אוהבת לראות סרטים ישראלים, ולרוב לא מתאכזבת.
היום הלכנו סוף סוף לראות את "הערת שוליים". אנחנו כמעט ולא הולכים לסרטים (וזה חבל) אבל מדי פעם (ובמיוחד כשהקטנים עוד בקייטנת הפנימיה של סבא וסבתא) זה כן מסתדר.
הערת שוליים הוא סרט-צמרמורת. כל כך ישראלי, ועם זאת כל כך אוניברסלי. יש בו כל כך הרבה רבדים – אישיים, משפחתיים, אקדמיים ופוליטיים. פשוט סרט מדהים.
מה שהרשים אותנו עד כדי עצירת נשימה היה המשחק המבריק בסרט הזה. שלמות.
הסרט הקודם שראינו (וזה רק מלמד על תדירות הביקור בקולנוע" היה "כך היינו", עם אדיר מילר. גם שם, נדהמתי לראות איך אדיר, קומיקאי ו"מירי" מרמזור, שיחק בצורה כל כך משכנעת איש מבוגר, ניצול שואה, ושיכנע אותי לאורך כל הסרט שאני באמת בחיפה של לפני 30-40 שנה.
בשלמה בר אבא, שבשבילנו לנצח יהיה יאצק עם השפם והאקורדיון, נענה בסרט הזה לאתגר מדהים של צילומי תקריב ארוכים עד מאד ונטולי טקסט לעיתים. באמת שאין לי מושג איך אפשר להביע כל כך הרבה בכל כך מעט.
ליאור אשכנזי נראה כאילו מאז ומעולם היו לו זקן וכיפה על הראש, וכל מה שנאמר ובעיקר מה שלא נאמר בינהם, פשוט מחלחל לעצמות בסרט הזה.
אני הולכת לישון, ראשי מלא בהגיגים ותובנות ומחשבות על הסיפור שמאחורי הסרט הזה, שמזכיר לי בכל כך הרבה דברים לא מעט דברים מהחיים האישיים שלנו.
ובקיצור – משחק משובח, סיפור נוגע ללב, עריכה משובחת ופס קול ברמה בינלאומית. אכן – גאווה ישראלית.
אני דווקא ממש לא חובבת סרטים ישראלים, אבל מאז שיש את כל הסרטים לצפייה ישירה, אני נותנת צ'אנס גם לדברים שאני בדרך כלל לא רואה.
השבמחקהסרט הזה הפתיע אותי בגדול. ישראלי, איכותי, ליאור אשכנזי קורע את המסך ומעביר את הרגשות כמו סכינים.
מהמם.