19.10.2011
מסתבר
שאפשר להעביר יום שלם ברחוב אחד. יש פה תעלומה פיזיקלית שעוד לא הצלחתי לפתור –
איך הצליחו לדחוס כל כך הרבה קיטש, דרמה, כסף ואנשים לשטח כל כך קטן. אתה נכנס
לתוך בנין, ופשוט הולך לאיבוד בתוכו. בונים סביבך מזג אויר מושלם, אור שמדמה אור
יום ושמים מצויירים, ונדמה לך שאתה יודע לאן אתה הולך, בשעה שלמעשה מובילים אותך
במעגלים מעגלים, דרך מסעדות, ומכונות הימורים, וחנויות ובתי קפה, ואין דבר שקשה
יותר למצוא מאשר את היציאה.כשתצא, תתפלא לראות שאין שום קשר בין המקום שממנו נכנסת
לבין המקום שבו אתה יוצא – ובטח שאין לך שמץ של מושג לגבי הכיוונים.
מהבוקר,
הלכנו ממלון למלון, בחלק יש דברים מדהימים לראות, וחלקם סתם מפוארים ומדהימים
בגודלם. אין לי שום הערכה כמה קילומטרים הלכנו, למרות שמבחינת מרחק ברור שלא עברנו
הרבה, אבל כמה שהרגליים כואבות – קשה לתאר.
לא, לא
נשאר לנו זמן וכסף למופע. נצטרך לחזור שוב, בלי הילדים...
מצד שני
- ביקרנו ברחוב אחד בניו יורק, פריז ו-ונציה, ראינו מזרקות, הרי געש, אריות תקרות
זכוכית, מופע אור קולי וחנויות בלי סוף. הייתי צריכה להסביר רק פעם אחת למה מחלקים
תמונות של בחורות ערומות ברחוב.
בסיומו
של יום – נשארנו עם ילדים שפוכים במיטות, רגליים נפוחות מהליכה וריח של סיגריות
בבגדים.
סיכום
יום 22 – אני מיציתי. מוכנה להמשיך...
אין כמו התקרה של צ'יהולי
השבמחק