לא כתבתי אתמול, כמעט ולא כתבתי היום. רק המחיויבות והרצון לשמור על סדר ומשמעת מושיבים אותי עכשיו מול המחשב.
היומיים הללו מוקדשים למפגשים משפחתיים, ומהם אני נהנית מאוד, אבל לא ממש מרגישה צורך לחלוק... אני מקווה שזה בסדר.
אתמול נסענו ל Eaton center.
בכל שעה של היממה, בכל יום בשבוע, תמיד מלא שם כל כך הרבה אנשים, כולם מחזיקים ביד שקיות, או אוכלים, או ישובים ומקשקשים, או עוברים שם בדרך למשרד או ממנו.
היה הומה אדם, וקצת מלחיץ עם הילדים, ובמיוחד עם שרון שרמצה נורא איזה זוג נעלי אדידס מסויימות מאוד שכמובן היו בחנות, רק לא במידה שלו. זאב נאלץ לרוץ איתו בכל הקניון כולל חנות אחת בחוץ, ובסוף זה נגמר בבכי. סירבנו לקנות נעליים ב 70$ רק בגלל שלא היו את אלו שהוא רצה.
את מעין סחבתי רוב הזמן על הידיים.
היום נסענו בבוקר למוזיאון המדע.
המוזיאון נחמד מאוד, ואפשר להעביר בו יום בכיף. חבל שהיה לנו רק חצי יום אבל מיהרנו חזרה כדי לפגוש שוב א המשפחה שלנו, ולאכול ארוחת צהריים/ערב משותפת.
לפנות ערב עוד קפצתי שוב לסופר ולדראגסטור להשלמות אחרונות (הצלחתי לצאת בלי ילדים, הייתם מאמינים?), ואז - גולת הכותרת - האריזה האחרונה!
מחר, לשמחתי, הטיסה בצהריים אז הבוקר רגוע ולא צריך לקום בשעות פליליות.
עוד רבות יתואר, יסופר ויושר על הטיול הזה, אני בטוחה, הפוסט הבא שלי יהיה מהבית, ובו אני מקווה לתאר איך הגענו בשלום, ואיך הגענו בנתב"ג הביתה עם על המטען והתיקים והילדים, בלי להשאיר אף אחד מאחור.
נשיקות וחיבוקים, ולהתראות בבית!
אני וכל החבר'ה :)
היומיים הללו מוקדשים למפגשים משפחתיים, ומהם אני נהנית מאוד, אבל לא ממש מרגישה צורך לחלוק... אני מקווה שזה בסדר.
אתמול נסענו ל Eaton center.
בכל שעה של היממה, בכל יום בשבוע, תמיד מלא שם כל כך הרבה אנשים, כולם מחזיקים ביד שקיות, או אוכלים, או ישובים ומקשקשים, או עוברים שם בדרך למשרד או ממנו.
היה הומה אדם, וקצת מלחיץ עם הילדים, ובמיוחד עם שרון שרמצה נורא איזה זוג נעלי אדידס מסויימות מאוד שכמובן היו בחנות, רק לא במידה שלו. זאב נאלץ לרוץ איתו בכל הקניון כולל חנות אחת בחוץ, ובסוף זה נגמר בבכי. סירבנו לקנות נעליים ב 70$ רק בגלל שלא היו את אלו שהוא רצה.
את מעין סחבתי רוב הזמן על הידיים.
היום נסענו בבוקר למוזיאון המדע.
המוזיאון נחמד מאוד, ואפשר להעביר בו יום בכיף. חבל שהיה לנו רק חצי יום אבל מיהרנו חזרה כדי לפגוש שוב א המשפחה שלנו, ולאכול ארוחת צהריים/ערב משותפת.
לפנות ערב עוד קפצתי שוב לסופר ולדראגסטור להשלמות אחרונות (הצלחתי לצאת בלי ילדים, הייתם מאמינים?), ואז - גולת הכותרת - האריזה האחרונה!
מחר, לשמחתי, הטיסה בצהריים אז הבוקר רגוע ולא צריך לקום בשעות פליליות.
עוד רבות יתואר, יסופר ויושר על הטיול הזה, אני בטוחה, הפוסט הבא שלי יהיה מהבית, ובו אני מקווה לתאר איך הגענו בשלום, ואיך הגענו בנתב"ג הביתה עם על המטען והתיקים והילדים, בלי להשאיר אף אחד מאחור.
נשיקות וחיבוקים, ולהתראות בבית!
אני וכל החבר'ה :)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה