כמה מילים על קייטנת הורים

כל שנה באמצע יולי אני נתקפת ב"חרדת אוגוסט". פתאום אני שמה לב שאחרי כל הכסף שנשפך והאירגונים הסבוכים של יולי, מגיע עוד חודש של חופש.
איכשהו זה תמיד מפתיע. והכל קורה ברגע האחרון. ולחץ. וימי עבודה שהולכים לפח. ועד שרואים את הראשון בספטמבר - אפשר להתפרק.
השנה, אין לי מושג איך זה קרה, נזכרתי בטירוף הזה קצת לפני שבועות.
החלטתי לנהל את המשבר במקום לתת למשבר לנהל אותי, ושלחתי מייל לכמה אמהות נבחרות מהגן.
"מה דעתכן להתארגן בחודש אוגוסט לקייטנת אמהות?"
(אחר כך קיבלתי הערה לתיקון, קייטנת הורים, למרות שבפועל, אנחנו שולטותתתת :)).
ואז הגיע החלק המדהים.
כולן ענו כן.
וקבענו פגישה.
וכולן באו. והכנו לוח שנה עם חלוקת ימים. ולא תאמינו - אבל 9 בנות מצאו בקלות פעמיים במהלך חודש אוגוסט שבהן הן יכולות לארח 9 ילדות בנות 5 למשך יום שלם, מהבוקר עד אחר הצהריים, ולשחק ב"גננת".
אחר כך היו מסיבות סופשנה, והתרגשויות, ועולים לגן חובה, ואז הקייטנות של יולי.
ואז פתאום זה קרה.
אוגוסט הגיע.
וקייטנת האמהות התחילה.
ופשוט אין לי דרך לתאר את ההרגשה הזו, יום אחרי יום. זה לא מובן מאליו בכלל שכל המשפחות הנפלאות האלו פותחות את הבית ואת הלב (ואת הדלתות של המקרר) לתשע דרדסיות רעשניות. הן צריכות תעסוקה מתמדת, והזנה אינסופית.
אבל הן חמודות כל כך, וחברות טובות כאלו, וכיף להסתכל עליהן מהצד מנהלות אחת את השניה ואת כולנו.
וכל זה - בזכות הבתים הנפלאים שבהם אנחנו מגדלים אותן.
תודה לכל השותפות שלי בפרויקט הזה. אתן באמת משהו מיוחד!