17.10.2011
בשעה
שאני יושבת בקראוון וכותבת את הבלוג הזה, דברים גדולים אמורים לקרות בישראל.
כבר
שלושה שבועות כמעט אנחנו כאן, כל יום הייתי מחוברת לאינטרנט. דווקא היום אנחנו
בניתוק. גם אנחנו וגם הילדים להוטים לדעת מה קורה בארץ. נקווה שמחר נוכל להתחבר
ולהתעדכן.
בכל
אופן, קמנו בבוקר אחרי לילה קריר במיוחד, כל הלילה שלפתי עוד ועוד שמיכות לעוד
ועוד ילדים שהתעוררו והתלוננו על קור. למעין כאבה הבטן והיא בילתה את מרבית הלילה
איתנו במיטה.
בלילה
חלמתי על מיכל, חברה שלי, שלא דיברתי איתה כבר הרבה זמן. חלמתי שהיא שולחת לי מכתב
ובו היא מודיעה לי שלכבוד סוף הטיול (או הלימודים? אני כבר לא בטוחה מה היה
האירוע) היא שולחת לי מתנה – כסף לטיפול פסיכולוגי J
קמתי
בבוקר, וכשסיפרתי את זה לזאב זה פתאום היה כל כך מצחיק (למרות שדי הגיוני, אני
חייבת להודות). בכל מקרה – תודה מיכלי, לא היית צריכה J
יפה פה,
בפארק של הגרנד קניון. ציפורים, סנאים, ואייל אחד שבא בבוקר ורצה לגנוב לנו את
האוכל מהשולחן.
משאירים
את הקראוון בחניה, ויוצאים בשאטל אל הדבר שלשמו התכנסנו.
טוב אני
מניחה שרבים לפני חיפשו את המילים כדי לתאר את הדבר הזה. מדהים, ללא צל של ספק
וכמו כל דבר, האמריקאים עושים את זה בגדול. יותר גבוה, יותר עמוק, יותר אדום מכל
מה שראינו מעולם.
מעבר
להכל – האתר עצמו מתוחזק ברמה הגבוהה ביותר, הכל מתוקתק, קוי האוטובוס של
השאטל, החניון, ההסברים לאורך המסלול.
החניון
פה שווה פסקה בפני עצמו. בניגוד למקום הקודם שחנינו בו, כאן החניון מלא. טוב
שהזמנו מקומות מראש. יש פה המוני קראוונים (מזכירה לכולם שפה זה לא חופש, או חג,
או עונת תיירות. סתם שבוע של חול). יש פה קראוונים מכל הסוגים והמינים. כמו שלנו,
קטנים יותר (אחד אפילו נראה ממש כמו מיטה ניידת מחוברת לאוטו, באו עם זה זוג
מבוגר, בני 70 לפחות) ויש כאלו שנראים גדולים כל כך, ועוד נפתחים עם כל מיני
תוספות בצדדים. אנשים נוהגים במפלצות האלו ועוד גוררים אחריהם רכב פרטי, או
אופנוע, או סירה, תלוי בלוקיישן. ממש מדהים. והסדר המופתי פה בחניון – אין פירור
של זבל, אין פיסת נייר טואלט על הרצפה בשירותים. לקנא.
חזרנו
לחניון, הכנו ארוחת צהרים, ואחר הצהריים יצאנו שוב לקניון, לראות את השקיעה.
אנחנו
אמנם לא בצד הנכון של הקניון, אבל הצבעים, אוי, הצבעים.
טוב
שחזרנו, היה אפילו יותר יפה מאשר בבוקר.
מחר
עוזבים כאן, ונוסעים חזרה, ללאס ווגאס. אני מניחה שבעיר לא תהיה בעית תקשורת,
ומתארת לעצמי שההבדל בין החוייה כאן לחוויה שם יהיה משמעותי מאוד.
סיכום
יום 20 – מתחיל להיות נחמד, לנסוע עם הבית על הגב J
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה