הבא. תודה.

נוסף על כל זה - החום, הלחות, השמש - לא משאירים הרבה אופציות פתוחות, וכשהגיע שוב תורי להיות האמא האחראית בקייטנה הלא רשמית לארבע בנות 8 - בקושי הצלחתי לגרד רעיון שהוא לא מרתון סרטי דיסני במזגן.

למזלי, פתאום זה קרה, ובענייני עבודה הגעתי לפגישה בגן האקולוגי של הטכניון.
הגן מוצל ואוורירי אפילו באוגוסט, והוא בתנופת התחדשות וממש צמא לאורחים.

אז תאמתי, ובאתי, עם ארבע בנות, סבתא אחת נספחת (לא שלי :-) ) ולא ממש ידעתי למה לצפות - לא מהגן ולא מהמארחים.

אומרים שכשלא מצפים - לא מתאכזבים, אבל אני מודיעה לכם שהיה לנו יום קסום, לא פחות.

איליה הסטודנט העביר לבנות הפעלה מרתקת על ריחות של צמחים ושמנים אתריים, והן אפילו הכינו בעצמן בושם מעלים של צמחי תבלין (אם אתם פוגשים ברחוב ילדה בריח למון גראס, זה שלי!). בכל זאת, טכניון, מדענים צעירים וזה...

אחרי שבילינו בכיתה הממוזגת לפחות שעה ואפילו יותר והן היו מאושרות, יצאנו לגן, וטיילנו למטה, עד הבריכות.

צפרדעים לא מצאנו בחום הזה, אבל ראשנים ודגיגים כן, והבנות היו כל כך מאושרות שהן ממש לא רצו לעזוב.

אחרי הגן (שעתיים וחצי כמעט, בחיי!) עלינו ללב הקמפוס וטבלנו את הרגליים במפלים, ואז אכלנו צהרים בבית הסטודנט, משל היינו סטודנטיות צעירות, ואפילו קינחנו בגלידה.

אחרי שישבנו קצת מתחת לעץ חרוב בכסאות נוח, הצלחתי לשכנע את החבורה העליזה לחזור הביתה.
השעה כבר היתה 15:00...

שורה תחתונה - אם אתם בסביבה - סעו לטכניון. קחו את עצמכם לסיור בגן (הכל משולט ומלא הסברים, בחיי שלא צריך אף אחד), ותביאו ניירות לקפל סירות להשיט במפלים בלב הקמפוס...

וליתר ביטחון - הנה הפייסבוק של הגן.

ואנחנו? העברנו עוד יום.

שלושה נשארו (לא סופרת סופי שבוע)