אז מה נסגר עם הדיאטה?

בערך שנה לפני גיל 40 הבטחתי לעצמי כמה דברים. את רובם התחלתי, אף אחד מהם לא סיימתי.
עברו מאז כבר שנתיים, אני תכף בת 42, ואולי זה זמן טוב לקחת את עצמי ברצינות.
הנושא של הדיאטה מלווה אותי כבר המון זמן, בכל מיני נקודות של יאוש ותקווה בחיים, ובכל מיני משקלים.
ניסיתי את כל קבוצות התמיכה, את כל המחברות המעוצבות לניהול התפריט, את כל מחשבוני הקלוריות ומה לא.
הגוף תמיד חוזר לשם. למקום שבו נוח לו. המרופד. החמים.
ולי לא נוח במקום הזה. ממש לא.
ולא משנה אם יגידו לי שאני נראית סבבה, ולא משנה שאחרי גיל ארבעים ואחרי ארבע לידות זה לגמרי סביר. לא טוב לי.
לפני חודש וקצת קראתי באינטרנט על דיאטת דוקאן. אני חושבת שזה היה איזה אפטר-שוק של החתונה המלכותית בבריטניה, וכולם דיברו על הדיאטה של קייט מידלטון.
כל זה ביחד עם החרדה שפשטה בי בעניין הנסיעה המתקרבת, והתובנה שנצלם בלי סוף ובכל התמונות אני אראה לעצמי פשוט שמנה - הביאו אותי להחלטה פתאומית אבל חד משמעית. זהו. אני עושה את זה.
חיפושי אינטרנט קפדניים הוליכו אותי הישר לזרועות הבלוג של "לא רזה ולא בת 16", שבו היא מספרת איך היא עומדת בדיאטה, וגם נותנת הנחיות ממש ברורות. לא צריך כלום. רק לעשות.
אז עשיתי.
חודש ושבוע עברו. מתוך 8.5 ק"ג שעלי להוריד, 7 כבר לא איתי.
הפעם זה מצליח לי. אין בכלל ספק.